לא להתרגש מההתרגשות

השנה (תשע"ז) יעלו 158,958 תלמידים לכיתה א', ולצד ההסתגלות ללמידה מורכבת יותר, הורים רבים מודאגים מהמעבר ומהשפעותיו על הפן הרגשי. 

"צריך לשדר לילד שאתם, ההורים, מרגישים בנוח עם המסגרת החדשה", מסבירה שירה גידור־פרקש, מנהלת פדגוגית ארצית בצהרוני החברה למתנ"סים, "ככל שההורים שלמים יותר עם המעבר, כך הילד שלם יותר. חשוב להכין את הילד לשינוי: קחו אותו לביקור להראות לו את הכיתה ואת השירותים, לשחק בחצר ולהכיר את הדרך". 

לדבריה, ההכנה של הילדים צריכה להיות ריאלית ולהכיל ציפיות וחששות: "חשוב לשאול שאלות ולתת לגיטימציה לרגישות של הילד, כגון פחדים וחששות, להקשיב למצבו הרגשי ולתת לו מענה. נסו ליזום מפגשי אחה"צ עם חבר ותיק שעולה גם הוא לכיתה א'. חיזוק הקשר יאפשר למקום החדש להיראות פחות מנוכר. אפשר גם לקבוע ביום הראשון עם אמא של החבר שתגיעו יחדיו ואז הכניסה תהיה קלה יותר". 

אחד הנושאים המורכבים ביותר הוא הפרידה מהילד. יעל אברם, מנחת הורים במכון אדלר, מסבירה: "הפרידה צריכה להיות קצרה ועניינית. אם קשה לילד או להורה להיפרד - בקשת עזרה מהמורה היא דבר לגיטימי שיכול לסייע". 

אברם ממליצה ליצור סדר יום קבוע כבר מהיום הראשון: "חוסר ודאות מגדיל חוסר אונים ולכן שמירה על סדר יום קבוע כמו מתי קמים, באיזו שעה יש לצאת מהבית כדי להגיע בזמן, מי יאסוף את הילד בסוף היום - יורידו את המתח. כמו כן, יש לעודד את הילד לעצמאות ולאחריות. רוב הילדים תופסים את המעבר לכיתה א' כדבר מסקרן והזדמנות לצמיחה ולשינוי. אפשרו לילד לתפקד באופן עצמאי, הילד בהחלט מסוגל להיות אחראי ללבוש בבוקר, לסידור התיק ולהכנת שיעורי הבית".

הפן הפדגוגי

העלייה לכיתה א' מתחילה מסע של 12 שנות לימוד במערכת החינוך. חלק מהתלמידים החדשים יתיישבו על הכיסא כשהם כבר יודעים קרוא וכתוב, ואחרים יצטרכו ללמוד מההתחלה עם החוברות "בסוד האותיות" - ובמשרד החינוך מודים: "לא כולם יגיעו לאותו מקום כל הזמן".  

גילה קרול, מנהלת המחלקה למיומנויות יסוד בחינוך היסודי במשרד החינוך, מסבירה: "כמשרד אין לנו ציפייה שהילדים יגיעו לכיתה א' כשהם קוראים, התפקיד שלנו הוא ללמד אותם לקרוא. יש לנו כלים שבעזרתם אנחנו יכולים לנבא לאילו תלמידים יהיה יותר קל ללמוד ולקרוא ולמי פחות. לאור זה אנחנו מנחים את המורים לבנות תוכנית עבודה ובה הם יכולים לעשות שימוש בשעות פרטניות. הציפייה שלנו היא שכל מי שמסיים כיתה א' יידע לקרוא". 

קרול מדגישה כי המערעת אינה מתכוונת להאט תלמידים שמגלים התקדמות מהירה יותר: "אנחנו יודעים שגם יש ילדים שהם מאוד חכמים ומתקדמים וההמלצה היא ליצור תהליך הוראה מאתגר ולא להשאיר אותם במקום". 

דברים אלו מייד מעלים את השאלה, האם ההליך הזה לא מגדיל את הפער? קרול מסבירה: "המטרה שלנו לא לעשות את כולם אחידים אלא שכולם יצליחו. מי שמגיע לבית ספר והוא שולט בחומר - לא נשאיר אותו במקום". 

בתשובה לטענה כי הילדים מגיעים עם ידע טכנולוגי רחב, שלעיתים אף עולה על הידע של המורה, היא אומרת: "יש הבדל בידע שנדרש כדי לרכוש קריאה באופן מיטבי לבין ידע טכנולוגי ולהיות פעיל במחשב או בסמארטפון. לספרי קריאה יש משמעות מאוד גדולה והם חלק מהתשתית, והיום אני חושבת שקוראים פחות מבעבר". 

•   •   •

כך תעזרו לילד להצליח בכיתה א'

מחקר: שעה של כתיבה בשבוע - מאיצה הסתגלות לביה"ס

צילום אילוסטרציה: GettyImages

חוקרים מאוניברסיטת תל־אביב טוענים כי שעה שבועית מצטברת של פעילות כתיבה של הורים עם ילדי גן תקדם את ילדכם ותסייע לו להשתלב טוב יותר בכיתה א'. לטענת החוקרים, הורים וגננות לא מודעים מספיק לתרומתן של פעילויות כתיבה עם ילדי הגן. הם מלמדים ילדים אותיות, משחקים איתם בחריזה, אך כותבים איתם פחות. 

המחקר בדק קבוצה של כ־60 ילדים לגבי הישגי הקריאה והכתיבה שלהם בסיום הגן ובתחילת כיתה א' ואת ההסתגלות שלהם לבית הספר. הוריהם של 30 מהילדים השתתפו במפגשים שבהם הודרכו, באמצעות משחקים כיצד לכתוב עם ילדיהם בצורה יעילה ולמדו לעזור להם לפרק מילים לצלילים ולהתאים כל צליל לאות המתאימה. לאחר ההדרכה, ההורים פעלו עם הילד במשך רבע שעה, ארבע פעמים בשבוע, במהלך חודשיים. בין השאר, שיחקו עם כרטיסיות א'־ב', שרו שירים ללמידת צלילי האותיות, כתבו רשימת מאכלים אהובים ועוד. לעומתם, ההורים של 30 הילדים הנותרים התבקשו לקדם את ילדיהם לקראת כיתה א' בהתאם להבנתם, ובמקביל להקריא להם סיפור בכל יום.

והתוצאות? בסוף שנת הלימודים האחרונה בגן, לפני המעבר לכיתה א', נמצא שקבוצת הילדים שעבדו עם הוריהם בפעילויות הכתיבה התקדמו מאוד בקריאה ובכתיבה והראו יתרון ברור על הקבוצה השנייה. כחודש וחצי לאחר תחילת כיתה א' הוערכה פעם נוספת רמת הקריאה והכתיבה של הילדים ונמצא שהקבוצה שעסקה בפעילויות כתיבה הראתה רמה גבוהה יותר של הישגים לימודיים. יותר מכך, גם רמת הסתגלותם לבית הספר היתה גבוהה יותר. 

החוקרת פרופ' דורית ארם מאוניברסיטת תל־אביב, שערכה את המחקר עם גב' עדי אלימלך, מסבירה: "יש משמעות לפעילות הכתיבה עם ילדי גן, זו פעילות מהנה ותורמת אשר טרם זכתה להכרה המתאימה".

וכמה נשלם עבור עזרה מקצועית לילדינו? מנתונים של אתר האינטרנט "לימוד נעים" עולה כי יש עלייה של 12% בביקוש למורים שעסקו בהכנה לכיתה א'. שיעור פרטי בבית המורה יעלה בבאר שבע הוא 84 ש', בחיפה והקריות 89 ש', בירושלים 102 ש', בהרצליה 103 ש' ובתל אביב 111 ש' בממוצע. 

הערים שמובילות בחיפוש אחר מורה להכנה לכיתה א': תל אביב, רמת השרון, רעננה, כפר סבא וחיפה.

•   •   •

שפת הלימודים 

לכל תלמיד יש סימן 

תלמידים חירשים וכבדי שמיעה מגיעים לכיתה א' עם אוצר מילים מוגבל. כחלק מטקס פתיחת השנה בבית הספר כי"ח (כל ישראל חברים) בירושלים, כל אחד מהם מקבל "סימן" בשפת הסימנים שמעניק לו שם, וכך יכולים שאר התלמידים והמורים "לקרוא" לו.

בבית הספר כי"ח לומדים זה לצד זה תלמידים יהודים וערבים ממזרח העיר. אלא שבניגוד לביה"ס הדו־לשוני בבירה, כאן מדובר בבי"ס שמיועד לתלמידים חירשים וכבדי שמיעה. התלמידים אמנם לומדים בכיתות נפרדות כדי להקפיד על לימוד שפה דבורה, קריאה וכתיבה, אך עורכים יחד פעילויות ומשחקים בהפסקות. "הילדים שמגיעים לכיתה א' עדיין לא יודעים את שפת הסימנים", מסבירה גילה טטר, מנהלת ביה"ס, ומוסיפה כי "בהתחלה הם מנהלים דו־שיח בעיקר במה שנקרא ג'סטות, ולא בסימנים הרשמיים". 

ילד שמגיע לכיתה א' בבי"ס רגיל עלול להיתקל בתלמידים שנושאים שם כמו שלו. בביה"ס כי"ח מקיימים טקס הענקת שמות מיוחד בפתיחת השנה. לדברי טטר, "ביום הראשון ללימודים מתכנס כל ביה"ס באולם הספורט וכל ילד חדש מקבל את הסימן של השם שלו בשפת הסימנים. השם נבחר על ידי הילדים הגדולים בביה"ס והמורים החירשים". עוד מוסיפה טטר כי האנשים השומעים בביה"ס אינם נוהגים להתערב בבחירת הסימן, אלא אם כן הם מרגישים כי הוא עשוי לבייש את התלמיד. למשל, לכלול התייחסות למשקל גופו של הילד. "פעמים רבות נבחר סימן שיתחיל בשם של הילד ודבר המאפיין אותו", היא מסבירה.

לדברי טטר, "ילד לקוי שמיעה זקוק להמון תיווך וחזרות. הם מגיעים לביה"ס עם רמת שפה של ילד בן שנתיים-שנתיים וחצי, במקרה הטוב. ילד חירש לא נוגע באותיות בגן, ולכן עיקר העבודה היא בחיבור בין האות הכתובה לאופן שבו הוגים אותה, שומעים אותה או לאופן שבו היא נאמרת על השפתיים". 

בביה"ס של עיריית ירושלים, שמשקיעה משאבים רבים בתחום החינוך המיוחד, יש 90 תלמידים. הצוות מורכב ממורים ומסייעות יהודים וערבים, חירשים ושומעים. 

נועם (דבול) דבירטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו