12 במאי 2011, דיסלדורף, חצי גמר האירוויזיון. דנה אינטרנשיונל חוזרת לבמה שהפכה אותה כוכבת עולמית 13 שנה לפני כן. את השיר, "דינג דונג", כתבה והלחינה בעצמה. גם הפעם היא עולה לבמה בשמלה של המעצב הצרפתי ז'אן פול גוטייה. הציפיות בשמיים, התקשורת הזרה מפרגנת, הפרשנים משבחים. אבל ככל שההצבעה נמשכת, מתברר שההישג ההיסטורי של "דיווה" לא יחזור. דנה מסיימת במקום ה-15 מתוך 19 בחצי הגמר ולא עולה כלל לגמר. היא ומנהלה האישי, שי כרם, מקדימים את הטיסה ועוזבים את גרמניה כבר למחרת בחמש בבוקר, בלי להיפרד מאיש. שמונה חודשים חלפו, והדיווה עדיין שותקת. התייחסות חלקית לאירוע ההוא ניתן היה לקבל ממנה בשבוע שעבר, בצילומי פרסומת לפרויקט "כרמן במצדה" של האופרה הישראלית, שיתקיים בקיץ, ושדנה מפרסמת בימים אלה. האם היית מוותרת על ההשתתפות ההיא באירוויזיון, היא נשאלה. "מה פתאום", השיבה, "כישלון הוא חלק מהדרך. יכול להיות שהפעם לא התכוננתי מספיק, אבל מבחינתי - אלך לאירוויזיון גם עוד פעמיים". "איזה קאמבק-" כמעט חמש שנים חלפו מאז הוציאה דנה אינטרנשיונל את אלבומה האחרון "הכל זה לטובה", שכלל סינגלים כמו "הכל זה לטובה", "סרט הודי" ו"Love Boy". בימים אלה היא עובדת על אלבום חדש, שאת רוב חומריו כתבה והלחינה בעצמה, עוד לפני האירוויזיון. מקורביה משועשעים מהדיבורים על "קאמבק". "נורא מצחיק איך בקריירה של 20 שנה, אחרי היעלמות של כמה חודשים, כבר מדברים על קאמבק", אומר אחד האנשים שעובדים איתה על האלבום החדש. "דנה היא לא מהאמנים המזרחיים שמוציאים כל חודש שיר כדי שהקופה תדפוק. היא עובדת בקצב שלה, וכשיהיה לה מה להשמיע - בטוח שתשמעו עליו". אינטרנשיונל לא בורחת מאור הזרקורים: פרסומות בטלוויזיה והשמעות בלתי פוסקות ברחבי אירופה משאירות אותה בתודעה, אבל מצד שני, כולם זוכרים את ההיעלמות מאז הכישלון של "דינג דונג". אם תסתובבו ברחוב בן יהודה בתל אביב, תוכלו לראות אותה אוכלת שניצל אצל אלברט או יושבת עם חברות טרנסג'נדריות ומרביצה חיקויים. בעיקר כאלה של ריטה ושל זמרות ישראליות אחרות. "הניסיון לצייר דנה מדוכאת, הוא לא נכון", מבהירים החברים הקרובים. אבל גם הם לא יכולים להכחיש שמאז החזרה מגרמניה, דנה מעבירה זמן רב בשינה. התחושה היא שהפרויקט המוסיקלי הקרוב חייב להיות שוס - אחרת הקריירה שלה עלולה להיתקע לשנים. מאז 1993 הוציאה דנה 11 אלבומים, בהם אחד בינלאומי, קטפה את תואר זמרת השנה שלוש פעמים, ושלוש פעמים נוספות זכתה בקטגוריית הקליפ הטוב של השנה. "יש בה סוג של פיצול אישיות", מספר חברה הקרוב, דרור קליר. "מצד אחד היא זמרת פרובוקטיבית ונועזת שאומרת הכל בפרצוף, מצד שני - דנה של החיים היא ביישנית וצנועה, ולא רוצה שיזהו אותה ברחוב. היא מאוד לא אוהבת שצלמי פפראצי מצלמים אותה. אם לא סוחבים אותה בשיער, היא לא יוצאת מהבית". דנה גם לא נמצאת עתה במערכת זוגית; בעבר ניהלה קשר ארוך שהסתיים לאחר שלוש שנים בצורה טרגית, כשבן זוגה נהרג בתאונת אופנוע. האהבה היחידה שלה, שמחזיקה אותה גם בזמנים קשים, היא בעלי חיים. בעיקר כלבים. במשך שמונה שנים גידלה את בראדפורד (הכלאה של בראד פיט ורוברט רדפורד), כלב שמצאה בקופסת קרטון והפך עם הזמן למיני סלב, לאחר שהצטלם עם הדיווה לתוכניות טלוויזיה. כשנשאלה בראיונות על מערכות יחסים, סיפרה שהכלב הוא אהבת חייה האמיתית. אחרי שמונה שנים בראדפורד מת, ואת מקומו תפס כבירי, כלב חדש קצוץ זנב ושתום עין שאימצה מצער בעלי חיים. באגודה מספרים שכשהזמרת הגיעה למקום, היא ביקשה שיביאו לה את הכלב שיהיה הכי קשה למצוא לו בית. "דנה מסתובבת ברחוב עם כלבי רחוב שהיא אוספת כאילו מדובר בגזע אצולה", מספרת חברתה הטובה, אביבה מימון. "האושר הכי גדול שלה הוא לקחת כלב מהרחוב". אנשי תעשיית המוסיקה פירגנו לדיווה מאז ומתמיד. ראש מחלקת המוסיקה של גלי צה"ל, יורם רותם: "כל שיר של דנה מתקבל עד היום בסקרנות רבה. היא לא עוד אמן שמוציא שיר חדש. מתחילת הדרך היא סיקרנה. היה ברור שהיא לא רק גימיק, ושהיא מוציאה דברים שמופקים היטב". "דנה אמרה פעם שהחלום שלה הוא להתלבש להופעה כמו יהודית רביץ, ג'ינס וחולצה", אומרת מימון. "היא לא מתה על נוצות ועל בגדי מעצבים, אבל יודעת שאין לה ברירה כי זה מה שמצפים ממנה. אם תראה את ארון הבגדים שלה, אתה לא תאמין. שמלות המעצבים זרוקות בצד, חלק מהן הכלב אכל, ובצד השני מסודרים באופן מופתי מכנסי ג'ינס וחולצות טריקו". "רוח טובה בלי גבול" ואולי צריך לחזור קצת אחורה. כדי להבין את הדרך שעשתה דנה ב-43 שנותיה צריך לקפוץ לתל אביב של שנות ה-70. היא נולדה כירון כהן, ילד אמצעי בין אחות גדולה ואח צעיר. האם היתה עקרת בית, האב נפל מהר מאוד לטיפה המרה. ירון היה ילד שקט ורגוע, שבילה את עיקר זמנו בבית הספר, בבית ובמקהלת עפרוני. נקודת השיא שלו נרשמה כשהופיע במקהלת הילדים שליוותה את שלמה ארצי במחזה "יוסף וכתונת הפסים". "היה לנו ברור שהוא ימשיך בקריירת השירה", מספרת חברה למקהלה, "אבל חשבתי יותר בכיוון של דני רובס, לא בכיוון של דנה אינטרנשיונל". בכיתה י' החליט ירון כהן לעזוב את לימודי התיכון הרגילים בעירוני א' ולעבור לתיכון אנקורי. באותה כיתה ישב איתו אז סמל הגבריות של המחזור, רונן חרזי, שלימים יהפוך לכדורגלן מצליח. החברים אהבו את ירון. "זו היתה כיתה מאוד גדולה והטרוגנית", מספר ישראל פרץ, שלימד ספרות באנקורי. "בין כולם בלט ילד תימני, מצחיק מאוד, חברותי מאוד, מוחצן מאוד, שמה שאפיין אותו זה רוח טובה בלי גבול ושמחת חיים. בתקופה ההיא היית מזהה בתיכון הרבה אנרכיסטים ומתקני עולם, והוא היה עם חיוך קבוע על הפרצוף, עם הומור טוב". לדבריו, כהן התנהל בחוסר איכפתיות מוחלט למה שחושבים ואומרים עליו. "ילד נבון בצורה בלתי רגילה אבל רחוק מלהיות תלמיד טוב, כי הוא היה עסוק בענייני הריקוד, החיצוניות והמועדונים. היה מענג להיות המורה שלו. בשנת הלימודים הראשונה שלו באנקורי יצא לי לראות איך מתעצבת האישיות החדשה שלו, לא מבחינה פיזיולוגית אלא מבחינת ההחלטה שהוא קיבל על עצמו לתת ביטוי לצד הנשי שלו. יותר איפור, צבע בשיער, בגדים יותר פופיים, וכל זה היה לנגד עינינו, בלי שאף אחד ירים גבה". "לראות את הדמות הזאת בתיכון או ברחוב היתה חוויה", מספר איש חיי הלילה שמעון שירזי, חבר ילדות של אינטרנשיונל. "אני זוכר שהייתי רואה אותו ברחוב, הוא היה הולך כמו טווס בתל אביב, ואז זה היה נדיר, כי רמת הפתיחות היתה שונה מהיום. בלי שאף אחד ימנה אותו באופן רשמי, ירון לקח על עצמו את התפקיד של להגן על כל מי שהיה קצת אחר בסביבה. הייתי מסתכל מהצד ומעריץ את האומץ שלו על כל המריבות עם החבר'ה ואפילו עם סתם אנשים ברחוב, שהיו צוחקים על הנשיות שלו". החברים היו בטוחים שעולם המשפט הישראלי פיספס עורך דין ממולח לעתיד, והם לא טעו בהרבה. "החלום של דנה בילדות היה לעסוק בעריכת דין", מספרת אחותה הגדולה לימור, מעצבת פנים. "היה בה תמיד משהו שנורא נלחם על הצדק, ובאמת, בתיכון קרה שינוי. יום אחד חזרתי הביתה וראיתי את ירון בחדר שלי לבוש בבגדים שלי. "הוא היה מאוד סגור ולא אהב לדבר על עצמו, אבל באותה שנייה הרגשתי פתאום שהכל מתבהר ומתחבר לי. זה מוזר, אבל כל מה שהרגשתי באותו רגע לא היה כעס או בהלה, אלא רק אהבה גדולה מאוד ורצון לגונן עליו מהעולם. פחדתי נורא שיהיו לו חיים קשים והחלטתי שמה שלא יהיה - אני איתו, ואני אדאג שגם ההורים שלנו יהיו איתו". "לימור היתה זו שסיפרה לי ראשונה מה קורה עם ירון", נזכרת בת-גלים, אמה של דנה, שעלתה לארץ מתימן. "ברור שלאף אמא זה לא דבר קל, בעיקר בגלל הדאגה האמהית שיהיה לו קשה בעולם. "אחרי תקופה קצרה של בלבול וקושי הבנתי שהבגדים או החזות החיצונית לא משנים. זו אותה הנפש וזה אותו האדם שאהבתי בגיל שנתיים ובגיל 10, אותה נפש טובת לב שאוהבת את המשפחה והחיים ומצחיקה את כולם ודואגת לכולם. אני ממשיכה לאהוב אותה בדיוק אותו הדבר. הורים צריכים להבין שהאושר של הילד קודם לכל, ומשם יבוא גם האושר של ההורים". האחות לימור מוסיפה: "גדלנו בבית מאוד חם. המסר העיקרי היה שצריך לאהוב את הילד, לתמוך בו ולתת לו לפרוח לכל כיוון שהוא רוצה". לפני שמונה שנים נפטר אביה של דנה. לחבריה היא תמיד אומרת: "אבא סבל מהתמכרות לאלכוהול, אבל לא יכולתי לאחל לעצמי אבא טוב יותר". בגיל 18, עם סיום התיכון, התחיל ירון כהן את תהליך הפיכתו לאישה באופן רשמי, כשהחל לקחת הורמונים. את הסיליקון בחזה וניתוחים קוסמטיים נוספים עשה רק בשלב מאוחר יותר. מהצבא קיבל פטור בגלל תת-משקל. המחסום נשבר בתחילת שנות ה-90 בתל אביב, דנה היא כבר אישה שמסתובבת במסיבות גייז חצי מחתרתיות. לשירזי, איש חיי הלילה של הקהילה הגאה, יש ליין במועדון הבראדרז וכוכבת בשם רווית רוול, שמופיעה במסיבות. בערב חורפי אחד מבטלת רוול במפתיע את הופעתה, ובהפקה נשארים ללא אמן מופיע. "היינו חייבים שמישהו יחליף את רווית והקפצנו את דנה ברגע האחרון", נזכר שירזי. "זו היתה ההופעה הראשונה שלה - וכולם היו בהלם ממנה. חיכו שהיא תבוא שוב ושוב". שבועות ספורים לאחר מכן מתחילים שירזי, די.ג'יי עופר ניסים ודנה עצמה להריץ מסיבות קונספט. "היינו חושבים יחד על נושא וכל אחד עשה את מה שהוא טוב בו", מספר שירזי. "אני הייתי על ההפקה, עופר על המוסיקה, ודנה על הבמה. יום אחד ביקשנו ממנה שתעשה ביצוע של השיר של וויטני יוסטון "My Name Is Not Susan". באותה מסיבה נכחו במקרה גם מגישי הרדיו עופר נחשון ודידי הררי. הם ביקשו את ההקלטה של השיר והתחילו להשמיע אותו בלי סוף". הררי: "קיבלתי הקלטה על סליל כזה, וזה אפילו עוד לא היה מוכן לרדיו. נטרפתי מהקטע הזה בלי לדעת מי שרה אותו ומה הסיפור מאחורי הזמרת, אבל איך ששמעתי חשבתי שזה מדהים לתוכנית שלי. חטפתי את זה ועשיתי השמעה. התגובות היו מטורפות כי זה היה קטע משוגע לגמרי שהתאים לתוכנית. בהמשך גם אירחנו אותה, היא עשתה לנו ג'ינגל מיוחד לפורים, והיה אחלה שיתוף פעולה". בעקבות הצלחת השיר החתימה את דנה חברת IMP, שהתמחתה בעיקר בדאנס. באפריל 93' יצא האלבום הראשון, שכלל שיר שכתב לה אהוד מנור בשם "משחק הדמעות", וכן את השיר "פטה מורגנה", שכתב יואב גינאי והלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי. כעבור שנה, ב-1994, כבר יצא אלבום שני, שכלל את הלהיטים "אני לא יכולה בלעדיך" (שכתב מקס גת מור והלחין צביקה פיק), "נוסעת לפטרה" (שכתב יואב גינאי), וחידוש לשיר של להקת הנח"ל "ישנן בנות". האלבום זכה להצלחה מסחרית עצומה והגיע למעמד של פלטינה, עם מכירות של יותר מ-40 אלף עותקים. "הסיפור האישי שלה היה דומיננטי מאוד, ובארץ לא ממש ידעו איך לאכול אותה", מספר ראש מחלקת המוסיקה של גל"צ, יורם רותם, "אבל המחסום נשבר עם 'ישנן בנות'. זה שיר מאוד ישראלי, שמדבר על בנות עם הקריצה המתבקשת. השיר הזה הציג אותה פתאום בעמדה אחרת, לא סתם זמרת ששרה רק לקהילה הגאה". ב-1995, בעקבות ההצלחה, עזבה דנה את IMP וחתמה בהליקון הגדולה. היא שלחה שיר לקדם אירוויזיון ("לילה טוב אירופה"), וזכתה במקום השני המכובד. ב-1996 הוציאה אלבום שלישי. "אלי אברמוב (חבר להקת הקליק לשעבר; ע"ס) ואני ישבנו וחשבנו מי ישיר את 'סקס אחר'", מספר ערן צור. "באמת חיפשנו את הסקס האחר והגענו לרעיון של דנה. היא לקחה את זה בשתי ידיים. היה מאוד מרשים, מאוד צבעוני, והיא הכניסה הרבה צבע לפרויקט. היה פה חיבור של שני עולמות - היא באה ממועדוני גייז ואנחנו מהרוק, וזה עבד. בת"א זה התקבל בזרועות פתוחות, אבל אני חייב להודות שבחיפה, שהיתה יותר שמרנית, פתחו עלי זוג עיניים ואמרו לי 'מה אתה עושה-' הביצוע שלה לשיר הזה נשאר עד היום". רוני בראון, מבעלי הליקון, חושב ש"דנה תמיד היתה אמן מאוד מוכשר, מסקרן ומעניין, גם מבחינת המוסיקה וגם מבחינת האופי". למרות זאת הצדדים ניתקו את הקשר זמן קצר אחרי החתימה בשל חילוקי דעות. שנים לאחר מכן טענה הזמרת כי הליקון הקימה חברה בת ("Big Foot") כדי להוציא במסגרתה את התקליטים שלה, משום ש"התביישו בה". בראון דווקא טוען כי הפרידה נעשתה בצורה יפה: "אחרי האירוויזיון היא ביקשה לעזוב לטובת חוזים אחרים בעולם. בסך הכל אני חושב שעשינו יחד דברים יפים, ואנחנו ביחסים מאוד טובים". קריירה בינלאומית הפריצה האמיתית הגיעה ב-1998, כשוועדה מטעם רשות השידור שלחה אותה עם השיר "דיווה" (של יואב גינאי וצביקה פיק) לייצג את ישראל באירוויזיון באנגליה. חלק מחברי הכנסת החרדים התנגדו לבחירה, אך ההחלטה נותרה בעינה. במוצאי שבת, 9 במאי, עמדה דנה על הבמה בבירמינגהאם, לבושה בשמלת נוצות צבעונית שתפר עבורה המעצב הצרפתי ז'אן פול גוטייה, וביצעה את "דיווה". בבית משפחת כהן במרכז תל אביב ישבו הוריה ואחיה וצפו בילדת הסנדוויץ' עושה היסטוריה והופכת להיות הטרנסג'נדרית הראשונה שמנצחת באירוויזיון. שלושה ימים אחרי התחרות חזרה דנה לארץ. "היא לא בכתה ולא התרגשה עד הרגע שבו ראתה את אמה", מספר אחד ממקורביה. "אני זוכר שהיו שם מאות מעריצים שחיכו לה מתחת לבית. היא חייכה לכולם ושמחה מאוד, אבל גם היתה אדישה במידה. רק כשראתה את אמא שלה, עיניה התמלאו דמעות. היא הרגישה שהיא החזירה לה על האהבה של כל השנים. לקח לה, כמובן, בדיוק שתי שניות עד שהיא התעשתה, ניגבה את הדמעות וחזרה לפוזה המוכרת". הזכייה של דנה באירוויזיון נחשבת לאחד האירועים המשמעותיים בהיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל. רבים מבניה יצאו לחגוג באותה לילה בכיכר רבין. היו שראו את היום ההוא כיום העצמאות של הקהילה. ואכן, למחרת ההישג שונה שמה של אגודת ההומואים והלסביות ל"אגודת ההומואים, הלסביות והטרנסג'נדרים". דנה הפכה נציגה בולטת של הקהילה הגאה בארץ ובעולם ולזמרת מבוקשת בכל אירופה, בעיקר באירועי הקהילה הגאה. בסוף 98' בחר בה המגזין "טיים" לאחת מחמשת האנשים המשפיעים בעולם. הארגון הבינלאומי לזכויות אדם, אמנסטי, הפיק מסע פרסום בכיכובה, והיא גם פתחה את אירועי הספורט של אולימפיאדת הגייז. אחרי שהחוזה שעליו חתמה ב-1999 עם השלוחה האירופית של סוני העולמית בוטל, הקליטה דנה בחברת תקליטים אירופית קטנה בשם CNR את אלבומה הבינלאומי "Free". הציפיות היו עצומות, אבל הקריירה לא התרוממה. "אומרים שהקריירה הבינלאומית היתה כישלון, וזה מכאיב לה", אומרת האחות לימור. "דנה היא הזמרת הישראלית הכי מצליחה באירופה מאז עפרה חזה, ורק מי שהיה קרוב מבין כמה זה היה גדול. אני הייתי נוסעת לפגוש אותה בחו"ל ולא מאמינה ליחס שהייתי מקבלת. היו מחכות לי לימוזינות וסוויטות מפוארות. דנה היתה על פיסגת העולם והיתה יכולה להמשיך להיות שם, אבל היא פשוט ויתרה. היא לא נהנתה מזה. "חלום הילדות שלה היה לזכות באירוויזיון, והיא לא ידעה שזה מוביל לאורח חיים קשה, שלא משאיר זמן לעצמך. היא הסתובבה עם המזוודה ממדינה למדינה, ובשלב מסוים זה לא עשה לה טוב. אני זוכרת שהיא הזמינה אותי לערב שאירגן ז'אן פול גוטייה בפאריס. התכוננו לצאת לאירוע, ופתאום ראיתי על הפנים שלה שזו לא דנה שאני מכירה, זו דנה עצובה. אמרתי לה, 'תראי איפה את נמצאת, תראי איך החדר הזה נראה, אני הייתי יכולה לחיות פה שבועות'. דנה הסתכלה עלי ואמרה: 'זה לא עושה לי כלום, הרי זה לא החדר שלי. מחרתיים בשש בבוקר אני אורזת את השמטעס במזוודה וצריכה לרוץ לחדר אחר במלון. אני עייפה מזה'". "אני לא בטוחה שהצלחות בקריירה הן האושר האמיתי של אמא", מספרת בת-גלים כהן, אמה של דנה. "הגאווה האמיתית שלי היתה לראות אותה מאושרת ושלמה עם עצמה, עושה את מה שהיא אוהבת ומשמחת כל כך הרבה אנשים. במידה מסוימת, היה לי קשה עם ההצלחה שלה, כי כל החיים היא היתה לידי בארוחות שבת, ופתאום נעלמה לי לתקופות ארוכות. היא היתה נוסעת הרבה, ובמשך שלוש שנים כמעט לא היתה בארץ. זו היתה תקופה שהתגעגעתי אליה, והיתה לי תחושה שהיא עובדת קשה מדי ושאני לא יודעת אם היא מאושרת מזה. עדיין קשה לי עם הנסיעות שלה, אבל שתינו למדנו שזה חלק מהחיים. הג'חנון תמיד מחכה לה כשהיא חוזרת לארץ". מורידה הילוך בתחילת שנות האלפיים דנה הורידה הילוך בקריירה הבינלאומית. יחד עם מנהלה שי כרם הקימה חברת תקליטים עצמאית בשם "Dana Music". היא החלה לעבוד עם חברי להקת הקליק לשעבר, אלי אברמוב ודני דותן, שהפיקו עבורה את האלבום "יותר ויותר", כולל הלהיט "ניצחתי". מי שהכיר אותה כמלכת פופ צבעונית התקשה לעכל את השינוי. האלבום לא הצליח מבחינה מסחרית, אבל זכה לביקורות טובות ותרם לה תדמיתית. דנה כבר לא רק זמרת מועדונים. "באלבום הזה דנה חיפשה לפנות לקהל יותר רחב", מספר אברמוב. "היא חיפשה צליל אחר, להתקרב מעט לרוק. אני ניסיתי לסחוב יותר לכיוון האנדרגראונד, והיא משכה יותר למיינסטרים". איך היא מבחינה מוסיקלית- "גיליתי שהיא מוסיקאית בעצמה, יש לה אוזן מצוינת, והיא יודעת מה היא רוצה. באולפן היא יודעת לתת את הכיוון, לאן השיר ילך, והיא לא מבזבזת זמן על כיוונים שלא מעניינים אותה". "דיווה" הפך לשם הנרדף שלה. איך היא בעבודה- "אין ספק שהיא דיווה, במובן הטוב של המילה. יש לה הרבה כבוד למקצוע. זו חוויה מקצועית לעבוד איתה, בלי שום מניירות של דיווה. להפך, היא באה בזמן ונשארת כמה שצריך. יכול להיות שבדברים אחרים היא יותר קשה, אבל במוסיקה זה ממש תענוג". שנה לאחר מכן המשיכו אברמוב ודנה את שיתוף הפעולה והקליטו יחד את האלבום "החלום האפשרי". מחצית ממנו היו שירים באנגלית, בניסיון להצליח שוב מעבר לים, אבל האלבום נכשל מסחרית. "איפשהו האלבום הזה נפל בין הכיסאות", אומר אברמוב. ב-2007, אחרי שבע שנים פחות טובות, דנה שוב הגיעה לשיאה. היא חתמה על הסכם הפצה עם הד ארצי והקליטה את האלבום המצליח "הכל זה לטובה". "באלבום הזה דנה בעצמה התחילה לכתוב מילים ולחנים, ובטקסטים שלה יש קלילות, חוכמת חיים והומור. כל הסיפור הזה התאים גם לה, גם לנו וגם לרדיו", אומר אברמוב. "Love Boy" הפך ללהיט בכל התחנות ושבר שיא ישראלי: הוא הושמע יותר מ-1,400 פעמים בחודש אחד והפך לשיר הכי מושמע ברדיו בעשור האחרון. ב-2009 הגיע החיבוק המיינסטרימי הגדול מכולם: הצעה להיות חלק מצוות השיפוט של "כוכב נולד". "ב'כוכב' היה ברור לגמרי שיש לי חיבור איתה", אומר צדי צרפתי. "מספיק שהיא היתה מסתכלת עלי במבט אחד - והיינו מבינים זה את זה. אם היא לא אהבה משהו, ידעתי את זה מייד. דנה ישירה ואמיתית. היא חיה את מה שקורה היום בעולם המוסיקה, מאוד סקרנית ויודעת הרבה. היו שתי עונות מקסימות איתה, ואני בהחלט מתגעגע אליה". גל אוחובסקי, שגם ישב לצידה בפאנל השופטים, מדבר על הקשיים. "דנה לא כל כך אוהבת שעות עבודה ארוכות, וימי האודישנים היו לה מאוד קשים. היא טיפוס שאוהב לצאת מהבית לשעתיים ולחזור, באולפן היא נהנתה הרבה יותר. באודישנים היה לה קשה. למרות זאת, היא תמיד היתה מקצועית ומודעת לדרישות. היא לא דיווה שמפעילה אנשים על הסט ואומרת, 'תעשו לי ככה וככה'. כשהיא קמה בבוקר והופכת לדנה לוקח לה זמן, היא לא זורקת על עצמה טריקו וזהו, ובמידה מסוימת זה קצת הכתיב לה את הקריירה ואת החיים. היא מקבלת את זה, אבל היא לא אוהבת את זה". שתי עונות ב"כוכב" הספיקו לדנה, והיא עזבה את חיק המיינסטרים החמים לטובת האירוויזיון של 2011 והעבודה על אלבום חדש. בינתיים הוציאה סינגל עם סאבלימינל, "עלי". אוחובסקי חושב שדנה עשתה שירות מדהים לקהילה הגאה בישראל. "האישה הזאת שינתה את כל היחס בארץ לטרנסג'נדריות. אפשר להגיד חד-משמעית שהכל על הגב שלה, לגמרי. לפני שהיא באה היה זלמן שושי, וזה היה שונה לגמרי. היא אישה לגיטימית, במיינסטרים, אהובה, אהודה ומדברת לקהל מאוד רחב. היא מושלמת". השיר "דיווה" הוא ללא ספק פיסגת הקריירה של דנה. גם מבחינה כלכלית הוא הכניס הרבה מאוד כסף לה ולכותביו, יואב גינאי וצביקה פיק: על פי הערכות גסות - כ-2 מיליון דולר רק מתמלוגים וממכירות של הסינגל, ועוד סכומי כסף עצומים ממספר הפעמים שדנה הופיעה איתו בעולם. השיר גם יצר סכסוך בין דנה לבין פיק. דנה כעסה על כך שפיק סירב להשתתף בהשקעה הראשונית בשיר - בשיווק שלו, בקליפ, בתלבושות ובכל מה שהיה נחוץ לצורך קידומו, ובין השניים נוצר נתק. הסכסוך החל עוד לפני הזכייה באירוויזיון, ומקורבים לדנה מספרים כי כבר באירוויזיון דנה לא רצתה שפיק יהיה נוכח בחזרות, וכי היא דרשה שהוא יגיע להופעה המכריעה בלבד. כשפיק עלה לבמה לקבל את הפרס, דנה והוא כבר היו "ברוגז". הרומן של דנה עם האירוויזיון לא הסתיים ב"דיווה". ב-1999, שנה אחרי הניצחון ההיסטורי ההוא, האירוויזיון התקיים בירושלים, וגם שם דנה גנבה את ההצגה, במכוון או שלא, כאשר נפלה על הבמה. היא נבחרה להוביל את החלק האמנותי של האירוויזיון, מה שהפגיש אותה לראשונה עם הבמאי צדי צרפתי. השניים, בליווי עשרות רקדנים, צילמו קליפ מרשים ומושקע לשיר "Free" של דנה על רקע חומות ירושלים העתיקה. "העבודה איתה היתה מדהימה", נזכר צרפתי. "היא הקליטה את השיר במכה אחת אחרי שש חזרות בלבד. היא נכנסה לעסק במהירות ובצורה שאי אפשר להסביר. אחר כך היא השתתפה בעוד שתי תוכניות שביימתי, ותמיד היה כיף לפגוש אותה. אני אוהב אותה כבן אדם, כי היא מקסימה וכיף לעשות איתה דברים. עם דנה אפשר לעוף. בשואו-ביז אתה רוצה להיות גדול מהחיים, ודנה היא כזאת. איתה תמיד אפשר להקצין ולהגזים אבל עדיין להישאר בטעם טוב". ב-2008 שוב הגיע שיר של דנה לאירוויזיון. הפעם היה זה "כאילו כאן", שהיא כתבה עם מנהלה שי כרם והלחינה לבד. את השיר ביצע בועז מעודה, והוא דורג במקום התשיעי. ב-2011 חזרה דנה להופיע באירוויזיון עם "דינג דונג" שכתבה והלחינה, אבל לא עלתה מחצי הגמר.
* * *
דנה והאירוויזיונים
"דיווה": הכנסות של 2 מיליון דולר
