שלב ההגנה במשפטו של אלאור אזריה, החייל היורה מחברון, החל הבוקר בבית הדין הצבאי ביפו. העד הראשון מטעם ההגנה היה אזריה עצמו, אשר צפוי לעמוד על דוכן העדים במשך שלושה ימים רצופים ולשטוח את טענותיו. אזריה סיפר על האירוע עצמו וטען כי פעל כשורה ועל פי הוראות הפתיחה באש. בנוסף תקף בחריפות את מפקדיו וטען כי שיקרו בעדותם. בנוסף לכך, אזריה טען כי "נזרק לכלבים", בהתייחסו לדברי הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר יעלון לאחר האירוע.
אזריה נחקר על ידי סניגוריו, עורכי הדין אילן כץ ואייל בסרגליק, ומחר וביום שלישי הוא צפוי לעבור חקירה נגדית על ידי התביעה. אזריה לא חש בטוב ולכן הדיון הסתיים מוקדם מן הצפוי, לפני שעמד בפני חקירה נגדית של התביעה.
בתחילת הדיון ציין התובע בתיק כי "ביום שלישי האחרון קיבלנו מכתב בו צוין שבמהלך ההכנה לעדות עלו בזיכרונו של אלאור נקודות שלא נמסרו על ידו בזמן חקירות מצ"ח. ביקשו להורות על חקירת מצ"ח מחודשת. סירבנו לכך. הודענו לסנגורים שהם יכולים להעלות את טענותיו החדשות של הנאשם על הכתב ולשלוח לנו. ביום חמישי קיבלנו מכתב בו מועלות שורה של נקודות חדשות ובראשן הטענה שבשטח המ״פ סטר לנאשם".
סנגורו של החייל עורך הדין אייל בסרגליק: "הנאשם מרענן את זכרונו. בעקבות מצבו הנפשי והלחץ בו היה נתון הוא נזכר. העלנו את זאת בפני חברינו. הם (התביעה) השיבו שמדובר בפנייה חריגה".
"יריתי במחבל כדי להציל חיים"
עו"ד בסרגליק, סניגורו של אזריה שאל את מרשו: "תאר מה קרה יום לפני האירוע?". אזריה תיאר את הסיטואציה: "אני ישן פחות משש שעות זה בטוח. אני לא באמת יכול לישון כמו שצריך. חברון זה מקום שכל רגע נתון יש יריות, פיצוצים. אי אפשר להיות בשקט. כשאתה כונן אתה צריך להיות מוכן להקפצה. אני בכוננות מבצעית מאחד, שתיים בצהריים. אני עושה את כל הסידורים שלי, של חובש פלוגתי".
"בשלוש בערך הלכתי לישון עם מדים מלאים, נעליים. עם פק"ל של חובש וקשר. בכוננות מלאה. שוכב במיטה, זו לא בדיוק שינה. במהלך אותו הלילה התעוררתי פעמיים, משעון מעורר ומשיחה. חזרתי לישון עוד כחצי שעה עד לרגע ההקפצה", שחזר החייל.
"ברגע ההקפצה נכנס לחדר הקשר השני, וצרח לי 'אלאור, קום הקפצה'. אני קם מהר, שם על עצמי את הווסט, יוצא מהחדר, נכנס למשרד של המ״פ. הוא לא היה שם. גם לא בחדר שלו", תיאר אזריה.
אזריה סיפר כי לא הבין מה קורה, הוא רץ לש.ג של תל רומיידה, שאל את החייל שם מה קרה, 'אמר לי: היה פיגוע, אופיר נדקר'. "אני רץ לזירה. המ״פ אמר לי להתחיל לטפל באופיר. לא הבנתי למה הוא לא טרח להעיר אותי. אופיר פצוע. לידו אני מזהה רק מחבל אחד. זה האירוע הראשון שלי, הפצוע הראשון שלי. אני מזהה עליו שפריצים של דם. הכל היה כל כך מהר שלא הספקתי לשים כפפות".
אזריה העיד כי התחילו להגיע אמבולנסים של מד"א וחובשים נוספים, כולל חובש של היישוב היהודי, שהתחילו בתהליך הפינוי של אופיר.
"פתאום מתחילות צרחות בזירה, לא יודע של מי. 'זהירות, יש עליו מטען. אף אחד לא נוגע בו עד שמגיע חבלן. יש עליו מטען. תראו הוא זז'. עד אז לא הבנתי שיש עוד מחבל. אני מסתכל עליו ורואה שיש לו מעיל שחור ומנופח, כאילו הוא מסתיר שם משהו. הוא נפוח הרבה יותר מהמחבל השני עם האפור. לידו אני מזהה סכין. היה יום חם. אני נזכר בהתרעה החמה. אני מזהה שהמחבל זז, מזיז את הידיים והראש", שחזר אזריה.
החייל נגד צמרת צה"ל ויעלון: "זרקו אותי לכלבים"
אזריה מתקרב בעדותו לירי עצמו, ואמר: "הלכתי להביא את הקסדה שלי, שהייתה ליד המחבל עם האפור. אני חוזר ומזהה שוב את המחבל מזיז את היד שלו. זה נראה לי יותר חשוד. אני מבין שזה הפיגוע איכות שדיברו איתנו עליו. אני לוקח את הנשק, מעביר את הקסדה למי שהיה לידי. דורך את הנשק, צורח למי שנמצא סביבי".
אזריה הוסיף כי הוא "קולט אנשים שאננים באירוע למרות כל הצעקות, שאומרים לנו תהיו דרוכים. אני נכנס בין כוונות, צועק 'זוזו, זוזו'. ויורה במחבל במרחק שבין שבעה ל-10 מטרים, כדור אחד לכיוון הראש, זאת על מנת לנטרל אותו ולהציל את החיים של האנשים האחרים שנמצאים בזירה".
"המפקדים לא מתנהגים כמו שמצופה ממפקד" אמר אזריה, "אני מבין שיש פה סכנה מיידית וממשית לחיים של האנשים בזירה. שהוא יקום וייקח את הסכין לידו, ידקור את האנשים שעומדים מעליו. או שילחץ על מתג או מפסק ויגרום לפיגוע רציני הרבה יותר עם מניין הרוגים כזה שלא ניתן לשער", אמר החייל.
אזריה הוסיף כי "ברגע שאני מזהה את הסכנה אני פועל. לפני הירי אני עוד בדילמה אם לבצע את הירי, אני מבין שאין לי ברירה ויורה בו כדור אחד לעבר הראש. אני צועק לאנשים בזירה: 'זוזו, זוזו'. הם התרחקו".
"לא דיברו איתנו בתדריכים על מה עושים במקרים של מטען. בעיניי פעלתי כנדרש בהתאם להוראות הפתיחה באש", אמר אזריה. החייל הוסיף כי "לא דיברו איתנו איך להתמודד עם מטען. לא יודעים מה לעשות, אין משהו שאנחנו יודעים. לא תדרכו ולא אמרו לנו דבר בנושא. לא התייחסו לזה אף פעם".
"אני מרגיש בגידה מהמפקדים שלי", הדגיש אזריה, "גם כשאני מסביר להם שזה אירוע ראשון שלי, פצוע ראשון שלי, פעם ראשונה שאני יורה בבן אדם". אזריה תקף גם את שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון וצמרת צה"ל ואמר כי הרגיש שזרקו אותו לכלבים. "יוצאים בגינוי נגדי בלי שהם יודעים בפועל מה קרה שם ולא מחכים לשום הליך, לשמוע ממני את הדברים. הם יוצאים בהצהרות. אני מאבד את כל האמון, במפקדים, בצמרת צה״ל. בשר הביטחון. אני מרגיש שזרקו אותי לכלבים בגלל פחד, תקשורת".
סניגורו שאל את אזריה בזמן העדות: "מה יש לך לומר על זה שהמג״ד אמר שאתה משקר?" החייל ענה בתגובה: "שמעתי פה את המ״פ והמג״ד, המפקדים הישירים שלי, משקרים. למה הם משקרים? לא יודע. להבנתי הם מבינים שהם עשו טעות וצריכים לשמור על עצמם".
"תל רומיידה זה לא תל אביב"
על חסם ג׳ילבר, סוג של מחסום עם בטונדה ובוטקה, אזריה העיד: "אנחנו עמוד הגנה מפני פיגועים בשכונה היהודית בתל רומיידה. אנחנו עומדים שם במטרה לנטרל אירועי פח"ע ולנטרל חיכוך בין יהודים לפלסטינים". עמדת ג׳ילבר, לעומת חסם שוטר שהיא יותר למטה, זו עמדה פתוחה. אין שם יותר מידי הגנה. בצעד אחד אתה עובר לצד הפלסטינאי, סיפר אזריה מניסיונו בחברון.
סנגורו שאל את החייל: "כל כמה זמן אתם עוברים תדריכי מצב ומה נאמר לכם? יצא לך לשמור בעמדה הזו?". אזריה השיב: "כן, כשהגענו לחברון הייתי חייל פשוט במחלקה. יצא לי לשמור שם ארבע חמש פעמים בעמדה. כל פעם ארבע שעות עד לחילוף. שני חיילים עומדים שם. התרחשו שם מספר לא מועט של פיגועים. השאיפה היא שכל יום יהיה תדריך מוצב, בדרך כלל על ידי מפקד המחלקה. צריך לעשות פטרול, בכל עמדה אומרים לנו מה עושים".
בקשר להוראות פתיחה אש, אמר: "אומרים לנו באיזה מצב אתה יכול לפתוח באש - אמצעי כוונה ויכולת. דיברו איתנו על סכינאות, פיגועי סכין. באחד מתדריכי המוצב אחד המח"טים הנחה להיות בלי מק-פורק (אמצעי המסייע למנוע פליטת כדור). לא הייתי ברוב תדריכי המוצב כי הייתי חופ״ל (חובש פלוגתי) ובחוליית הפיקוד עם מפקד הפלוגה".
"היה עליי עומס, חיפשו אותי"
אזריה טען לעומס משימות ואמר כי "הרגשתי שנותנים לי לעשות משימות מעבר למה שאני צריך לעשות. הרגשתי עומס רב, התחילו לי כאבי גב מהמשקל של הווסט והפק״לים. חיפשו אותי. כשלא היה פיתרון אמרו - אלאור יכול לעשות את זה".
על האפשרות של חגורת נפץ על המחבל אזריה העיד: "שלושה שבועות לפני האירוע הלכתי עם המ״פ לאחת הישיבות. היה שם גם מפקד אוגדה. הוא התריע על התרעה מודיעינית מאוד חמה של השב״כ על חוליית חמאס שתבצע פיגוע בחברון. פיגוע איכות זה יכול להיות מטען, חגורת נפץ".
בהמשך פרשת ההגנה צפויים סניגוריו של החייל לקרוא לעדים נוספים אשר היו בזירת האירוע וכן למומחים, על מנת לנסות לשכנע את בית הדין הצבאי כי אזריה ירה בפלשתיני השרוע על הקרקע מתוך תחושת סכנה ולשם הגנה עצמית.
אזריה עלה על דוכן העדים, סיפר על עצמו ועל הקשיים הכרוכים בלהיות לוחם המשרת בחברון, ואמר: "בחברון הייתי חודש וחצי. היינו עושים מעצרים, חיפושי אמל״ח, ניקויי בתים. עשינו מבצעים חטיבתיים, בכל גזרה מבצעית המחסנית תמיד בהכנס". אזריה הוסיף כי חברון זו עיר מאוד חמה ושהלחץ שם גדול מאוד. "יש הרגשה של מתח באוויר בעיקר בתל רומיידה שהחיכוך בין יהודים לפלסטינים גדול מאוד מקום מלחיץ", אמר.
אזריה הוסיף בעדותו כי "אתה לא יכול להתנהג בחברון כמו בתל אביב. יש אווירה של פחד. בלילות שאתה ישן אתה שומע פיצוצים ויריות".
"באחד הימים ראיתי ילד פלסטיני חושב במדרגות. ראיתי אותן רעב. נתתי לו את החמגשית שלי כדי שיאכל", סיפר אזריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו