הופעת המוקדמות של קוהיי אוצ'ימורה הותירה אותנו תוהים אם אלוף הקרב רב מלונדון הוא עדיין המתעמל ההיסטורי של שש השנים האחרונות. הוא נפל מהמתח, מכשיר שבו הוא אלוף העולם, ולא יתחרה בגמר במכשיר הזה, אבל הוא מיהר לשים את חולשתו בפרופורציות, כשהיה המתעמל היחיד להעפיל לגמר עם 90 נקודות מצטברות.
שלשום בגמר הקבוצתי כבר היה שוב בעל עצבי הברזל - כשהזהב על השולחן ויפן מול רוסיה על הקרקע הוא צבר 15.6 נקודות וסגר את העניין עבור ארצו, שהחזירה את זהב שבו זכתה לאחרונה ב־2004, ויפן היא יפן - עם כל הכבוד לפרט, התואר הקבוצתי הוא הראשון במעלה.
זו התפתחות מעניינת בהתעמלות. בעוד מרבים לדבר על העלייה באתלטיות של הענף לנשים - עם סימון ביילס בייחוד, אוצ'ימורה מביא להתעמלות ובעיקר להתעמלות הקרקע את החן ותנועות הריקוד שפעם היו מזוהים יותר עם הענף לנשים.
אבל אל תזלזלו בטכניקה ובדיוק. נדיה קומנצ'י, המתעמלת הרומנייה האגדית, אמרה עליו דבר מעניין בראיון בריו: "אצל רוב המתעמלים אני לא אוהבת לצפות בהילוך האיטי, כי רואים שם את כל הטעויות הקטנות. אצל אוצ'ימורה אין את זה. הוא נשאר מושלם גם בהילוך האיטי".
בעיני רבים, אוצ'ימורה הוא הספורטאי הגדול בהיסטוריה של ענף הספורט שלו, אבל מבחינות רבות הוא כשאר האדם. הוא לא היה מודע למשל להוצאות גלישה באינטרנט בחוץ לארץ, ומרדף אובססיבי אחרי פוקימונים הביא את חשבון הטלפון שלו לכ־5,000 דולר.
אבל שוב יפן זו יפן: מחשש לזעם ציבורי בשל פגיעה באלוף בזמן המשחקים האולימפיים, החברה מיהרה להודיע כי שינתה את התוכנית והאלוף ישלם רק 30 דולר ליום.
וזה הקונטקסט ההיסטורי - הוא שואף להיות האדם הרביעי שמגן על תואר הקרב רב בהתעמלות. הקודם לעשות זאת היה בן ארצו סוואו קאטו ב־1968-1972. הראשון היה אלברטו ברגילה האיטלקי - בשיטת התעמלות אחרת ב־1908 וב־1912. הסיפור המעניין מכולם היה של ויקטור צ'וקרין. אסיר מלחמה סובייטי שהועבד בפרך על ידי הנאצים - והתאושש כדי לזכות בזהב ב־1952 וב־1956.
נדיה קומנצ'קי. נהנת לראות את אוצ'ימורה גם בהילוך איטי // צילום: איי.פי
המאבק שלא נגמר
יש מאבקים עזים על מדליות שאתם לא ממש רואים בטלוויזיה. במשרדי הוועד האולימפי האמריקני אני פוגש את ד"ר ביל מאלון - פעם שחקן גולף מקצועני והיום מגדולי ההיסטוריונים האולימפיים.
כן, כמו אלכסנדר הגדול ויוליוס קיסר אחריו, ארה"ב מביאה איתה למשחקים היסטוריון. המדליה שבה דנים עכשיו היא של מתעמל בשם ג'וליוס לנהרט, שזכה בקרב רב בהתעמלות ב־1904.
ולמה המדליה שלו חשובה: כי לא ברור אם נחשב אוסטרי (האוסטרים מחשיבים אותו) או אמריקני. בשלב מסוים במשחקים הללו, ארה"ב תזכה במדליית הזהב ה־1,000 שלה - היא נכנסה למשחקים עם 977 (אם אתם מתומכי לנהרט) או אולי 976. והזוכים במדליה ה־1,000 יזכו כמובן להכרה מיוחדת.
מאלון מספר על הרבה מדליות אחרות ממשחקי 1896-1904 במחלוקת. הודו ובריטניה נאבקות על מדליות הכסף באתלטיקה מ־1900 של נורמן פריצ'רד - שנולד בכלכותה ולמד בה ועבד בה - עד שהיגר לארה"ב.
מאלון עצמו תומך במחיקת מדליות מהתקופה הזו - למשל משחקי כדור בהשתתפות מדינה אחת בלבד. "האמריקנים הרחיקו את הקבוצה הגרמנית שרצתה להשתתף בכדורמים וזכתה בכל שלוש המדליות", הוא אומר. אבל אל תרחמו על הגרמנים. ארבעה משתתפים בטורניר מתו בתוך שנה מטיפוס כי הוא נערך בבריכה להשקיית פרות.
והמאבק הוא עולמי. "יש את הילד בסירה ההולנדית עם שני החותרים והגאי - ששנים נחשב צרפתי והזוכה הצעיר אי פעם (מקורות מסוימים חשבו שהוא בן 8 בלבד). עכשיו הגיעה טענה מגאורגיה שמדובר בילד גאורגי, שהיה בחופשה בפאריס.
"אם יוכיחו את זה - הוא יהיה זוכה הזהב הראשון של גאורגיה. בהתחלה חשבנו שזה לא רציני, אבל הגיע ספר עם הוכחות על פני 25 עמודים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
