הפרישה של טים דאנקן לאחר 19 שנות משחק בסן אנטוניו היא אמנם פרישה של שחקן יחיד, אבל נדמה שדווקא בליגה שמקדשת את האינדיבידואל, פרישתו מביאה אל סופה המופלא לא רק קריירה של קומפני מן, אלא גם את סופה של הקומפני, כי דאנקן מייצג מורשת של מועדון שהעמיד במרכזו את המשחק הקבוצתי והדגיש את חשיבות הארגון.
מעבר לתפקיד המקצועי המכריע שלו, הוא אולי השחקן האחרון בעמדה ארבע שהשפיע משמעותית על המשחק ללא קליעה לשלוש (היום אם לא מוסיפים לך את המילה סטרץ' לתפקיד אתה כנראה בבעיה), עם יסודות משחק הגנתיים והתקפיים מושלמים בביצוע, וירטואוזיים באפרוריותם, שאולי לא ייכנסו לתקציר אבל יככבו בכל ספר הדרכה. עם אינספור תארים אישיים וסטטיסטיקות מרשימות, דווקא התפקיד התדמיתי שמילא דאנקן חפף בצורה מדויקת את קווי האופי שלו וייצג בצורה מושלמת את הערכים והנורמות שהמועדון שם בחזית. אלו ערכים של אמריקה הישנה והטובה, של עבודה קשה, צניעות ונאמנות תוך כדי מירוץ להגשמת חלומות, שהגיעו בצורת חמש אליפויות.
יחד עם מאמנו גרג פופוביץ', שהכתיב את הדרך, דאנקן פרח. יחסיהם תוארו כיחסי אב ובן, אחד עמוד אש על הקווים, השני עמוד ענן על המגרש. פופוביץ' לא חסך את שבטו מבנו, וצעק עליו באימונים כדי להראות לשחקנים האחרים שאם שחקן האולסטאר המעוטר ננזף - אז כדאי מאוד שאזובי הקיר יזיזו את הישבן, והכל כדי להעביר מסר שאין איש גדול מהקבוצה. דאנקן קיבל את התפקיד בהכנעה, גם אם ידע עמוק בפנים, כמו האחרים, שהוא מספיק גדול כדי לא לקבל צעקות. כך התנהל עמוד תווך של אופי, רץ למרחקים ארוכים עם מבט עצוב בעיניו הטובות, כמו שרק ילד שאיבד את אמו בגיל 14 יכול לסחוב.
טים דאנקן וגרג פופוביץ'. יחסי אב ובן // צילום: רויטרס
האיש עם כתפי השחיין השחוחות תמיד, שהתכופפו עוד יותר לאחר ההחטאה ההיא בגמר 2013 מול מיאמי ונפתחו מחדש באליפות האחרונה של 2014. הוא גרם לחנונים לזקוף חזה בגאווה, הוכיח שלא צריך גוף מקועקע כדי להעביר מסרים, שלא חייבים לדפוק על החזה לאחר דאנק כדי ליצור לעצמך נוכחות ושאפשר להשלים ארבע שנות לימוד במכללה ואז להעביר קריירה מספקת ושלמה.
טים דאנקן הוא הילד של כולנו, כי על רקע השסע הגזעי ששוטף את אמריקה היום, כששוטרים נרצחים ותנועה קיצונית כמו Black Lives Matter שופכת דלק למדורה, דאנקן הוכיח ש־Black Jersey Matters, שהצבע השחור של גופיות סן אנטוניו חשוב יותר מכל מסר פוליטי שמקצין את האווירה. נדמה שהמחמאה הגדולה ביותר הגיעה מכיוונו של ביל ראסל, אגדת כדורסל, שסיפר שלאחר מותו של ג'קי רובינסון, שהיה אגדת בייסבול וסמל לשבירת ההפרדה הגזעית, ביקשה אשתו של רובינסון שראסל יהיה אחד מנושאי הארון, כי הוא היה השחקן האהוב על בעלה. ו"זה", אמר ראסל לדאנקן, "מה שאני מרגיש כלפיך".
דריימונד גרין. שחקנה של סגנית אלופת האן.בי.אי גולדן סטייט נעצר ביום ראשון באיסט לנסינג שבמישיגן באשמת תקיפה, כך על פי דיווחים בארה"ב. במשטרה המקומית אישרו כי עצרו שחקן אן.בי.אי אך לא חשפו את שמו, ועל פי הדיווחים גרין שוחרר מהמעצר ולא ברור עדיין אם זה ישפיע על השתתפותו במשחקים האולימפיים בנבחרת ארה"ב.
