"אבא, היית מחייך בעצב"

מזל טוב, אבא'לה. השבוע היית צריך לחגוג יומולדת 92.

אני מקווה שהקטע הזה, של הנשמות העולות לשמיים - הוא נכון, ואתה התקבלת בכבוד בגן העדן של הסופרים וההומוריסטנים. אני מניח שבכניסה נאלצת לחכות כמה שעות, כי הג'ינג'י עם המפתחות בדיוק קפץ לרגע לגיהינום לשתות בירה חמה ושכח להגיד לקונשטטר שישמור את השער פתוח לצדיקים שיבואו בו. אני גם מניח שאתה מדי פעם מציץ בסקרנות מעבר לחומה אל הגיהינום, כי שם הרבה יותר מעניין. שם נמצאים הסיפורים הטובים. שם ובישראל.

אני מקווה שאתה יושב על ענן לבן ומביט למטה אל המדינה שכל כך אהבת, ואשר הפכה אותך, כדבריך, מפליט שואה נרדף לישראלי גאה ומצליח. ואתה אומר לעצמך, "לעזאזל, כמה הומורסקות נהדרות נוספות הייתי יכול לכתוב. זו מדינה שאין בה רגע דל".

מקווה שאתה גאה בנו, ילדיך - אני רפי, עמיר ורננה - שהצלחנו לא רע להמשיך את מפעלותיך: ההצגות "הכתובה", "שמו הולך לפניו" ו"סאלח שבתי" שקצרו הצלחות גדולות בתיאטרון הקאמרי; סרטיך הקאנוניים "השוטר אזולאי" ו"תעלת בלאומילך" שהפכו להצגות בתיאטרון הבימה ובתיאטרון הקאמרי; ספר האוסף החדש והמרהיב, "ספר קישוני"; פסטיבל קישון להומור בתל אביב; והספר החדש בגרמנית היוצא בעוד שבוע לאור, ובו אנו, ילדיך, מספרים את הסיפורים שלנו עליך.

אתה בוודאי תוהה שם למעלה למה עיריית תל אביב עדיין לא מצאה זמן לקרא רחוב על שמך. לעומת זאת, מר יוסף פומרנץ זולצבויים, מנהל אגף הצלצולים המנוח מהעירייה, זכה כבר לשדרה ענקית. ולמה במערכת החינוך הישראלית מתווכחים על משורר פלשתיני ואתה נאלץ להסתפק בספרי הלימוד בהולנד, בבלגיה, בצרפת, באוסטריה, בגרמניה ובשווייץ.

אני בטוח שאתה אומר לעצמך, "מה, מתים גם חולמים או שזו מציאות? בני בכורי, הלוא הוא רפי, מופיע בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, מספר שם את סיפור חיי ומקרין קטעים נבחרים מסרטיי בהצלחה כבירה. לא ייאמן - אני מת". 

אני בטוח שהיית נהנה מאוד מהמופע הזה ואומר: "אפילו אני לא ידעתי שאני כזה מוצלח". ולאלה שהיו אומרים לך, "שמע, לבן שלך יש המון הומור", היית בוודאי עונה: "כן, כנראה ירש את זה מאמא שלו".

מירי רגב, אמנון לוי, ועדת ביטון וכל הרעש התקשורתי מסביב היו גורמים לך רק לחייך בעצב ובתסכול. אתה הרי כבר הצבעת על העוול ואי הצדק שנגרם לבני עדות המזרח בסרטך הקאנוני המעוטר "סאלח שבתי". המוני העם הלכו לראות את הסרט שדיבר מגרונם, אבל בהנהגה לא קלטו.

במופע שלי אני מביא קטעים רבים ממופע הסטנד־אפ שלך, שהיה בנוי מסיפורים על מדינת ישראל, אנשיה ונפלאותיה, וגם מהרהורים נוגים בנושא הגיל וההזדקנות. אני זוכר שציינת שיש רק יתרון אחד ברור ומובהק בלהיות זקן: "אתה כבר אף פעם לא תמות צעיר".

בעיניי, למרות שהגעת לגיל 80, נותרת צעיר מרדן ואפילו אנרכיסט, שלא כיבד אף פעם את השלטונות, את השליטים ואת צבא הפקידים שלהם. אני מתנחם בעובדה שהמוות קפץ עליך במפתיע כשהיית עדיין במלוא ערנותך, למרות 80 שנותיך, ולא נאלצת לחוות זיקנה, קמילה וגסיסה.

אני בטוח שאתה עובד בשמיים על פרויקטים הומוריסטיים כבירים, עם מיטב היוצרים שקדמו או שהצטרפו אליך. גם אנחנו נגיע לראות את ההופעה מתישהו.

•   •   •

בשם האב

המופע של קישון

 

רפי קישון  //  צילום: קוקו

כבר שנה וחצי שרפי קישון מופיע עם הרצאה על אביו, אפרים קישון המנוח. "לאט־לאט ההרצאה הזאת הפכה למופע של ממש", מספר קישון, "התחלתי עם הרצאה על אבא שלי, ובשלב מסוים הכנסתי גם קטעים מהסרטים שלו וראיתי שהקהל נפעם ובעיקר צוחק. כנראה ירשתי מהיכולות ההומוריסטיות של אבי. אני שומע הרבה ש'התפוח לא נפל רחוק מהעץ'".

המופע הקרוב יתקיים ב־30 בספטמבר, והוא גם ישובץ במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים שיתקיים בחול המועד סוכות בתיאטרון גבעתיים.

ב־23 באוגוסט היה קישון האב אמור לחגוג את יום הולדתו ה־92. "הוא היה גדול המבקרים בישראל", אומר רפי, "ללא מורא ומשוא פנים, ביקר כל גוף שלטון וכל מפלגה. אף אחד לא התחמק מהצלפות לשונו, אבל כשהוא היה בחו"ל הוא תמיד הגן על מדינת ישראל ולא היסס לומר לאנשים באירופה שהביקורת שהם מעבירים על ישראל אינה עניינית וכי מקורה באנטישמיות".

מאיה כהן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו