ההחלטה על השארתו של הנשיא לשעבר משה קצב בכלא הובילה, כצפוי, לתגובות רבות, ובראשן של המתלוננת נגדו א' ממשרד התיירות, שסיפרה באמצעות עורך דינה דני סרור כי היא "חשה הקלה וקורת רוח נוכח ההחלטה הצודקת".
בתגובת המתלוננת, שקצב הורשע כי אנס אותה בשתי הזדמנויות שונות, נכתב עוד כי "עבריין מין, שפגע בנשים רבות ואינו מסוגל להביע חרטה ולהפנים את חומרת מעשיו, אינו זכאי להקלה בעונשו. קל וחומר כשמדובר במי שניצל את מעמדו הרם כדי לפגוע בנשים הנתונות למרותו".
חיזוקים להחלטה הגיעו גם מארבע חברות כנסת: זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ) ציינו כי "זוהי החלטה טובה וחשובה של ועדת השחרורים. קורבנות הפשעים המיניים של קצב ישלמו לנצח את מחיר המעשים שלו, שום דבר לא יקצר את 'עונשן'". ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), שהיתה עדה מטעם התביעה במשפט קצב, אמרה כי "זהו מסר מוסרי וציבורי חשוב לעקרון השוויון בפני החוק בלא קשר למעמדו של האסיר. החברה הישראלית עוברת מסע תיקון עמוק ומרשים, שבו הקורבנות אוזרות עוז ורשתות ההגנה על עברייני מין קורסות".
ארגוני הנשים שניהלו מאבק נגד ההחלטה הצטרפו לברכות. "זו החלטה נכונה המעידה כי לנפגעות תקיפה מינית יש גב, ושאנס סדרתי לא יוכל לקבל פרס ויחס מועדף רק משום שהוא היה הנשיא", אמרה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
גילה אשרת, יו"ר ויצו, הוסיפה כי "כשהאזרח מספר אחת מורשע בביצוע עבירות מין כה חמורות הוא הופך לאנס מספר אחת, ולכן שחרורו היה מסר פסול. האפשרות שישתחרר בלי שהביע חרטה היא בלתי נסבלת".
בהכנת הידיעה השתתפו צבי הראל, גדעון אלון ונועם (דבול) דביר
