באמצע הואקאנס, בשיא החופש, ב-14 ביולי, ביום הבסטיליה, בקוט ד'אזור, בחוף התכלת, בימים בהם צרפת חוגגת ונושמת לרווחה לאחר שעברה את היורו בשלום וללא פיגוע - היתה העיר ניס קורבן לפיגוע דריסה מזעזע ומחריד בו נרצחו לפחות 84 בני אדם שהגיעו לטיילת הקסומה עם ילדיהם ועם עגלות תינוקות כדי לחגוג את חג החירות והחופש. זוועה!!!
לא מגיע לצרפת הפיגוע הזה. לא מגיע לאף מדינה. לא מגיע לאף אזרח בעולם באירופה, אוסטרליה, אפריקה או בעולם המוסלמי להיות קורבן לפיגוע. אבל אנחנו חיים בעולם בו העורף הפך לחזית. לא רק בישראל - אלא בעולם כולו, במערב שעצם עיניים זמן רב מדי.
הכתובת היתה על הקיר. היו התרעות והתראות, אבל לא רק אלא גם פיגועים מחרידים. כולל בצרפת כזכור. השוק הוא עולמי - "עד מתי נהיה נאיביים?", צייץ דונאלד טראמפ שדחה את ההכרזה על המועמד שלו לסגן נשיא מהיום, לתאריך לא ידוע. בוושינגטון ובניו יורק ביטלו הנציגויות הצרפתיות את אירועי חגיגות ה-14 ביולי. למי יש ראש לחגוג כשבחוף התכלת אוספים שאריות של גופות.
צרפת לא רצתה להאמין במציאות חייה. בדצמבר 2014 אירעו מספר פיגועים, כולל פיגועי דריסה בעיר נאנט למשל, בתוך השוק שנערך לכבוד חג המולד. התקשורת הצרפתית, המתבססת על מקורות רשמיים, דיווחוה אז על מטורפים. מטורפים שרוצחים תוך שאגות "אללה אכבר". אלה לא מטורפים, אלה לא מדוכאים, אלה לא מסכנים - אלה רוצחים בני מוות מתועבים שדינם מוות.
זירת הפיגוע בניס. הטרור תוקף בכל פינה בגלובוס // צילום: רויטרס
בזמן שאנחנו עוסקים במשפטי מוסר ובחוקי עמותות, מסתובבים רוצחים שבזים לדמוקרטיות. רוצחים המבקשים רק דבר אחד - להרוס את הסדר העולמי, להשמיד תרבות, לרצוח בשם אללה. פרשנות חולנית לדת.
צרפת שבה לימי הטרור והחרדה שליוו אותה במהפכה הצרפתית, אלא שהפעם המלחמה היא של אידאלוגיה חולנית. מי היה מאמין שב-2016 ינהלו אזרחי המערב מערכה חוזרת על חירותם. בעד החיים, נגד המוות.
צרפת שוב באבל. היו התרעות, בניס וברחבי צרפת. שלטונות צרפת חששו מפיגוע במהלך משחקי היורו, אתמול במהלך חגיגות ה-14 ביולי, מחר במהלך הואקנס. כל יום וכל אירוע הוא לגיטימי לטרוריסטים החולניים.
באמצע הואקנס, נהגי מוניות צרפתים מסיעים אזרחים הנסים בפאניקה שמבקשים להגיע לחוף מבטחים. עוצר בעיר הקיט הצרפתית. מי היה מאמין?! לצערנו, אנחנו נאלצים לראות ולדעת את האמת.
.jpeg)
"צרפת עולה באש". כרזה של תומכי דאעש לאחר הפיגוע
צרפת חייבת להתעורר, הבית הלבן צריך להתעורר. מי שלא מחסל את דאעש בסוריה ובעיראק סופג פיגועים אצלו בבית. יש שיאמרו שצרפת חוותה ימים קשים יותר, וכי לא ניתן להשוות את היום לתקופת מלחמת העולם השנייה משום שצרפת לא נמצאת תחת כיבוש והטנקים לא שועטים לעבר פאריס. אבל מדובר בטעות – צרפת נמצאת בעיצומה של מלחמה, מלחמה מסוג אחר, ואפשר בהחלט לקרוא לה מלחמה העולם השלישית, משום שבמובנים מסיימים הבעיה שמולה צרפת ניצבת לא פחות חמורה. ודרך אגב, גם הפעם, נכון לכתיבת שורות אלו, הנשיא ברק אובמה מסרב לומר את צמד המילים "טרור איסלאמי".
רשת החדשות הצרפתית ITV ציינה אתמול כי קל מאוד לבצע פיגוע דריסה. הם הזכירו כי ישראל היתה קורבן לפיגועים שכאלה. בזמן שצרפת יוצאת ביוזמות ובתכתיבי שלום אצלנו, תוך התעלמות מהטרור הפלשתיני, מחמאס ומחיזבאללה, בני מוות מבצעים בשטחה פיגועים.
לא מגיע לה לצרפת. ממשלות צרפת מתייחסים בהגינות ובאצילות כלפי המהגרים, כלפי מיעוטים. אין כאן עניין של מדוכאים ושל מסכנים כי אם עניין של טרוריסטים. אל תגידו שאין להם אופציה אחרת כפי שנכתב לא פעם בתקשורת אחרי פיגועי טרור פלשתינים אצלנו פעמים רבות בזמן האינתיפאדה עת הייתי שליח בפאריס.
כולנו שותפים למלחמה הזו. היום לא רק ישראל בחזית. גם צרפת. רק ביום רביעי השתתפתי בחגיגות ה-14 ביולי שנערכו ביפו. השר יובל שטייניץ דיבר ארוכות על איום הטרור. על אותה מלחמה שבה נמצאות צרפת וישראל באותה החזית.
היום הוא לא יום של יוזמות שלום, אלא זמן למלחמה בטרור. ואל תגידו שזו הטרגדיה הפלשתינית, כי לא זה הדבר. יש כאן אידיאולוגיה חולנית של דאעש, אל קאעידה, בוקו חראם, חיזבאללה. בכל יבשת, בכל נקודה בעולם.
האיום הוא נגד כל אחד מאיתנו. משפחתי, אשתי וילדיי שוהים כעת בחופשת הקיץ עם הסבתא הצרפתיה בדרום צרפת. כמה הייתי מעדיף שיהיו כאן בישראל. למרות הכל - כאן בארץ המודעות לפיגועים היא גדולה.
חשבתי על הקורבנות, על אותם אלה שניתלו על המשאית במשקל 15 ואולי 18 טון, הדוהרת במהירות של 90 קמ"ש על ההמון בצורה עיוורת ומבלי להתייחס אם יש שם נשים, זקנים, ילדים, תינוקות, נוצרים, יהודים, מוסלמים. הטרור עיוור, אכזרי.
כולנו כואבים את כאבה של צרפת. כולנו בוכים את מתיה. אלה ימים שבהם כולנו, אנשי החופש החירות והחיים, בוכים יחד - אולם נחושים לנצח במלחמה הזו.
"משאית הטרור". 84 בני אדם נרצחו // צילום: אי.אף.פי
לפני שבוע, באפריקה, שמעתי את מנהיגי מזרח אפריקה מבקשים לשתף עם ישראל פעולה כדי להלחם באיום. כך גם באירופה. אלה ימים בהם לא צריך לסמן מוצרים ישראלים, אלא מפגעים חולניים.
צרפת תתעוררי: התנחלו בארץ הקסומה והאהובה רוצחים. אפס סובלנות לטרור, אפס סובלנות להסתה, אפס סובלנות לאידיאולוגית מוות.
באוגוסט 2013 רצה נשיא צרפת לשלוח את כוחותיו לתקוף בסוריה. אובאמה בחר להתאפק. אובאמה טעה. ארה"ב בוחרת נשיא חדש. יהיה מי שיהיה המנצח - הוא חייב להוביל את המערכה - ולנצח למען צרפת, למען אירופה, למען אפריקה, למען העולם המוסלמי, למען ישראל, למען כולנו.
ביום שכזה הישראלי שבי, לצד הצרפתי שבי, אומרים יחד בקול רם: VIVE LA FRANCE VIVE LA REPUBLIQUE
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו