חוויית הכדורגל עבור האוהד הממוצע לא מתבססת רק על 90 הדקות שבהן הקבוצה שלו מנצחת או מאכזבת. זה מתחיל מהדרך לאיצטדיון, ממשיך בהגעה למתחם ומסתיים בכיסא ביציע. מי שמפנים את הזמן שלהם, של משפחתם ושל חבריהם בשבת ובאמצע השבוע בוודאי רוצים ליהנות. גם ככה כדורגל הוא משחק של אמוציות, למה להוסיף עוד עצבים?
בשנים האחרונות נחנכו ארבעה איצטדיונים: סמי עופר, המושבה, נתניה וטרנר. טדי בירושלים שופץ והורחב ובלומפילד היפואי נמצא בשיפוץ בשנה הקרובה. המתקנים החדשים מבורכים, אך המחישו את הפער הגדול בינם לבין השאר. הקיץ במינהלת הליגות הבינו זאת, ולצד מכירת זכויות השידור לא מיהרו לאשר את כל המתקנים לקראת העונה הקרובה.
דובר המינהלת קובי ברדה מספר: "ישבנו עם מנהלי האיצטדיונים במטרה לשפר את המוצר עבור האוהדים ועבור אלה שנשארים בבית. גילינו עיוותים רבים, לכן הדרישה היתה להביא למצב של מכנה משותף, וחלק מהאיצטדיונים לא קיבלו אישור עד שיטפלו בבעיות".
נכון להיום כל אחד מחמשת המתקנים ה"ישנים" החל בהליך השבחה, בכפוף להתחייבות חתומה לשיפוץ.
כדי להכין אתכם האוהדים, ביקשנו מחברי מערכת "ישראל היום" לדרג את האיצטדיונים בשמונה קטגוריות: 1. חניה 2. דרכי גישה 3 מזנונים 4. שירותים 5. קופות 6. מבט מהיציע 7. אווירה 8. דשא. התשובות לפניכם.
מקום ראשון - טרנר
קבוצה: הפועל ב"ש.
מקומות: 16,126.
מה אהבנו: אחרי שנים בווסרמיל המיושן, ב"ש מארחת כיום באיצטדיון איכותי וחדיש. כתוצאה מכך הקופות, המזנונים והשירותים באיכות גבוהה, ויש שירותים רבים לנשים.
למרות שמדובר בכ־16 אלף מקומות בלבד, יש אקוסטיקה מצוינת וכתוצאה מכך אווירה נהדרת ביציעים. סביב האיצטדיון חניונים, וכן קיימים שאטלים שמגיעים עד לאיצטדיון.
מה לא אהבנו: אפשר היה להשקיע יותר בעיצוב החיצוני, ולהקל את הדוחק בכניסות בערבים של משחקים גדולים.
השורה התחתונה: איצטדיון של אלופה.
מקום שני - סמי עופר
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה, נבחרת ישראל.
מקומות: 30,696.
מה אהבנו: הדבר הכי קרוב לאירופה בישראל. האיצטדיון חדיש ומאוד ייצוגי, ישנם חניונים שמהם ישנם שבילי הליכה, תחנת רכבת סמוכה, אווירה טובה, מזנונים חדשים ומגוונים, שירותים שמתוחזקים טוב וקופות נגישות.
מה לא אהבנו: למרות החניונים, לא נדיר לראות רכבים שחונים בסמוך לכביש החוף, המטרוניות אל תחנת הרכבת ואליה לא דופקות כמו שעון, ולמרות שהובטח לנו שיפור בנושא - תשאלו את ז'וזה מוריניו מה דעתו על משטח הדשא.
השורה התחתונה: הדשא של השכנים באירופה ירוק יותר.
אצטדיון סמי עופר בחיפה. חוויה לצופים // צילום: עמי שומן
מקום שלישי - המושבה
קבוצות: מכבי פ"ת, הפועל ת"א, בני יהודה.
מקומות: 11,500.
מה אהבנו: המושבה הגיע למקום השלישי בפער די גדול מהבאים אחריו. רבים מהאוהדים מחבבים אותו, החל מהבר בכניסה שמזכיר את אירופה, הישיבה קרובה למגרש, מה שהופך את חוויית הצפייה למהנה יותר. יש גם תחנת רכבת סמוכה והאיצטדיון בסך הכל נקי ונעים.
מה לא אהבנו: האווירה לא תמיד מלהיבה ודרכי הגישה בעייתיות - קל להיכנס, קשה מאוד לצאת.
השורה התחתונה: איצטדיון ביתי ותחליף כמעט ראוי לבלומפילד עבור הפועל ת"א ובני יהודה.
מקום רביעי - נתניה
קבוצות: מכבי ת"א, רעננה, משחקי רדיוס עתידיים.
מקומות: 13,610.
מה אהבנו: אחרי איצטדיון הקופסה המיושן, בנתניה בנו איצטדיון נעים למראה, שתמיד כיף להציץ לעברו בזמן שנוסעים על כביש החוף. השירותים, הקופות והמזנונים נוחים וטובים, ומאחר שאין יציעים מאחורי השער, כמעט בכל המקומות ביציעים תקבלו זווית צפייה נוחה.
מה לא אהבנו: האיצטדיון היה זוכה לציון גבוה יותר אם שני הסעיפים חניה ודרכי גישה לא היו כלולים בשאלון. לצד חדשנות, סביבת האיצטדיון והדרך אליו הן לא פחות מסיוט.
השורה התחתונה: תזמנו שלוש שעות בדרכים, גם אם יצאתם מת"א.
מקום חמישי - טדי
קבוצות: בית"ר ירושלים, נבחרת ישראל.
מקומות: 34,000.
מה אהבנו: אם אתם בעניין של אווירת כדורגל מרגשת, סעו לירושלים. האקוסטיקה טובה, הצפייה מהיציעים מצוינת. בזכות גודלו, לרוב לא תיתקלו בבעיה להשיג כרטיס.
מה לא אהבנו: כמו בנתניה, גם בירושלים יש בעיות בהגעה, צריך המון סבלנות לפני שמגיעים ליעד ואם אתם בעניין של חניה, עדיף שתגיעו יום קודם ותישנו באוהל, זה יחסוך לכם הרבה עצבים.
השורה התחתונה: זה לא מושלם, זה ליד.
מקום שישי - דוחא
קבוצה: בני סכנין.
מקומות: 8,500.
מה אהבנו: דוחא הוא קטן וקומפקטי, כך שהאווירה שם מאוד מורגשת. במשחקים גדולים שמסתיימים בניצחון כר הדשא נראה קצת כמו משחקים בארגנטינה.
מה לא אהבנו: ההזנחה צועקת לשמיים. היציעים מלוכלכים ובדרך כלל לא נעימים, בטח לא למשפחות ולילדים.
השורה התחתונה: הנוף הפסטורלי בפארק אוסטרליה.
האצטדיון בקרית שמונה. מיושן אך אם תתארגנו עם פיתה זה ישפר את החוויה // צילום: ג'יני
מקום שביעי - ק"ש
קבוצה: עירוני ק"ש.
מקומות: 5,500.
מה אהבנו: משטח הדשא בסדר גמור, המגרש מאוד ביתי ובמזנון יש סיכוי שתתארגנו על פיתה עם לאבנה וזעתר שתסגור לכם את הפינה.
מה לא אהבנו: איצטדיון מיושן, חסר אווירה, עד העונה האחרונה ראינו רק תא שירותים אחד לנשים. הקופות רחוקות זו מזו והתחושה הכללית לא מזמינה.
השורה התחתונה: סיבה טובה לתכנן נסיעה לצימר בצפון על הדרך.
מקום שמיני - לויטה
קבוצה: הפועל כפ"ס.
מקומות: 5,800.
מה אהבנו: סביב האיצטדיון יש הרבה מאוד חניה, הדרך נוחה ויש יופי של פארק.
מה לא אהבנו: לא משנה כמה קהל יגיע ואיזו קבוצה תתארח - האווירה בכפ"ס תמיד תישאר אפורה ולא ראויה לשנת 2016.
השורה התחתונה: מתקן שחייב לעבור מהעולם - ויפה שעה אחת קודם.
אוהדים לא מרוצים מאצטדיון לויטה // צילום: אלן שיבר
מקום תשיעי - הי"א
קבוצה: מ.ס אשדוד.
מקומות: 8,000.
מה אהבנו: דרך הגישה לי"א סבירה, יותר מזה לא תמצאו.
מה לא אהבנו: איצטדיון שלא מתאים לליגת העל, מהמזנונים והקופות, דרך היציעים החשופים לכל מזג אוויר קיצוני ועד השירותים שאינם ראויים.
שורה תחתונה: אם כבר הגעתם לעיר, עדיף שתלכו לדוג בנמל.
מקום עשירי - סלה
קבוצה: הפועל אשקלון.
מקומות: 10,000.
מה אהבנו: מגרש עם "טעם של פעם", כרי דשא במקום יציעים מאחורי השער. לנוסטלגים שבינינו הוא מזכיר נשכחות, אבל לא בטוח שזה לטובה.
מה לא אהבנו: הכדורגל הוא בילוי - במגרש של אשקלון אין שום דבר מהנה.
השורה התחתונה: כדורגל שפל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
