"אני חושב שנעשה שני סוגי אימונים", פנה מייק ששבסקי, המאמן הטרי של נבחרת ארה"ב בכדורסל, אל הסגל שהתאסף לקראת אליפות העולם בקיץ 2006, "אימון אחד במגע ואימון אחד בלי". השחקנים, כוכבי אן.בי.אי שזה עתה סיימו עונה מפרכת, הסתכלו אחד על השני ועיקמו פרצוף. "אנחנו לא חושבים שיש בכך צורך", עידכנו אותו.
עד לאותו רגע, חייו של ששבסקי די התאפיינו בגבולות ברורים של שחור ולבן. ככה זה כנראה כשאתה זוכה לחינוך קתולי של משפחת מהגרים פולנית, מעביר יותר מעשור בחייך בצבא ארה"ב (כשחקן וכמאמן) והופך לאגדת מכללות עם דיוק. לאורך השנים התרגל לפתח במכללה יחסים של אב ובנו עם מרבית שחקניו, עד כדי כך שכשבתו השלישית נולדה, סיפר כי כבר יש לו "15 בנים".
רק שילדים בני 19, שעדיין לא הרוויחו בחייהם דולר אחד מכדורסל מקצועני, הם חומר עבודה מעט יותר נוח ממקבץ האגואים השנתי הנפוח ביותר בתבל. "הם אמרו לי, 'המאמן, אנחנו מקצוענים'", נזכר ששבסקי בשיחה עם ה"שארלוט אובזרבר" לפני שבועיים, "'אנחנו מתאמנים לבד, יש לנו רוטינות קבועות. אין צורך לעבוד על כושר ועל פיזיות באימון'". כשרשימת השחקנים שלך בעשר השנים האחרונות מורכבת מקובי בראיינט, מלברון ג'יימס ומקווין דוראנט - גם מאמן עם רזומה של חמש אליפויות NCAA נאלץ, מסתבר, להתכופף.
בשבת בלילה, (01:00, מול סין) עשר שנים, שני תארים אולימפיים ושתי אליפויות עולם אחרי, הוא יגיע לריו לאולימפיאדה האחרונה שלו על הקווים. 23 שנים העביר לסירוגין בנבחרת כמאמן וכעוזר מאמן - רובן בעידן שקדם לשחקני האן.בי.אי - אבל הקדנציה האחרונה תחת ג'רי קולנג'לו היתה הקריטית ביותר, לנוכח הכבוד האמריקני שספג פגיעה אנושה ב־2002 (מקום שישי באליפות העולם), ב־2004 (ארד באולימפיאדה) וגם ב־2006 (ארד באליפות העולם) תחת שרביטו.
מרחוק, רק מרחוק, נראה שמדובר בתפקיד הקל העולם. מאזן ה־1:80 (כולל משחקי הכנה) של ששבסקי מאז 2006 אמור לכאורה לאשש זאת. רק שהוא יודע אחרת: "אני בן 69 ובעשור האחרון למדתי על המשחק הרבה יותר מאשר ב־30 השנים שבהן אני מאמן".
_0.jpg)
ששבסקי (במרכז). המאמן הקפדן עם העבר הצבאי נאלץ להתפשר // צילום: USA Today Sprts
הלו, בלי צחוקים
זה היה עוד משחק הכנה שגרתי בשבועות האחרונים שבו ארה"ב התעללה ביריבתה, והפעם הגיע תורה של סין. כשהפער התקרב כבר לאזור ה־50 ברבע הרביעי, על הספסל האמריקני החלו קווין דוראנט ודיאנדרה ג'ורדן בהסתחבקויות יתר, לפחות אליבא דששבסקי. המאמן הסתובב לאחור וביקש מהחבר'ה להירגע; "נהנינו קצת יותר מדי על המגרש", הסביר לאחר מכן. כי אם הרגלי אימון הוא לא ממש יכול לשנות - אז מנטליות, ובתוכה גם כבוד ליריב, הוא בהחלט כן.
הרבה עבר על הכדורסל העולמי מאז הודיע צ'ארלס בארקלי לתקשורת במשחקי ברצלונה 1992 כי הוא "לא מכיר את נבחרת אנגולה, אבל אנגולה נמצאת בבעיה" - משפט שהיה שיקוף די מדויק לזלזול המופגן של ארה"ב כלפי שאר העולם. את העונש שילמו נבחרות אמריקניות שחצניות אך פחות מוכשרות עשור לאחר מכן. העסקתו של גרג פופוביץ', מאמן הכדורסל האמריקני הכי לא אמריקני שיש, כמחליפו של ששבסקי, אמורה לשמור על הקו המכבד גם בעתיד.
רק שבינתיים, בזמן שפצעי ההשפלות ההן כבר הגלידו, צומח לו דור כוכבי אן.בי.אי שלא ידע את פרעה. מהסגל שהפסיד בחצי הגמר ב־2006 ליוון נותר רק כרמלו אנתוני. ההיעדרויות של הסופר־סטארים (ובראשם לברון ג'יימס וסטף קרי), לו"ז ההכנה שלא כלל מפגש מול נבחרות חזקות במיוחד (ניגריה, ונצואלה, סין וארגנטינה), הבחירה להתגורר במהלך הטורניר האולימפי על ספינת פאר בחוף של ריו, ואפילו המילים שיוצאות מהפה של חלק מהשחקנים - "אנחנו ברמה אחת של לעשות כיף", אמר דוראנט לפני כמה ימים - כל אלה יכולים לרמז, ולו במעט, על התרופפות קלה. לא שמישהו מעז להמר כיום על פחות מזהב.
כי יותר מאשר מאמן כדורסל, ששבסקי תיפקד בעשר השנים האחרונות כ"פרסונה" - אישיות בעלת רזומה שהצליחה לבלום רעשי רקע מלהפריע לחבורת הכדורסלנים המוכשרת ביותר בעולם. בנוגע לאימון עצמו, הוא כבר הבין מזמן: "כשאתה מאמן את נבחרת ארה"ב, עדיף 'פחות', אבל אתה צריך להבין מהו ה'פחות' הכי טוב".
