בכפר האולימפי נערך היום טקס ההנצחה לי"א הנרצחים הישראלים באולימפיאדת מינכן. תומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, נשא דברים בנוכחות המשלחת הישראלית ושתיים מהאלמנות, אנקי שפיצר ואילנה רומנו, שהובילו שנים ארוכות את המאבק להנצחה.
צילום: רויטרס
מיקה סלבין, אחותו של המתאבק מרק סלבין ז"ל, נולדה לאחר הירצחו. אלוף בריה"מ לנוער בהיאבקות יוונית/רומית, שעלה לארץ כמה חודשים לפני המשחקים, נחשב באותם ימים רחוקים תקווה ישראלית למדליה ראשונה. שאלתי אותה על משמעות הטקס עבורה, והיא מלאת תודה לבאך: "הטקס מתקיים לראשונה אחרי 11 אולימפיאדות. בעולם מתוקן היה אמור להתקיים טקס אזכרה לספורטאים בכל אולימפיאדה. אם זה היה קורה חלילה וחס לספורטאים מהמשלחת האמריקנית, כל ההתנהלות היתה שונה. באולימפיאדות האחרונות היו ניסיונות רבים בכל פעם מול יו"ר ועד אולימפי אחר לקיים איזשהו אזכור, ותמיד נתקלנו באטימות ואפילו בזלזול. לכן יש התרגשות ענקית ליד שנתן באך. בזכותו הגענו לרגע שבו מתקיימות שתי אזכרות לנרצחים".
וזו אינה תרומתו הראשונה של באך. "כשהיינו במינכן לפני כארבע שנים נחרדנו מהעובדה שאין שם שום אנדרטה מכובדת, ועכשיו בזכות הפגישות שלנו עם הרשויות בונים אנדרטה מדהימה מאחורי קונולי שטראסה (הרחוב בכפר האולימפי במינכן, שם שכנה המשלחת הישראלית ב־1972, ר"ד)", סיפרה סלבין.
הפוליטיקאים והעסקנות הישראלית תרמו את תרומתם למאבק, אבל בכל זאת שאלתי את סלבין לגבי הנצחה בישראל: "בארץ אין הנצחה ספציפית למרק. אני יודעת שלפני המון שנים היו תחרויות היאבקות לזכרם של מרק, אליעזר חלפין ומוני (משה) ויינברג ז"ל, אבל זה פסק".
תצפי במשחקים מריו? אולי בהיאבקות?
"אני צופה באדיקות בטקס הפתיחה. זה מאוד מרגש אותי לדעת שאחי צעד כחלק מהמשלחת הישראלית עם הדגל הישראלי בהמון גאווה. במשחקים עצמם אני לא צופה, זה מאוד קשה. אחי לא הצליח להגיע לתחרות הראשונה שלו ונרצח שעות ספורות לפני שעמד להתחרות".
את מי פלפס מעריץ?
אחראית התקשורת של המשלחת האמריקנית סידרה הערב את בקבוקי השתייה של קוקה קולה ושל פאוורייד על שולחן מסיבת העיתונאים. האיסורים בעניין פרסום במשחקים האולימפיים נוקשים, ולכן לא מפספסים שום הזדמנות אגבית לכך, אבל קשה להיות ציניים - הנוכחות בשולחן היתה גדולה. אם מייקל פלפס היה מדינה, הוא היה מדורג בשוויון עם ארגנטינה ואוסטריה כמדינה ה־38 בדירוג כל הזמנים במשחקים האולימפיים. הוא נבחר כנושא הלפיד של המשלחת האמריקנית, כבוד שלו הוא ראוי לא רק בשל הישגיו אלא גם משום שזו כבר האולימפיאדה החמישית שלו.
הוא שאל את מאמנו בוב באומן עד כמה השתתפות בטקס לא תזיק לסיכוייו בסולם של 1 עד 10. "אמרתי לו שאם הוא נותן ציון 8 מבחינת הביטחון, אני הולך", סיפר פלפס. ואיזה ציון העניק באומן? "7.8". את משחקי ריו כינה פלפס "משחקיי האחרונים" והוסיף "פוטנציאלית", לקול צחוקה של העיתונות וכנראה צחוק העצבני של יריביו.
עיתונאי מארגנטינה שאל אותו מה הוא מרגיש לגבי העובדה שכמעט כל ספורטאי במשחקים הללו אומר שהוא מעריץ אותו. "אתה יודע מה?", ענה לו פלפס, "היום אני הולך בכפר האולימפי ורואה את נובאק ג'וקוביץ' ואני אומר לעצמי "קוּל". זה אחד הספורטאים שאני ממש־ממש מעריץ. עצרנו ודיברנו!"
נושא הסמים לא הירפה גם ממסיבת העיתונאים הזו. "אני לא יכול להרגיש שהתחריתי כל חיי בספורט נקי, וזה מתסכל מאוד. העניין הזה עולה בכל אולימפיאדה מחדש ומשהו כבר צריך להיעשות בעניין", ענה גדול השחיינים האולימפיים.
מייקל פלפס. זכה לכבוד הראוי לו כנושא הלפיד האולימפי // צילום: Gettyimages
ראסל? גארי ראסל!
במסיבת עיתונאים אחרת נכחה נבחרת ארה"ב באיגרוף. קלריסה שילדס, אגדת איגרוף נשים, רושמת כבר ארבע שנים ללא הפסד ורוצה להפוך לאמריקנית הראשונה שתגן על תואר האולימפי בענף. עניין די ברור, כי זהב בין הגברים סולל לרוב את הדרך למקצוענות. בגיל 21 היא מאוד מפוקסת על מה שהיא רוצה לעשות: "יכול להיות שאני אחזור לטוקיו 2020, יכול להיות שארצה לנסות איגרוף מקצועני, אבל יש המון דברים אחרים - סרט בהוליווד, זה בטוח! לרקוד עם כוכבים, גם זה בטוח!"
בפינה אחרת חגג גארי ראסל ניצחון גדול, גם אם אנחנו עדיין שלושה ימים לפני המשחקים. לגארי ראסל האב, שהיה מתאגרף, יש שישה בנים, כולם נקראים "גארי ראסל". ראסל הראשון הגיע לנבחרת האולימפית, אבל התעלף כשניסה להגיע למשקל התחרות בבייג'ין 2008 ולא זכה להתחרות. היום הוא נחשב למתאגרף מקצועני מעולה. ראסל 2 וראסל 3 ניסו להעפיל לנבחרת האמריקנית ולא הצליחו. ראסל 4 עבר היום את השקילה, ראסל 5 הוא כדורסלן והשישי לא ספורטאי. ראסל של אולימפיאדת ריו זרח היום מאושר - השם "גארי ראסל" ייחרת סוף־סוף בהיסטוריה האולימפית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
