הפועל ירושלים תערוך היום (ו') אימון פתיחה חגיגי שיעניק הזדמנות ראשונה להתרשם מהסגל. רוב תשומת הלב תופנה לאמארה סטודמאייר, אך לפני שנגיע לרכש הנוצץ ביותר בהיסטוריה האדומה, ננסה להבין מה בדיוק אנחנו הולכים לראות בחורף הקרוב בארנה.
אני רק שאלה. אופן בניית הסגל מעלה לא מעט סימני שאלה. כמעט כל הזרים שסימונה פיאניג'אני (או המנכ"ל גיא הראל) החתים הם שחקנים מוכרים, בעלי ניסיון מוכח ביורוליג או באן.בי.אי. המטרה ברורה: להקטין את ההפתעות למינימום.
אך אחרי שכל חלקי הפאזל הושלמו, נשארנו עם השאלות: מי הרכז של הקבוצה? על פניו קרטיס ג'רלס, אבל בחמש שנים האחרונות ביורוליג הוא מסר פחות משלושה אס' למשחק, ויש סנטרים שמסרו יותר. ג'רום דייסון מעולם לא היה רכז, אלא יותר "גאנר", אחד שעשה קריירה מבחירת זריקות פרועה. את יותם הלפרין ובר טימור אנחנו מכירים - ורכזים הם לא.
שם, מעבר לקשת. סימן השאלה שמסתמן כגדול ביותר של ירושלים העונה הוא מי יקלע מ־3. בכדורסל המודרני לקבוצות שלא מחזיקות קלעים אבסולוטיים כמעט אין זכות קיום. בקבוצה, עם זאת, החליטו לחזור קצת בזמן ולהביא שחקנים שמצטיינים באחד־על־אחד (ג'רלס, טרנס קינסי ובעיקר דייסון) אבל פחות מצטיינים בקליעה.
אפילו טראוויס פיטרסון, שמגיע על תקן 4 עם היד הקטלנית מ־3, קלע לאורך הקריירה שלו באזור ה־35 אחוזים מ־3, ורק בעונה האחרונה ביצע קפיצה עם סראטוב. ספקי הנקודות העיקריים מחוץ לקשת צריכים לבוא מהקו האחורי - ושם הבשורות לא מעודדות: ג'רלס, דייסון וקינסי מגרדים את ה־33 אחוזים בקריירה שלהם. יהיה מעניין מאוד לראות כיצד פיאניג'אני יצניע את הנתונים הללו, ויתמודד עם הגנות אזורית שעלולות לחשוף את הגארדים במערומיהם.
תנו בקצב, בכפיים. לקצב המשחק של ירושלים יהיה קשר ישיר וקריטי על אספקט נוסף - ההגנה. ירושלים, כקבוצה פיאניג'אנית טיפוסית, נראית כמי שמתכוונת לטוס על המגרש ולהביא למצב שבו התקפה של 14 שניות היא ארוכה ומייגעת.
אם היא תצליח להכתיב את הקצב - זה יעזור לה להסתיר את העובדה שיש לה מעט שחקנים בעלי אוריינטציה הגנתית. עם זאת, יריבה שתגרור את האדומים למשחק עומד לא רק תיהנה מבעיית הקליעה, אלא גם תעמיד למבחן קבוצה שבמקרה הטוב מחזיקה רק שלושה שחקנים שמסוגלים לגרום ליריבה לעבוד קשה בהתקפה: קינסי, שון ג'ונס ודייסון.
הכוכב. במידה מסוימת על סטודמאייר תקום ותיפול העונה של ירושלים. בשנתיים האחרונות קיבלו האדומים שיעור כואב על הצורך הקריטי בביגמן באירופה. שנתיים לא היה להם כזה, ושנתיים הם נחלו כישלון חרוץ.
המשוואה פשוטה: אם סטודמאייר יצליח להיות כזה - ירושלים צפויה להגיע לפחות עד רבע גמר היורוקאפ, שנחלש עם נטישת הקבוצות האיטלקיות. אם לא - ייתכן מאוד שאורי אלון וגיא הראל יחזרו להתעניין בשוק הסיני בחיפוש אחר פליט נוסף שירכך את המכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו