1 קשת של רגשות. מבלי לשחק, כריסטיאנו רונאלדו לקח אותנו למסע המרתק ביותר בקריירה שלו. מסע שנע בין הרגע הטרגי ביותר בחייו הספורטיביים לרגע המאושר מכולם.
בדרך ההפכפכה מנקודה אחת לאחרת, דרך שנרקמה בדמעות מכל הסוגים, הוא חווה והציג בפני העולם כולו את כל קשת הרגשות האפשריים. דווקא אז, לאחר שקילף מעליו את תחפושת גיבור העל, רונאלדו הביא את הגדולה שלו לגבהים חדשים. אפשר לא לאהוב את המוחצנות, האגו, הנרקיסיזם או את העובדה שהניף את הגביע כאילו היה שם לבד, אבל אי אפשר שלא להעריך את התחרותיות והווינריות הבלתי מתפשרת, את רוח הלחימה והסירוב להיכנע.
"הוא היה צריך ללכת לבדיקות, אבל לא הסכים לעזוב את חבריו", סיפר בסיום המשחק מול צרפת רופא נבחרת פורטוגל. "זה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי. תמיד חלמתי שתהיה לי האפשרות לתקן את אירועי 2004 ואני שמח שהצלחתי", אמר בסיום הכוכב, כשעיניו מנצנצות ודמעה קטנה מאיימת לגלוש על פניו. בצליעה הוא שינה את התדמית שלו, הפך לאחד ששם את הקבוצה לפניו והיא מתגייסת למענו. "נלחמנו בשביל רונאלדו", הודה בסיום איש המשחק פפה.
סדריק, מתגליות הטורניר, סיפר על אירועי ההפסקה: "רונאלדו נכנס לחדר ההלבשה ואמר לנו שאנחנו יכולים לעשות את זה. הוא נתן לנו השראה". הכניסה שלו למגרש בדקה ה־90, חבוש ברגלו ומדדה, כאילו היתה לקוחה מסרט הוליוודי קיטשי עם סוף טוב ומרגש. אבל אפילו בבית החרושת האמריקני לסחיטת דמעות לא היו יכולים לחשוב על תסריט שכזה: ב־30 הדקות האחרונות רונאלדו תפס את תפקיד המאמן - קפץ וכיוון, הטריף את חבריו לנבחרת והשיג את דמעות האושר שלהן חיכה כל כך הרבה זמן. "אני רוצה להגיד לו תודה, הוא מנהיג גדול", סיכם המאמן פרננדו סנטוס, בזמן שארבע קומות למעלה, בחדר התקשורת, עשרות עיתונאים פורטוגלים התחבקו ארוכות. "רונאלדו, רונאלדו", הם שרו בקולי קולות. ביום שבו היה הכי בן אנוש, מספר 7 הפך לאגדה.
.jpg)
כריסטיאנו רונאלדו. התגלה בגדולתו האנושית // צילום: GettyImages
2 חילוף מנצח. לפני כחודש, במסיבת העיתונאים הראשונה של פורטוגל במחנה הנבחרת במארקוסי, אדר התייצב מול התקשורת והכריז: "אני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, בטח שלא בדיבורים".
החלוץ בן ה־29 לא התגונן סתם. מבין הכוכבים הפורטוגלים, הוא נחשב לדבר הכי פחות נוצץ בסגל - שחקן אפור ופיזי, עם טכניקה לוקה בחסר ופוטנציאל שמעולם לא מומש. 18 משחקים חיכה עד לשער הבכורה בנבחרת, במשחק ידידות מול איטליה, וליורו הגיע עם 28 הופעות במדים הלאומיים וללא שער רשמי אחד.
הזימון שלו לא עבר חלק, בדיוק כמו הכניסה שלו בדקה ה־79 בגמר. "הרגשתי שאני חייב מישהו עם נוכחות ברחבה", הסביר בסיום סנטוס את החילוף הטוב ביותר בקריירת האימון המפוארת שלו. 30 דקות אחרי שנכנס, השחקן המושמץ בסגל, ששיחק עד לאותו הרגע 13 דקות בלבד בטורניר, כבש את השער הגדול ביותר בתולדות נבחרת פורטוגל. "הברווזון המכוער הפך יפה", עקץ סנטוס את העיתונאים, שכמה דקות מאוחר יותר מחאו כפיים כשאדר התייצב מולם. "רונאלדו אמר לי שאני אבקיע, וזה מה שנתן לי את הכוח והאמונה", סיפר החלוץ, "אני מקדיש את הגול לכל הפורטוגלים".
האבסורד, אחד מיני רבים בסיפור של אדר, הוא שבלי צרפת את היורו הזה הוא היה רואה מהבית. אחרי פתיחת עונה נוראית בסוונסי, בינואר הוא הגיע בהשאלה לליל ושם פרח מחדש וזכה לזימון לטורניר. "אנחנו עצובים וכואבים, אבל גאים שאחד משלנו כבש את שער הניצחון בגמר", צייץ המועדון הצרפתי עם שריקת הסיום.
אדר. השחקן המושמץ ביותר בסגל של פורטוגל // צילום: רויטרס
3 בדרכו שלו. את נאום הניצחון שלו, שהיה כתוב וערוך על נייר A4 מקופל בכיסו האחורי, סנטוס כתב אחרי התיקו מול אוסטריה בשלב הבתים. זה מה שהוא סיפר רגע אחרי שהוביל את פורטוגל לזכייה הראשונה שלה באליפות אירופה, ואי אפשר שלא להאמין לאיש הכריזמטי הזה. טקסט מרגש ומסובך שכזה אי אפשר לכתוב על הדרך בחדר ההלבשה.
"היינו פשוטים כמו יונים וחכמים כמו נחשים", הקריא בלהט, ואף אחד לא הבין מה הכוונה. "אני מודה לאלוהים שתמיד הינחה אותי, לאשתי ולמשפחה שלי, לנבחרת שלי וליוון שתמכה בי לאורך כל הדרך", המשיך המאמן בן ה־61, שהצליח איפה שרבים וטובים נכשלו לפניו עם סגלים טובים מאלה.
סנטוס הוא אדם מאמין והאמונה שלו עברה לשחקניו. מאז ספטמבר 2014 הוא טיפטף למאזיניו שפורטוגל תזכה ביורו. כך עשה לאחר ההפסד במשחק ההכנה לצרפת בשנה שעברה, לאחר התיקו מול איסלנד במשחק הפתיחה ובמסיבת העיתונאים לקראת הגמר. לאורך כל הדרך הוא התעלם מהביקורות והזכיר את המטרה: להביא גביע ראשון לפורטוגל. זה לא היה יפה במיוחד, אבל פורטוגל בהחלט ראויה: היתה לה דרך ברורה והיא יישמה אותה. הדרך של פרננדו סנטוס.
4 שקט צורם. לאורך הנסיעה במונית מהסטאד דה פארנס חזרה למלון בסיום הגמר, פאריס נראתה בדיוק כמו פאריס. האורות העירו את יופייה, מגדל אייפל נצץ באופק והגלגל הענק עמד דומם על גדות הנהר. הרחובות היו ריקים מאדם והדממה הזאת צרמה באוזניים. אין דבר מדכא יותר ממדינה שזה עתה הפסידה בביתה גמר של טורניר גדול, וזה מה שקרה לצרפת - קריסה קולוסאלית אף שכל התנאים שיחקו לטובתה. הבית המוקדם היה קליל, היא נחה טוב, נהנתה מביתיות על כל יתרונותיה, ואפילו ההגרלות היטיבו איתה: אירלנד בשמינית, איסלנד ברבע, גרמניה בלי מחץ בחצי ופורטוגל נטולת רונאלדו בגמר. יותר מזה אי אפשר לבקש. "זו אכזבה עצומה", סיכם דידיה דשאן, שלא הצליח לספק הסברים משכנעים למפלה. "סיוט, זוועה", הוסיף ז'יניאק וגריזמן סיכם: "להפסיד שני גמרים בחודשיים... חרא".
עם זאת, צרפת חייבת להרים את ראשה מהר ולא ליפול לדיכאון המתבקש. דשאן החזיר את השקט והסדר בסגל, הקהל חזר לתמוך בנבחרת והדור של גריזמן ופוגבה יכול להוביל אותה להצלחות בעתיד הקרוב. הפעם, מה לעשות, היה רשום על הגביע פורטוגל.
פרננדו סנטוס. המאמן הביא משהו חדש, ייחודי לו // צילום: GettyImages
5 טורניר עם כוכבית. יורו 2016 הוכיח סופית שיש בעיה בפורמט של הכדורגל המודרני. המשחק הפופולרי בגלובוס ממשיך להיות ענף הספורט היחיד שבו לא חובה להיות טוב יותר כדי לנצח, ויותר מזה - לא חובה לנצח כדי לנצח. זה אבסורד, זה סותר את המטרה, חסר היגיון לחלוטין ופוגע בחדוות המשחק. אז מה לעשות? הריאליים יציעו חוקים ושיטות שעובדים מצוין בענפים אחרים ומתקדמים יותר, אבל הרומנטיקנים יגידו שזה כל היופי המכוער של הכדורגל - משחק שלעיתים קרובות יותר ויותר הוא בלתי נסבל לצפייה, אבל הריגוש שהוא מסוגל לספק לא משתווה לשום דבר. תשאלו את פורטוגל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
