אזריה בחקירה הנגדית: "המ"פ והמג"ד שיקרו בעדותם"

לראשונה מאז החל משפטו, התייצב אתמול (ראשון) החייל היורה מחברון סמל אלאור אזריה על דוכן העדים בבית הדין הצבאי ביפו ושטח במשך שבע שעות ארוכות את גרסתו לאירוע. הבוקר הגיעה לבית הדין גם חברתו של אזריה, כדי לתמוך בו.

בתום ההחקירה ביקשה ההגנה לדחות את החקירה הנגדית, שהיתה אמורה להתחיל אתמול, משום שאזריה חש ברע. הבקשה התקבלה וכעת (שני) נחקר אזריה בחקירה נגדית על ידי התביעה הצבאית, המנסה להוכיח כי לא פעל מתחושת סכנה - אלא מנקמה.

בפתח החקירה היום שאל התובע, נדב ויסמן, את אזריה האם הוא חושב שחלק מהעדים השמיטו בעדותם פרטים חשובים בכוונה, או אפילו שיקרו. אזריה השיב כי "המ"פ תום נעמן שיקר בעדותו חד וחלק, וגרסת המג"ד דוד שפירא לא משקפת את האמת. חלק לא קטן מהעדים שהעידו כאן שכחו פרטים חשובים".

אזריה בכניסה לבית הדין הצבאי ביפו, הבוקר // צילום: גדעון מרקוביץ'

לאחר מכן שאל התובע את אזריה בנוגע לפרט החדש שסיפר בעדותו אתמול, לפיו המ"פ נעמן סטר לו אחרי הירי וצרח עליו "מה את עושה, אתה דפוק?", ואף הציג לו סרטון מחקירתו במצ"ח שבו הוא נשאל על השיחה עם המ"פ לאחר הירי ולא מספר על הסטירות. אזריה טען שוב כי כעת הוא זוכר את הסטירות, ואמר כי לא סיפר עליהן בחקירתו במצ"ח, שנעשתה בערב אירוע הירי, משום ש"הייתי במצב נפשי לא טוב ולא זכרתי הרבה דברים".

לאחר התשובה הזו אמר התובע לאזריה כי הוא "מתחמק", ואילו אזריה טען שוב כי "בחקירה במצ"ח לא זכרתי הרבה דברים. ברגע שנזכרתי העליתי הכל בפני עורכי הדין". 

התובע ויסמן המשיך ללחוץ על אזריה בנושא הסטירות שטען שקיבל מהמ"פ, אמר לו שאיש מהחיילים שהיו בשטח לא העידו במצ"ח כי ראו את המ"פ סוטר לו ושאל אם סיפר על כך לאחד מחבריו בשטח או במסרון, או האם אמר על כך למג"ד. אזריה השיב "אנשים שהיו קרוב בשטח ראו. אני לא זוכר אם סיפרתי למישהו, הייתי בהלם, יריתי באותו רגע בבן אדם, במחבל. הייתי בהלם מהאירוע". 

ויסמן מקרין לאזריה סרטון שבו הוא נראה הולך עם המ"פ אחרי האיוע ושואל אם כך נראה חייל שאותו מ"פ סטר לו. אזריה משיב כי "הסרטונים לא מדברים אליי". ויסמן ממשיך ללחוץ ואומר כי "סרטים הם כן ראיה טובה להבין את ההתרחשויות. החייל שם לא נראה כמו מישהו שחטף סטירות מהמ״פ שלו", ואילו אזריה משיב: "לא כולנו אותו דבר, יש אחד שיגיב ככה ויש אחד שיגיב ככה. הסרטון הזה לא אומר לי כלום".

השופטת, אל"מ מאיה הלר, שואלת את אזריה: "איך הבנת את האמירה של המ"פ לאחר הסטירות ש'זה ישאר בינינו'?". אזריה "אחרי כל ההתנהלות שלו איתי במהלך האירוע הוא ידע שטעה... ההתנהלות שלו לא היתה נכונה. הוא רצה לצאת בסדר".

אזריה וחברתו בבית הדין, הבוקר // צילום: גדעון מרקוביץ'

אזריה לתובע: "לא היית בשטח, אתה יושב פה במזגן"

בהמשך החקירה שואל התובע ויסמן את אזריה לגבי התרעות ממטענים ואומר לו כי "אמרת שהמפקדים מסרו לכם על התרעות חמות בגיזרה". אזריה השיב כי "מסרו לנו על התרעה. לא מתדרכים לפני כל משימה, במשימות כמו מעצרים או חיפושי אמל"ח מתדרכים. בתרחיש כמו סכינאות אומרים לך באיזה מצב אתה יכול לבצע ירי על מנת להרוג, ברגע שי אמצעי, כוונה ויכולת".

התובע מקשה ושואל "אתה באופן אישי לא נתקלת בחגורת נפץ, נכון? תאשר לי שידעת שאם יש בשטח מטען צריך לבודד את השטח, להרחיק סובבים ולקרוא לגורם מקצועי".

לשאלה זו השיב אזריה כי "לא נתקלתי במטען באופן אישי, אבל אני מבין את ההבדל בין מטען השלכה לחגורת נפץ. בשניהם המשמעות זהה. המפקדים שלנו דיברו איתנו רק על סכינים, לא דיברו על מחבל עם חגורת נפץ או מטען, לא תידרכו אותנו מה עושים. צריך לפעול בהתאם לנסיבות. כאשר בשבריר שנייה אתה מבין שכל רגע מחבל יכול לפוצץ עצמו, קודם כל אתה פועל על מנת לנטרל את הסכנה".

התובע שואל שוב: "אתה טוען שהתרחיש של מטען הוא אפשרי. למה אתה, בתור סמל בצבא, לא שואל את המפקדים מה לעשות במקרה של מטען?" 

אזריה משיב כי "לא יודע למה אני צריך לשאול אם לא מדברים איתנו על העניין הזה. לגבי התרעת האיכות שקיבלנו - ההנחייה היתה להיות דרוך. לא ראיתי סיבה לשאול ברגע שהמפקדים לא תדרכו. גם בעדויות של אנשים אחרים פה עלה שאנשים לא ידעו מה לעשות במקרה של מטענים. לאור השאלות שלך אני מבין שאתה לא היית במצב כזה ואני בטוח שאתה לא תבין מה זה להיות בשטח. אתה יושב פה במזגן".

"לך תסביר לאם שכולה שלא ירית כי היה 'רק' חשד"

בהמשך החקירה המשיך אזריה לטעון כי ירה כדי להסיר את האיום שחש מהמחבל. "בהתאם לנסיבות אם יש חשד סביר שלמחבל יש אמצעי ואתה יודע שיש את החשד הזה, זה מספיק על מנת לנטרל", טען, "למה? כי אומרים לך אם יש ספק, אין ספק. ניקח דוגמה: מחבל מסתובב ויש לו חגורת נפץ מתחת לבגדים. אתה לא יכול לראות את זה אבל אמרו שכנראה יש עליו מטען. לאור כל מה שאתה יודע, לא תיקח את הסיכון שהוא יתפוצץ ויהרוג הרבה אנשים ואחר כך תצטער על זה שלא ניטרלת".

בשלב זה מתערב השופט ושואל "זה לא אמור להיות הפוך? אתה אומר שחינכו אותנו שכשיש ספק, אין ספק, כלומר צריך לבצע ירי. אני שואל אם זה לא אמור להיות להיפך, כדי למנוע תוצאה לא רצויה?"

אזריה עונה כי "אני מבין שאם יש לך ספק, מחבל מהווה סכנה, אתה תנטרל אותו. לא תיקח את הסיכון הזה". 

השופט מקשה ושואל שוב "האם בהנחיות שנתנו המפקדים נעשה שימוש במינוח הזה?", ואילו אזריה עונה כי "אמרו כשיש ספק, אין ספק. אני מבין שכשאתה מרגיש סכנה תפעל כדי לנטרל אותה. לא הגיוני שאם יש לך ספק לא תירה כי במידה והספק הזה יתברר כבאמת סכנה שפגעה באנשים. הכוונה שלי היא לומר שכאתה מרגיש את הסכנה, אתה לא יכול שלא לפעול. אחרי זה יגידו למה לא פעלת?"

בשלב זה שואל התובע "היום, כשאתה יודע שלמחבל שירית לו בראש לא היה מטען, אתה חושב שלא היית צריך לירות בו?"

אזריה עונה כי "ממש לא. אני חושב שפעלתי כמו שצריך ולא לקחתי את הסיכון שבמידה והוא יעשה משהו יהיה לך המצפון הזה שלא פעלתי. איך תסביר לאימא שכולה שלמרות שחשדת והיו לך סימנים בשטח, הבן שלה נרצח ולא ניטרלת את המחבל כי זה היה 'רק' חשד".

התובע ממשיך ושואל, "אם היית יודע בזמן אמת שאין לו מטען מתחת לבגד, היית יורה בו?". על כך עונה אזריה "לא יודע. היו לי שני חששות - גם סכין וגם מטען נפץ. אם הייתי יודע שאין את החשש הזה, אין לי טעם לירות בו, לפחות לא לכיוון הראש. מצטער אם תיעלבו שוב, אני מבין שאתה לא 'איש שטח' לאור השאלות.. בזמן אמת הכל עניין של שניות, אין לך את הזמן של לחשוב. שניות בין החיים לבין המוות. אני מדבר איתך הכי פתוח שיש, תאר לעצמך שבאותו מקרה מישהו מבני המשפחה שלך היה עומד בזירה ויש לו את אותו חשש שיתכן שהוא לא יראה אותך יותר, והוא מחליט לא לפעול ולא לנטרל ללא מידע בטוח. לא יריתי בו בגלל שהוא דקר חבר, יריתי בגלל סכנה מיידית וממשית באירוע. יום לאחר מכן היו אנשים נוספים שחשבו שהמחבל ממולכד ואמרו לי תודה".

"המ"פ צרח עליי 'אתה דפוק?' ונתן לי סטירות"

בפתח הדיון אתמול סיפר אזריה פרט חדש, שעלה במהלך הרענון שנעשה לו לקראת עדותו: סטירות שקיבל ממפקד הפלוגה שלו, רס"ן תום נעמן, מייד לאחר שירה במחבל. "אחרי האירוע המ"פ צרח עלי: 'מה אתה עושה? מה, אתה דפוק'!? ונתן לי שתי סטירות," סיפר, "זה מ"פ שאמור להוביל אותי בקרב, במלחמה. עשיתי כל מה שהוא דרש ממני, ומעבר לכך. לא הבנתי למה הוא הגיב ככה. אני עדיין בהלם מהאירוע. איבדתי את האמון במ"פ, אין לי מה לדבר איתו בכלל. אחרי שהסברתי לו שאני לא סתם יורה, הוא לא הקשיב. אין לו מושג מה עובר לי בראש." אזריה הוסיף כי זמן קצר לאחר האירוע ניגש אליו המ"פ ואמר לו: "בוא נשאיר את הדברים בינינו." בדרכו למשפט אצל מח"ט חטיבת כפיר ציין אזריה כי המ"פ אמר לו "אתה יודע שאני אוהב אותך."

גם על שיחתו עם מפקד הגדוד, סא"ל דוד שפירא, היה לאזריה מה לומר: "הלכתי למג"ד בעמדת ג'ילבר והוא שואל אותי מה היה באירוע. סיפרתי לו על הסכנה מהסכין ורציתי להגיד על חשש ממטען, והוא קטע אותי וצרח עלי: 'שקרן! לא צריך לוחמים כמוך בגדוד.' הוא בכלל לא הקשיב לעניין המטען ואמר לי שאני הולך להישפט אצל המח"ט ומושעה מלחימה עד להודעה חדשה."

 "איבדתי אמון בצה"ל"

אזריה המשיך לתקוף את מפקדיו הישירים - המ"פ, המג"ד והמח"ט, וכן את הרמטכ"ל גדי איזנקוט ואת שר הביטחון הקודם משה (בוגי) יעלון, שלטענתו "זרקו אותי לכלבים."

לדבריו, "אני מרגיש בגידה מהמפקדים. כשדיברתי עם המג"ד הוא תקף והשפיל אותי מול כולם. תוך כדי שמעתי את שר הביטחון והרמטכ"ל יוצאים בהצהרות גינוי נגדי, בלי שהם יודעים מה קרה. לא מחכים לשום הליך, לשמוע ממני את הדברים. איבדתי את האמון במפקדים, בצמרת צה"ל, בשר הביטחון. אני מרגיש שזרקו אותי לכלבים בגלל פחד, בגלל התקשורת.

"הפכו אותי לקורבן כדי לנקות את הידיים של הצבא. הפקירו אותי ולא ניסו באמת להבין מה היה באירוע. אם הייתי יודע שזה מה שיעשו לי, לא הייתי נמצא כאן, לא הייתי נמצא בצבא. עשיתי את תפקידי ומאשימים אותי ברצח, בהריגה. על מה ולמה? לא יודע מה רוצים ממני".

"האירוע הראשון שלי"

את גרסתו לאירוע עצמו החל אזריה בלילה שלפני. הוא סיפר כי בחצות לקח אותו המ"פ ל"סבב עמדות," שהסתיים רק בשתיים לפנות בוקר. כשעה לאחר מכן הלך לישון בכוננות, עם מדים, נעליים ופק"ל חובש וקשר, עד שהוקפץ. "הקשר השני נכנס לחדר וצרח 'אלאור, קום! הקפצה.'!קמתי מהר, שמתי את הווסט ורצתי במהירות למשרד המ"פ. הוא לא היה שם, גם לא בחדר שלו. לא הבנתי מה קורה, רצתי לש"ג ושאלתי את החייל בעמדה 'מה קרה.'? הוא אמר לי 'היה פיגוע, אופיר נדקר."'

אזריה המשיך לתאר כיצד רץ לזירת הפיגוע וקיבל פקודה מהמ"פ לטפל בחייל שנפצע. "אופיר שכב פצוע ולידו זיהיתי רק מחבל אחד," סיפר, "זה היה האירוע הראשון שלי, הפצוע הראשון שלי. היו 'שפריצים' של דם. פתאום התחילו צרחות בזירה: 'זהירות, יש על המחבל מטען. אף אחד לא נוגע בו עד שמגיע חבלן. הוא זז.' עד אז לא הבנתי שיש עוד מחבל. ראיתי שהוא לובש מעיל שחור ומנופח, כאילו הוא מסתיר משהו, ולידו סכין. הוא הזיז את הידיים. הלכתי להביא את הקסדה שלי, שהיתה ליד המחבל השני שלבש בגדים אפורים, חזרתי וזיהיתי את המחבל כשהוא עדיין מזיז את היד."

על פי אזריה, במוחו חלפה המחשבה שמדובר בפיגוע איכות גדול שאליו נערכו בגיזרה. "רצו לי בראש סרטים על פיגוע האיכות שהולך להיות והזהירו אותנו מפניו. לקחתי את הנשק, העברתי את הקסדה למי שהיה לידי, דרכתי, צרחתי למי שנמצא מסביבי 'תתרחקו'! ויריתי במחבל כדור אחד לכיוון הראש. הירי היה ממרחק 7 עד 10 מטרים על מנת לנטרל אותו ולהציל את החיים של האנשים האחרים בזירה."

אזריה טען כי "אנשים בזירה היו שאננים, הזירה לא נוהלה. הידיים שלי היו מגואלות בדם של אופיר, היה לחץ, אווירת מלחמה. הייתי לחוץ,אבל נשארתי דרוך ובאותה מידה גם זהיר לאור הסכנה."

בתשובה לשאלת סניגוריו בנוגע למרחק שבין המחבל לסכין, אמר אזריה כי "הסכין היתה קרובה ליד של המחבל, במרחק שהוא יכול לה- גיע אליה. המפקדים היו שאננים, לא התייחסו בכלל למחבל. המ"פ דיבר בקשר ולא היה ער לזירה. המפקדים לא התנהגו כפי שמצופה ממפקד."

ככל הנראה בעצת סניגוריו, הדגיש אזריה שוב ושוב את הסכנה שחש מהמחבל השרוע על הקרקע.

"הבנתי שיש פה סכנה מיידית וממשית לחיים של האנשים בזירה," אמר, "פחדתי שהמחבל יקום, ייקח את הסכין לידו וידקור את האנשים שעומדים מעליו, או שילחץ על מתג או מפסק ויגרום לפיגוע רציני הרבה יותר, שמניין ההרוגים בו לא ניתן לשיעור. ברגע שזיהיתי את הסכנה,פעלתי. דקה לפני הירי עוד היתה לי דילמה אם לבצע את הירי, כשהבנתי שאין לי ברירה יריתי במחבל כדור אחד לעבר הראש."

בתשובה לשאלה מדוע לא התריע בפני אף אחד בזירה כי חש בסכנה, אמר: "בשטח אין לך זמן לדבר עם אנשים על מה שהיה. בשטח, שנייה אחת אתה חי ושנייה אחרי כן מת. כל שנייה חשובה. אין לי זמן לבוא לדבר עם מישהו, חוץ מזה שצרחתי להם שיזוזו ויתרחקו." לדבריו, "אני לא יכול להגיד מתי חיברתי את כל הנקודות. בשטח, כמו בשטח, זה לא תנאים של מזגן ומעבדה. אותי לימדו - אם יש ספק, אין ספק. אני לא יכול להגיד מתי התחבר לי הכל. ברגע שהבנתי שיש סכנה פעלתי."

אזריה ציין עוד כי ירה כדור אחד בלבד לעבר המחבל, וכי מדובר ב"כוח סביר" לנטרול האיום: "יריתי למקום חשוף, לראש. מתחת לבגדים אני לא יודע מה יש. אם היה מגיע חבלן ובודק אותו לא היה טעם לירות."

לאחר הירי ציין כי חש "מבולבל ולחוץ. לא הבנתי מה קורה והייתי בסערת רגשות. פעם ראשונה שלי באירוע, שאני מטפל בפצוע אמת והידיים שלי מגואלות בדם שלו. פעם ראשונה שאני יורה בבן אדם. מחבל, אבל עדיין בן אדם."

בהתייחסו לסרטונים המתעדים את הירי שביצע, אמר אזריה כי "סרטונים לא דיברו אלי, לא מדברים אלי ולא ידברו אלי. אני מתאר את הסרט שראיתי בזמן אמת בשטח."

על המשפט שיוחס לו, שלפיו ירה במחבל כי פגע בחבר שלו ולכן מגיע לו למות, אמר כי "אני לא חושב שאמרתי את המשפט הזה, די בטוח שלא אמרתי אותו. אם הירי היה מתוך נקמה, הייתי יורה במחבל מטווח אפס. פעלתי מטווח של 7 עד 10 מטרים מתוך הבנה שאני לא יכול להתקרב אליו. מבחינתי, הצלתי חיים."

לאחר מכן, תיאר אזריה, הגיעו לזירה אזרחים שהודו לו. "אזרח מגיע אלי אזרח ואומר לי 'כל הכבוד, גם אני זיהיתי את המחבל, הייתי בטוח שיש עליו מטען.' אחר כך באה אלי אזרחית, תושבת המקום, ואמרה לי: 'כל הכבוד, הצלת את חיי ילדיי."

על לחיצת היד עם ברוך מרזל, דמות בולטת ביישוב היהודי בחברון, שנראית בסרטון, אמר אזריה כי "בכל שבת בצהריים מרזל היה מזמין את כל הפלוגה לאכול אצלו. המ"פ, המג"ד, אולי המח"ט, גם היו אוכלים אצלו. זה אף פעם לא עורר בעיה. לא יכולתי להגיד לו 'זוז.' לחצתי לו יד, חייכתי והמשכתי בעבודה שלי."

עו"ד אייל בסרגליק, המייצג את אזריה עם עו"ד אילן כץ, אמר כי "אלאור העיד לראשונה אחרי ארבעה חודשים שבהם חיכה לומר את דברו. עדותו קוהרנטית, בהירה וברורה כפי שהיתה במשטרה. אלאור עבר מסכת ייסורים החל מהאירוע שאליו נקלע שלא בטובתו, המשך במ"פ שבמקום לשמוע אותו נתן לו סטירות ובמג"ד שלא שמע את שתי תחושות הסכנה שעליהן דיבר, וכלה במח"ט שכלל לא דיבר איתו. החייל נאלץ לשמוע שר ביטחון ורמטכ"ל מטיחים בו שסרח והתבהם על בסיס תחקיר מבצעי שלא השתתף בו, בניגוד לכל דין ולחומר הראיות. מתוך 77 עדים בחרה התביעה להביא רק ,22 מכיוון שהחיילים האחרים העידו לטובת החייל. השאר יעידו מטעם ההגנה ואנו נוכיח את חפותו."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו