כמשמסתכלים על העתיד של הטניס העולמי בגילי הנוער, מגלים שליטה בלעדית של קנדה בעשירייה הראשונה. דניס שפובלוב (17), שמדורג שני בעולם ו־370 בבוגרים, הספיק להדהים היום את המדורג 11 בטורניר טורונטו ניק קיריוס האוסטרלי. יחד איתו פליקס אוגר אליסימה (5 בדירוג העולמי לנוער) ובנג'מין סיגווין (9 בדירוג העולמי לנוער) כבר הספיקו לזכות בשנה שעברה בגביע הדיוויס לנוער.
למעשה, אין מדינה בעולם כרגע שהעתיד שלה בטניס העולמי נראה מבטיח כמו השכנה מהצפון של ארה"ב, ועל כל הפרויקט הזה אחראי המאמן הישראלי הוותיק עודד "דדי" יעקב, שלפני חמש שנים פשוט נזרק מהטניס הישראלי: "הייתי בן 46 וכנראה לא הייתי בתוכניות של אף אחד. אמרתי לעצמי שעם כל הידע שצברתי, אני לא יכול ללכת ללמד אנשים מבוגרים שיעורים פרטיים. נפתח המכרז לעבודה עם הילדים בקנדה ומייד הגשתי את עצמי. התקבלתי ועזבתי את הארץ".
כשהגיע לקנדה, נאמר לו שהמטרה היא להפוך לאימפריית טניס. פשוטו כמשמעו. שלושה מרכזים פזורים במדינה, אוספים את כל הכישרונות בגילי 16-10, ואת הטובים ביותר שולחים למרכז אחד במונטריאול. יעקב מכין אותם למרכז במונטריאול: "זה היה החלום שלי והרצון שלי, שייתנו לי שש שנים לעבוד עם קבוצת ילדים ולהכין אותם מלמטה. זה גם מה שרציתי בישראל, אבל אמרו שאני רוצה יותר מדי כסף. זה שטויות, כי גם פה אני לא מרוויח יותר מדי כסף, אבל אני נהנה ממה שאני עושה."
שפובלוב, שנחשב לכוכב העולה, בכלל נולד בישראל, אבל אמא שלו פחדה מהפיגועים כאן ושלחה אותו לקנדה. "צריך לזכור שיש הרבה טורנירים בקיץ והצעירים מקבלים הזדמנות. לישי עוליאל לדוגמה אין מספיק טורנירים בארץ, ואם דניס, שעשה חצי גמר ווימבלדון לנוער השנה, היה שחקן ישראלי, הוא היה חוזר לארץ ואז מה? פה הוא הלך לשחק בטורניר טורונטו. כולם רוחשים כאן כבוד מאוד גדול לעוליאל, הוא כישרון גדול ונער עם ערכים".
יעקב מודה שפנו אליו לאורך השנים מישראל, אבל זה לא הבשיל לשום דבר רציני: "בתקופתי היה שם קרע בין המנגנונים השונים ואני נפלתי לתוכו. מאז אני לא מרגיש שבאמת רוצים אותי. מבחינתי טניסאים כמו דודי סלע או ישי עוליאל, שצומחים באווירה כזו של טניסאים יחידים בולטים בארצם, צריך להוריד בפניהם את הכובע. הרבה יותר קל לחבר'ה כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
