"אנו גאים בך, שימחת מדינה שלמה, אתה הפנים היפות של ישראל", כך אמר היום (שבת) ראש הממשלה בנימין נתניהו לג'ודאי אורי ששון, יום לאחר ההישג הנפלא שלו של זכייה במדליית הארד האולימפית. רה"מ שוחח עם ששון בשיחה ששודרה בחדשות ערוץ 2, ואמר לו בנוסף: "הראית שאם רוצים מספיק אז משיגים את החלומות. כל ילד וילדה בישראל ובעולם ראו לא רק ספורטאי גדול, אלא איש של ערכים. אני מבקש לשלוח לך חיבוק חם מישראל, רק בבקשה חבק חזרה בעדינות".
ששון הודה לנתניהו ואמר: "זו זכות וגאווה ענקית לייצג את הפנים היפות של ישראל". נתניהו אף התייחס לתקרית המכוערת בין ששון לג'ודאי המצרי, שסירב ללחוץ את ידו, ואמר: "לצד היחסים המתפתחים עם המדינות באזור, יש עוד הרבה עבודה לשנות את התעמולה הנוראית שיש שם נגדנו. גם היום הזה יגיע בעזרת השם".
ריבלין: "אורי, הנכד שלי רוצה להיות כמוך", ניר ברקת: "ההתנהלות המכובדת מול המצרי נתנה הרבה כבוד לירושלים"
הנשיא ראובן (רובי) ריבלין שוחח בצאת השבת עם הזוכה, ואמר: "אורי הירושלמי, אלוף שלי, שילבת שני דברים כל כך חשובים, שילבת את היכולת והרצון שלך. רצית ויכולת, וכולנו גאים בך״. הנשיא ריבלין סיפר לאורי ששון על ההתרגשות המשפחתית לאחר הזכייה וציין: ״אני רוצה לומר לך, שהנכד שלי, כשראה אותך אמר 'אני רוצה להיות כמו אורי'. אתה יודע שהאלופה שלנו ירדן נולדה בחירות, המושב שרעייתי נולדה וגדלה בו. אמרתי לעצמי, יש מדליה לחירות ואין מדליה לירושלים? הנה, גם את העניין הזה סידרת״.
ריבלין הוסיף, ובירך: ״כולנו באמת גאים בך. הבאת למדינה כבוד בצורה כל כך ברורה וג'נטלמנית. ללכת וללחוץ את ידו של היריב המצרי היה דבר שכל הארץ וכל מצרים מדברים עליו. גם כאן ניצחת".
ראש העיר של ירושלים ניר ברקת, בירך הערב גם הוא את הג'ודוקא, ואמר לו כי "כל תושבי ירושלים גאים בך מאוד, לא רק על התוצאה וההישג המדהימים, אלא גם על הדרך. ההשקעה שהשקעת, השובל שהשארת אחריך וההתנהלות המכובדת מאוד מול היריב המצרי הביאו המון כבוד לעם ישראל ולירושלים. כשתחזרו לארץ נחזיר לכם אהבה".
ששון השיב כי שלומו נהדר וכי הוא "מאושר ושמח על האושר שהביא לעם ישראל ובמיוחד לירושלים שהוא כל כך אוהב", והוסיף: "גדלתי על הערכים האלה ובספורט זה צריך לבוא לידי ביטוי".
מוקדם יותר הערב שוחח ראש העיר עם אביו של אורי ששון, אשר עובד במחלקת התברואה בעיריית ירושלים, ובירך את האב המרוגש על זכיית בנו.
אתמול, לאחר ההישג האדיר שלו, אמר ששון כי "ניצחתי את כל הפחדים שלי כספורטאי" משפט כה חזק שאולי מסמל את הדרך הארוכה שעשה עד הרגע הנהדר על מזרן הג'ודו בריו. ששון אומנם סומן כתקווה למדליה אולימפית, אך שמו, עד אתמול, לא היה מוכר כל כך לרוב הישראלים.
אז מי הוא אותו ג'ודאי הנישא לגובה של 193 ס"מ ומשקלו יותר מ-100 ק"ג?
אורי ששון גדל בירושלים. הוא הצעיר מבין ארבעה אחים, ילדים לקצין בטיחות בעירייה ואשת חינוך. בילדותו, כשאחיו אלון, המבוגר ממנו בארבע שנים, הצטרף לחוג הג'ודו, אורי הקטן, רק בן 8, ביקש מהאח שהעריץ להצטרף לאימון. אתמול לאחר הזכייה ניכר היה לראות עד כמה אורי התרגש לדבר עם האח האהוב שגרם לו להתחיל בקריירה. בעת שיחה טלפונית בינו לבין המשפחה, ריגש אותו האח אלון כאשר אמר לו: "אני גאה בך".
"אלון לקח אותי ביד והציג אותי בפני המאמן", סיפר אורי ששון על תחילת האהבה לג'ודו בראיון למוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" בחודש מאי האחרון. "אני זוכר שהגעתי לו לגובה של החגורה השחורה. הוא התכופף ואמר לי: 'אם אתה אח של אלון, אתה חייב להיות מוכשר'. אחרי כמה דקות שלי על המזרן שמעתי אותו אומר לאחי שיש לי הרבה פוטנציאל. הייתי ילד קטן, בכלל לא הכרתי את המילה הזאת".
"עד היום אני שומע בראש שלי את הצעקות של אלון מהיציע, כשהוא עודד אותי בתחרות הראשונה שלי בגיל 10. זה אחד הזיכרונות הכי מרגשים שיש לי מהילדות. היה בי דחף פנימי כילד להוכיח שאני טוב יותר מהאחרים", המשיל אורי לספר בראיון.
האחים ששון המשיכו להתאמן יחד במועדון "מיטב ירושלים", בראשות יואל ליפסטר, שכרו לעצמם חדר משותף במכון וינגייט בתקופה שבה נהנו ממעמד של "ספורטאי מצטיין" בצה"ל, ועם השנים יצרו לעצמם מוניטין בג'ודו הישראלי. מי שעמד בפרונט מבין השניים והיה הראשון לפרוץ באופן טבעי הוא אלון.
להתעלות מעל כל מחסום מנטלי. אורי ששון בפעולה // צילום: זיו קורן
בשנת 2005 היה אלון לאלוף אירופה לנוער (עד גיל 20). כמו כן, כיהן כמה שנים כאלוף ישראל לבוגרים במשקל של עד 90 ק"ג, ואז בשנת 2009 פרש מהענף בעקבות מאבקים פוליטיים עם איגוד הג'ודו. שנתיים לאחר מכן אהבתו לספורט ניצחה את הפוליטיקה, הוא חזר להתאמן ומונה לקפטן נבחרת ישראל. באפריל האחרון אלון פרש סופית מקרבות הג'ודו המקצועניים, לאחר שלא הצליח להשיג את הכרטיס האולימפי למשחקים בריו 2016.
אורי ששון הצליח בגיל 17 לזכות בתואר אלוף ישראל לבוגרים, פיסגה שמעטים בגילים אלה מצליחים לכבוש. שנתיים לאחר מכן, ב־2009, ניצח את משחקי המכביה, וב־2010 זכה להישג המשמעותי הראשון שלו בזירה הבינלאומית, כשזכה במדליית ארד בטורניר שנערך בלונדון במסגרת גביע אירופה.
היורש של אריק זאבי
אך קטגוריית המשקל של אורי באותה התקופה היתה בעייתית. בענף הג'ודו רק נציג מכל מדינה בכל קטגוריית משקל יכול לקחת חלק במשחקים האולימפיים. מי שהתחרה באותה הקטגוריה של אורי, עד 100 ק"ג, הוא לא פחות מאשר שועל הקרבות הוותיק והמדליסט האולימפי מהמשחקים באתונה 2004, אריק זאבי.
אורי ששון יחד עם המאמן אורן סמדג'ה ושגיא מוקי // צילום: גדעון מרקוביץ
"הייתי רק שני מקומות מתחת לדירוג של הקריטריון כדי לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בלונדון 2012, אבל גם ככה אריק היה הרבה מקומות לפניי בדירוג, מה שהפך אותי באופן אוטומטי ליריב האימונים שלו בחודשים האינטנסיביים שלו לפני האולימפיאדה", הסביר ששון למוסף "ישראל היום. "למדתי ממנו המון ברמה המקצועית, כמו איך להפיל את היריב, דברים שאני משתמש בהם בג'ודו שלי עד היום. ברמה האישית, הצניעות שבו הדהימה אותי פעם אחר פעם".
אורן סמדג'ה // צילום: גדעון מרקוביץ'
ניגודיות מפתיעה
מעט לפני המשחקים בלונדון, שבהם עמד זאבי לחתום את הקריירה שלו, באיגוד הג'ודו החליטו לשנות אסטרטגיה כדי לנסות להכניס את אורי בכל זאת להשתתף באותם המשחקים. "ברגע האחרון הוחלט להעלות אותי לקטגוריית המשקל הפתוח של יותר מ־100 ק"ג.
לבסוף הוא צפה במשחקים בלונדון מהבית. הפנטזיה של להגיע לאולימפיאדה יצאה לדרך, אבל נגמרה בהתנגשות עזה עם המציאות, כשלפני כשנתיים, באליפות העולם, ששון הוגרל לקרב מול המדורג מס' 1 בעולם, הוביל את הקרב והיה קרוב לנצח, עד שפרק את כף ידו.
פציעתו הוגדרה חמורה ומורכבת. הוא נשלח לניתוח בחו"ל ונאלץ לעשות במשך שמונה חודשים את מה שספורטאי מקצועני מסוגו הכי שונא בעולם - לנוח. אחרי חודשים ארוכים של מחשבה הוא הגיע למסקנה אחת ברורה וקיעקע אותה על היד השנייהFear is only a state of mind - הפחד הוא רק הלך רוח.
עם המנוחה והלך הרוח החדש, הגיעה גם עלייה טבעית במשקל. מכאן גם הרעיון החוזר להעלות את אורי לקטגוריית המשקל הפתוח של יותר מ־100 ק"ג שהונח שוב על השולחן. מי שהאמין במהלך בכל ליבו היה אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת ישראל לגברים והמדליסט האולימפי מהמשחקים האולימפיים בברצלונה 1992.
אורי סמך על אורן ועל הניסיון שלו, ועם גיבוי גם מיו"ר האיגוד, משה פונטי, הוא קיבל החלטה אמיצה ופתח לו את הדלת.
באותה עונה, ב־2013, ששון זכה בארבע מדליות בסבב העולמי ובמהלך שתי העונות שלאחר מכן הכפיל את כמות המדליות הזו. בשנת 2015 כבר רשם את הישג השיא שלו, מדליית כסף במשחקים האירופיים, שנערכו בבאקו (אזרבייג'ן), שהיוו גם את אליפות אירופה בג'ודו. את אותו ההישג הוא הצליח לשחזר לאחרונה, לאחר שפתח את העונה בצורה מדהימה וצבר ארבע מדליות בינלאומיות ברצף.
קשיחות ועדינות
בניגוד לספורטאים אחרים, שנעטפים בצמר גפן של עצמם בשנה אולימפית, אצל אורי ששון המצב הפוך לחלוטין. הוא בחר לעבור להתגורר בעיר הגדולה תל אביב והרשה לעצמו לצאת עד מאוחר "ביום שאין למחרת אימון בוקר".
שינוי מקום מגוריו תרם לו ברמה האישית. מי שהתרגל במשך רוב חייו לראות בעיקר מזרנים, טרמינלים ואת חדר האוכל של מכון וינגייט, נחשף לעולם חדש לחלוטין, אך הוא אינו מתבלבל לרגע. הסמטאות בתל אביב ואפילו ההליכה לסופר השכונתי מקנות לו שקט נפשי, שמתדלק אותו לקראת הרגעים הקשוחים שבקרבות הג'ודו.
למרות המראה החיצוני המטעה, אורי הוא כאמור בחור רגיש ועדין. הוא לא זוכר מתי צעק בפעם האחרונה על מישהו.
בראיון למוסף סוף השבוע של "ישראל היום" בחודש מאי סיפר ששון כי התחביב שלו הוא לכתוב למגירה: "זה תחביב סמוי וטיפולי שלי. דרך הכתיבה אני מרגיש שאני הופך להיות ספורטאי טוב יותר, כי אני שופך את הפחדים שלי לדף".
את הקשיחות הוא שומר לקרבות על המזרן. הוא לא מתגלח שבועיים לפני תחרות חשובה, כי לתפיסתו הוא מגיע למלחמה שבה אין צורך להצטייד באפטרשייב או בפרחים. עם העדינות והקשיחות שלו הוא הצליח לעלות אתמול למזרון, ופעם אחר פעם, "להתגבר על הפחדים שלו כספורטאי", ובסופו של דבר לשמח את משפחתו ואת המדינה שהייתה מאחוריו.
אריק זאבי // צילום: דודי ועקנין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
