כשמאחוריו 120 הופעות בינלאומיות, 24 שערים וזכייה בגביע העולם בברזיל 2014 - הודיע בסוף השבוע בסטיאן שוויינשטייגר על פרישה מנבחרת גרמניה. "במשך 120 משחקים היתה לי הזכות לתת את כל כולי למען המדינה ולחוות יחד איתה רגעי אושר והצלחה", כתב הקשר בן ה־31 בהודעת הפרישה, "אני רוצה לומר תודה לכל האוהדים, היה כבוד לשחק בשבילכם. תודה על כל החוויות".
והיו לא מעט כאלה לשווייני, שהיה שם בכל טורניר גדול החל מיורו 2004. בסך הכל רשם 20 הופעות בגביעי העולם (2006, 2010 ו־2014), נוסף על 18 באליפויות אירופה (2004, 2008, 2012 ו־2016). עם 38 הופעות עקף את חברו לשעבר, מירוסלב קלוזה, כשחקן בעל מספר המשחקים הגדול בהיסטוריה בטורנירים גדולים - נתון שמצביע על הגדולה ועל החשיבות של שוויינשטייגר. לסגל של יואכים לב, ליורו 2016, זומן למרות שהיה פצוע. "יוגי ידע כמה חשוב היה לי להיות בטורניר הזה, כי רציתי להביא את התואר האירופי לראשונה מאז 1996", סיכם הקפטן.
ב־48 השעות שחלפו מאז הודעות הפרישה, היה אפשר לקבל תמונה ברורה לגבי מעמדו של שווייני בגרמניה. שחקני עבר והווה נפרדו מהקשר בכל הרשתות החברתיות, מעלים אותו לדרגת אגדה, גיבור וסמל לאומי. "תודה שתמיד היית מנהיג, תודה שתמיד נתת הכל למען המדינה שלך", צייץ לוקאס פודולסקי, וקרל היינץ רומיניגה, נציג הדור המבוגר, הוסיף: "היתה לך קריירה בינלאומית פנטסטית".
נופל וקם
כולם כמובן צודקים, אבל המסע של שווייני לתהילת עולם כלל לא היה פשוט, וזה מה שהופך אותו לכה מיוחד. 12 שנותיו במנשאפט, מאז הופעת הבכורה ביוני 2004 ועד הודעת הפרישה ביום שישי, צריכות לשמש דוגמה לכל ספורטאי צעיר ושאפתן שרוצה ללמוד מהם מוסר עבודה, נחישות ורדיפה חסרת פשרות אחר מטרות. עד מונדיאל 2014, קורות החיים של DER KOMMANDANT (המפקד) במדי נבחרת גרמניה כללו הכל מלבד הגביע. סגנות יורו 2008, חצי הגמר ארבע שנים לאחר מכן והמקום השלישי הלא־ממש־מכובד בגביעי העולם ב־2006 וב־2010. כשמוסיפים לזה את ההפסדים עם באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות ב־2010 וב־2012 (ב־2013 זכה בגביע לראשונה), מקבלים דמות על גבול הטרגית.
בסטיאן שווינשטייגר. הדרך שלו צריכה לשמש דוגמה לכל ספורטאי צעיר // צילום: אי.פי.איי
המונדיאל בברזיל, אם כן, מתמצת את הקריירה של שווייני בצורה המדויקת ביותר. בשנתיים שקדמו לטורניר התקשורת והקהל הגרמני ירדו לחייו וטענו שהפציעות הרבות שמהן סבל לא מאפשרות לו לחזור ולהציג את מגוון היכולות שלו. "הזמן שלו הולך ונגמר", כתב ה"בילד" רגע לפני היציאה לברזיל, ואחרי שהקשר עבר שני ניתוחים בקרסול ימין.
אבל כולם טעו. אחרי שסופסל מול פורטוגל ונכנס כמחליף מול גאנה, שווייני פתח בכל חמשת המשחק הבאים והפך לבורג המרכזי בקישור הגרמני, משלב בין יכולות טכניות מרשימות ללחימה אדירה. "תודה למאמן על האמון בי, הייתי זקוק לזה", אמר אז. את הגמר מול ארגנטינה, ניצחון 0:1 ששם סוף לשרשרת האכזבות הארוכה, שווייני כבר סיים באפיסת כוחות. "אני מרוקן לגמרי, לא מרגיש את הרגליים", אמר בסיום המשחק שהפך אותו רשמית לאגדה גרמנית. הקשר הופל על ידי הארגנטינאים שש פעמים באותו משחק, ושש פעמים הרים את עצמו מהרצפה. ללא סמי חדירה הפצוע, הקפטן לקח על עצמו את תפקיד המנהיג ועשה זאת בצורה המרשימה ביותר - 15 קילומטר הוא רץ באותו הערב, יותר מכל אחד אחר במגרש.
המראה הלוחמני, עם תווי הפנים המשורטטים, השיער הבלונדיני והמבט החודר מעולם לא התאימו לו יותר מאשר באותו הערב. "עשינו היסטוריה עם הזכייה ב־2014, זה משהו שאני לא אחווה עוד בקריירה שלי", כתב בהודעת הפרידה שלו.
קשה לדמיין את נבחרת גרמניה ללא המפקד שלה במרכז המגרש // צילום: איי.פי
כבר מתגעגעים
האמת היא שקשה יהיה לדמיין את גרמניה ללא המפקד שלה במרכז המגרש. בעשור וקצת האחרונים הוא הפך לפנים של גרמניה, האיש שייצב את הנבחרת לאחר האכזבה ביורו 2004 והסמל הגדול ביותר של הדור החדש. "הוא יחסר כשחקן וכאדם", אמר אוליבר בירהוף. "אני רוצה להגיד לו תודה על 12 שנים שבהן תמיד הרגיש לי שהוא נותן את כל כולו למען הנבחרת. אני הרווחתי מזה המון", נפרד מאמנו לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו