1. הליגה של הפועל ב"ש ומכבי ת"א תצא לדרך בסוף השבוע. צר לי לאכזב, אבל זה שוב יהיה מאבק ראש בראש על הכתר בין אלונה ברקת למיטש גולדהאר.
ב"ש היא הסיפור הגדול, כי היא מוכיחה שהאליפות שלה לא מקרית. זו לא היתה הבלחה חד־פעמית, היא הולכת למאבק קשה מול הצהובים מת"א, אבל היא כאן כדי להישאר. ההופעה שלה באירופה היא הסימן לכך שב"ש בכיוון הנכון.
הניצחון על אולימפיאקוס היה הישג גדול, בלי קשר למה שהיא תשיג בצמד המשחקים נגד סלטיק בפלייאוף ליגת האלופות. ב"ש נראתה כמו קבוצה אירופית, עם יכולות טקטיות ופיזיות גבוהות.
בדרום יכולים להיות גאים בתהליך המתמשך, וברק בכר מצליח לשמר את הרעב והלכידות הקבוצתית - זה המתכון הטוב ביותר להצלחה. השלד נשאר, וויליאם סוארז המצוין עזב, אבל מיגל ויטור הוא מחליף ראוי בהחלט.
לתחושתי, הרכש הכי טוב של ב"ש העונה יהיה מאור בוזגלו. אחרי שהתגבר על הפיחות במעמדו ועל רעשי הרקע המשפחתיים, הוא נראה טוב מאוד ערב פתיחת העונה. שחקן נוסף שצריך לשים אליו לב הוא טוני נאווקמה, שנראה שהשתדרג מהעונה שעברה.
ערן זהבי. מכבי תל אביב תצליח להסתדר בלעדיו? // צילום: עמי שומן
2. במכבי ת"א הסיפור המעניין הוא איך הקבוצה תיראה ללא ערן זהבי.
נראה שמכבי מסתגלת לחסרונו. יותר שחקנים מקבלים אחריות ומשתתפים במלאכת הכיבוש, וזה תמיד בריא יותר.
כמעט שכחנו, אבל מכבי הביאה את יוסי בניון. המהלך עבר בלי הרבה רעש, כמעט מתחת לרדאר, אבל ההגעה שלו עשויה להיות ברכה לשני הצדדים. במשחקי טרום העונה הוא נראה נהדר, משוחרר ומשחק כמי שמעמסה כבדה ירדה מכתפיו.
הכניסה המהירה של שוטה ארבלדזה למשרת המאמן והדילוג הקל על שלב המוקדמות באירופה הוסיפו המון ביטחון לקבוצה. המאמן הגיאורגי השתלב מצוין ונראה שיש לו יכולת להחזיר למכבי את הרעב לתארים.
3. מכבי חיפה כרגיל מספקת את רוב הכותרות בכל מה שקשור אל מחוץ למגרש. אין רגע דל, רק חבל שזה הרבה יותר סקנדל מפסטיבל. גם הקיץ הנוכחי עמד בסימן רעשים חזקים בכרמל, אך כשזה מגיע לדשא הכל מתפוגג כאילו כלום לא קרה.
השיא הגיע בהדחה מהמסגרת האירופית ששוב הביאה לזעזוע בעמדת המאמן. החיפושים של המנהל הספורטיבי החדש, טור כריסטיאן קרלסן, הסתיימו עם הבחירה ברנה מולנסטין ההולנדי, שאת עיקר הקריירה עשה בעמדת העוזר של אלכס פרגוסון האגדי. זה מכובד מאוד, השאלה היא אם זה יספיק כדי לשנות את האווירה החיפאית בשנים האחרונות.
רנה מולנסטין. את עיקר הקריירה עשה כמאמנו של אלכס פרגוסון // צילום: מישל דוט קום
ההתנהלות בחיפה מצביעה על הרבה פאניקה וקשה לנבא שהיא הולכת לכיוון טוב. בשביל להחתים את רועי קהת בסכומים מופרכים לא צריך מנהל זר. חיפה ממשיכה לטעות בניהול הסגל ועכשיו היא תקועה עם שני חוזים כבדים של ולדימיר סטויקוביץ' ולודביק אוברניאק המוקפאים. בכפר גלים יש חתיכת פריזר. כשבמכבי ובב"ש כבר מוכנים על מסלול ההמראה, הירוקים עדיין מרכיבים את החלקים במוסך.
4. בבית"ר ירושלים עסקו בקיץ בעיקר בסאגת עומר אצילי, אבל אולי זה מה שהביא להם קצת שקט.
ברור שאם רן בן שמעון יאבד את השחקן הטוב ביותר שלו זה יהיה סיפור אחר, אבל כל עוד אצילי בירושלים, רף הציפיות יישאר גבוה. עד עכשיו זה לא רק אצילי, אלא שחקנים כמו איתי שכטר ודן איינבינדר, שפתחו את העונה היטב, ושמעון אבוחצירא, שמגיע לעונה במוטיבציית שיא.
אצילי יכול להיות האיש של בית"ר בעונות הבאות. השאלה היא עד כמה אלי טביב ירצה להתחרות בכיסים המנופחים של גולדהאר ויעקב שחר.
5. מהפועל ת"א כבר אין ציפיות גדולות. גם האוהדים הכי אופטימיים יודעים שאי אפשר לבנות על יותר מאשר מקום בפלייאוף עליון. האיש הכי משמעותי באדום הוא כצפוי המאמן, אלי גוטמן. אמנם יש לו את אחד החלוצים הטובים בארץ (ארון שוינפלד), אבל התלכיד נראה כרגע די מוגבל, בעיקר בחלק הקדמי.
אצילי. כל עוד יישאר בבית"ר ירושלים יהיו מהקבוצה ציפיות גדולות // צילום: אודי ציטיאט
6. שתי הקבוצות שסגרו את הפלייאוף העליון בעונה שעברה, הפועל רעננה ובני סכנין, נראות היום רחוקות מאוד מהמקומות האלה. רעננה עדיין בפגרה מחודש אפריל, איבדה שחקנים משמעותיים ולא התחזקה מספיק, ואם בונים שם על "מסורת", כדאי שיחשבו פעמיים. ניסים לא קורים בכל שנה.
גם סכנין תתקשה לשחזר את העונה שעברה. בלי שלומי אזולאי ופיראס מוגרבי קשה לראות את המחליפים משלימים את החסר. ז'ורז'יניו הברזילאי הוא שחקן נפלא, אבל לבד במערכה הוא לא יציל את העיר.
7. אי אפשר לסמן כרגע סוס שחור. מכבי פ"ת, בני יהודה, עירוני ק"ש, הפועל כפ"ס ומ.ס אשדוד ינועו על ציר הקו האדום - מה שיעמוד לנגד עיניהן תמיד הוא הגעה לחוף מבטחים. מי שבוודאות תצטרך הרבה גלגלי הצלה היא הפועל אשקלון, שעבורה כל דבר פרט לירידה יהיה סנסציה גדולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו