ארבעה ימים לפני המשחקים האולימפיים וריו דה ז'נירו עדיין קצת מנומנמת, גם אם בוני הארמונות בחול על החוף בקופקבנה בונים ארמונות אולימפיים - וגובים 2 ריאל עבור הצילום עם המיצג.
כבר ברור שהמשחקים לא יהיו ההצלחה הארגונית הגדולה בהיסטוריה, אבל הגיע הזמן שהתקשורת העולמית תחדל מהצביעות.
משחקים מושלמים ארגונית ומתקנים מרהיבים הם לרוב סממן של דיקטטורה מגלומנית; כמו סין או להבדיל גרמניה הנאצית או להבדיל ולדימיר פוטין במשחקי החורף בסוצ'י.
אבל אם קוראים בהיסטוריה האולימפית, אפשר להיות אופטימיים. סיפורי "האם המדינה מוכנה" הם ענף עיתונאי־ספורטיבי מעצבן של שני העשורים האחרונים. מה שההיסטוריה באמת זוכרת הוא לא שיפוצים ברכבת תחתית או איך נראה המתחם של החץ וקשת, אלא את האווירה.
המשחקים האגדיים ביותר - הלסינקי, רומא, לילהאמר וסידני - נחרתו בזיכרון בגלל קהל ספורטיבי, אוהב ספורט ואוהב אורחים. ברזיל תעמוד בקריטריונים האלו בקלות.
מה שיפסיק במעט את זמזום התלונות על הארגון הוא הוראה שקיבלו הספורטאים האמריקנים לא להתלונן על כלום - כי לוס אנג'לס רוצה לזכות באירוח משחקי 2024 כשתתמודד מול פאריס, רומא ובודפשט.
"האלופים נשארים במערכת"
על הבימה במסיבת עיתונאים במרכז העיתונות נבחרת פלא ממדינה קטנה - זו שהמגזין "ספורט אילוסטרייטד" מנבא לה 11 מדליות זהב, שיסיימו דומיננטיות של דורות של ארה"ב בבריכה (התחזית שלהם - 9 מדליות זהב).
לא, לא מדובר בנבחרת אוסטרליה, אלא על קווינסלנד שממוקמת בצפון המדינה - עם 4.7 מיליון תושבים, היא אמורה להביא את כל הזהב הזה בעצמה.
"זה מזג האוויר אצלנו, תמיד חם ונעים לשחות", אומר בצחוק לוק פנטוני, עיתונאי קווינסלנדי.
כשהוא יותר רציני, פנטוני אומר ששיטת המועדונים היא זו שיוצרת את העומק: "לא שולפים את האלופים מהמערכת. משאירים אותם במועדונים שלהם ושם הם דוגמה לשחקנים צעירים יותר".
ז'אקו וורהירן הוא מאמן הולנדי שהובא לאחר דורות להיות המאמן ה־113 של נבחרת השחייה האוסטרלית.
הוא דיבר על ההבדלים בין שחייה אירופית לשחייה אוסטרלית: "זו המסורת של המועדונים והאווירה המדהימה בתחרויות שחייה. אין לנו את זה באירופה".
על וורהירן הוטל תפקיד משקם הנבחרת הגאה אחרי כישלון מחפיר - רק זהב אחד בבריכה בלונדון.
ההולנדי מזמין לחץ ולא נבהל מהתחזיות המפלצתיות שיעמדו למבחן בקרב נבחרתו: "כולם מוכנים, כולם יודעים מה הם צריכים לעשות".
זה תפקיד חייו, אבל הוא עדיין לא אוהב את החום בקווינסלנד.
מאגם מלאווי לבריכת השחייה
הסיפור האנושי יותר הוא האחיות האצניות ברונטה וקייט קמפבל. ברונטה הצעירה היא אלופת העולם ב־50 וב־100 מטרים, אבל לאחות הגדולה קייט כבר יש זהב בשליחים בלונדון והיא שיאנית העולם בשני המרחקים - כשהשיא ב־100 מטרים נקבע השנה.
כשמזכירים להן כמה קשה היה לוונוס וסרינה וויליאמס להצטיין במשחקים ביניהן בתחילת הקריירה, ברונטה מבקשת להרגיע: "אנחנו לא זו נגד זו, אנחנו נגד שש שחיינות אחרות". הן גדלו באופן מוזר במלאווי ולמדו לשחות באגם לצד היפופוטמים. ואולי בשחזור של האחיות וויליאמס, ברונטה הצעירה עבדה קשה במיוחד להדביק אחות קטנה.
האחיות קמפבל. מגיעות בשיא // צילום: איץ
בין הבריכה לפיזיקה הגרעינית
מי שלא ממש מזכיר תופעות אחרות בספורט הוא קאם מקאבוי, סגן אלוף העולם ב־100 מטר חופשי שנחשב לפייבוריט, הפעם הוא תופעה נפלאה בעולם לוכדי הפוקימונים.
בצד היותו אחד השחיינים הטובים על הפלנטה, מקאבוי הוא סטודנט למתמטיקה שימושית ופיזיקה גרעינית באוניברסיטה יוקרתית. על כובע השחייה שלו באחת התחרויות הדפיס מיצג של שני חורים שחורים מתנגשים. עניין די מדהים, בהתחשב בשעות הארוכות שדורשים לימודים כאלו ואימוני שחייה.
מקאבוי בן ה־21, וזה מעניין, קצת כופר בעניין שנקרא "כישרון". הוא למשל מודה שלא היתה לו תחושת מים טובה עד גיל 14 או 15 ובראיונות הוא אומר שילדים לפעמים נלכדים בעניין הכישרון שכביכול יש להם או אין להם - ואת הכל אפשר לפתח.
רגע לפני הסוף, מקאבוי גם משאיר חלונות פתוחים לכולם כשאומר שלדעתו לא צריך לבחור, אנשים יכולים לפתח כמה כישרונות במקביל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
