המצטיין: אנטואן גריזמן. הנסיך הקטן הפך לראשון מאז מישל פלאטיני ב־1984 שכבש יותר מחמישה שערים באליפות אירופה. מעבר לזה, גריזי הוא הראשון בהיסטוריה שכבש חמישה שערים בשלב הנוקאאוט. וזה הסיפור הגדול: אחרי עונה ארוכה באתלטיקו מדריד, גריזמן נראה תשוש בתחילת הטורניר. הוא הוחלף במשחק הפתיחה, נכנס כמחליף במשחק השני והוחלף שוב מול שווייץ.
רק לאחר שדשאן שינה את השיטה מול אירלנד בשמינית הגמר, היכולת האדירה של מספר 7 באה לידי ביטוי. ב־435 דקות עד לגמר אמש, 165 פחות מרונאלדו, הצרפתי כבש שישה שערים, בישל עוד שניים, סחט אדום מהאירים ושלושה צהובים מול גרמניה - את כל זה הוא עשה ב־12 בעיטות למסגרת בלבד. גריזמן הפך ביורו הזה לכוכב מהדרג הראשון, לסמל ולמנהיג של הדור הצרפתי החדש, למועמד לזכייה בכדור הזהב.
הגול: ג'רדאן שאקירי. 25 ביוני הוא תאריך קדוש בהיסטוריה של אליפויות אירופה. באותו יום ב־1988, מרקו ואן באסטן כבש את אחד השערים הגדולים בתולדות הטורניר - וולה בלתי נשכח לרשת של בריה"מ במשחק הגמר. 28 שנים אחר כך, על היום, ג'רדאן שאקירי השוויצרי כבש שער נוסף שייזכר לדורות. בדקה ה־82 של שמינית הגמר מול פולין, ובפיגור 0:1, קשרה של סטוק סיטי התעופף למספרת מרהיבה מקו ה־16 ושלח כדור שקיפץ על הדשא, הכניע את פביאנסקי, ליטף את הקורה ומשם לרשת. השער הזה שלח את המשחק לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, שם החטאה אחת של גרניט ג'אקה שלחה את שווייץ הביתה. שאקירי אחראי גם לציטוט הטורניר, כשהתייחס לחולצות הקרועות של נבחרת שווייץ ואמר: "אני מקווה שפומה לא מייצרת קונדומים", וגם לציוץ הטורניר, של הזמרת שאקירה: "פעם ראשונה שזוג כובש ביורו: פיקה ושאקירי".
המספרת של שאיקרי. גול ענק // צילום: אי.אף.פי
המשחק: צרפת נגד גרמניה. ה־3:3 בין פורטוגל להונגריה סיפק הכי הרבה שערים, ה־1:2 של קרואטיה על ספרד היה הכי דרמטי, אבל המשחק הגדול ביותר ביורו 2016 הוא ללא ספק הניצחון 0:2 של צרפת על גרמניה בחצי הגמר. מכמה סיבות הוא כזה: קודם כל, האווירה. האקוסטיקה בסטאד ולודרום היא פלא ארכיטקטוני שהופך שאגות של 65 אלף אוהדים להר געש של ממש. יחד עם האיכות והקצב התקבל משחק כדורגל משובח ומפתיע, כשגרמניה הציגה את אחת המחציות הטובות שלה בשנים האחרונות וירדה בפיגור רק בגלל פנדל מפוקפק. המומנטום עבר לצרפת וגריזמן שהשלימו ניצחון ראשון על הגרמנים בטורניר גדול מאז 1958. בשריקת הסיום, האיצטדיון רעד.
התגלית: סאנצ'ס ואומטיטי. נבחרת איסלנד היא תגלית בפני עצמה, אבל אם צריך לבחור שחקן שעשה בטורניר הזה קפיצת מדרגה, נשארים עם שניים. רנאטו סאנצ'ס וסמואל אומטיטי נמכרו הקיץ בעשרות מיליוני יורו. הפורטוגלי לבאיירן מינכן והצרפתי לברצלונה. שניהם התחילו את היורו על הספסל ונזרקו למים בשלבי ההכרעה. רנאטו, בן 18 בלבד, כבש את השער החשוב מול פולין ברבע הגמר והפך לבורג מרכזי בנבחרת של סאנטוס. אומטיטי, שנכנס לסגל בדקה ה־90 בגלל פציעות, תפס את מקומו של אדיל ראמי ברבע הגמר מול איסלנד ונשאר בהרכב עד לסוף הטורניר.
האכזבה: שלב הבתים. רבות דובר על הפורמט החדש של 24 הנבחרות, שימשיך גם בטורניר הבא לפי הודעת אופ"א, אבל קשה לומר שהוא הוכיח את עצמו בצרפת. ממוצע השערים בשלב הבתים (1.92) היה נמוך בהרבה מזה של הנוקאאוט (2.7), והסיבה לכך היא שמשחקים רבים מדי היו חסרי חשיבות ממשית. אפילו דידייה דשאן סיפר כי ניצל זאת כדי לתת מנוחה לגריזמן ופוגבה בעוד מאמנים אחרים, ובראשם יואכים לב, הביעו חוסר שביעות רצון מהשיטה החדשה שסידרה שני צדדים לא מאוזנים בעליל בשלב הנוקאאוט. לגבי הסיפורים הרומנטיים שקיבלנו - אז וויילס ואיסלנד עלו מהמקום השני במוקדמות, והיו משחקות ביורו גם אם היה של 16 נבחרות בלבד. ואי אפשר בלי המאכזבת: אנגליה. לפחות בעיני עצמה.
צרפת מול גרמניה. המשחק זנזכור // צילום: GettyImages
האוהדים: איסלנד. קרב לא פשוט בין הצפון־אירים לאיסלנדים, אבל לאחר פוטו פיניש הסקנדינבים מקדימים את הבריטים, שנשארים עם פרס הניחומים של שיר הטורניר: WILL GRIGGS ON FIRE. כ־10% מתושבי איסלנד ביקרו החודש בצרפת - גברים, נשים, ילדים ומשפחות. הם היו הראשונים להגיע לכל איצטדיון ותמיד האחרונים ללכת. הפרידה שלהם מהנבחרת לאחר התבוסה 2:5 לצרפת ברבע הגמר היתה מצמררת בערך כמו קבלת הפנים שלה זכו השחקנים עם הנחיתה ברייקיאוויק. איסלנד הקטנה הצליחה לספק את תופעת הטורניר: VIKING THUNDER CLAP, מחיאת הכף שהפכה לדבר הכי שכיח בכל האיצטדיונים. גם שדר הטורניר מגיע מאיסלנד: גודמנדור בנדיקטסון, האיש שצווח את שערי הניצחון מול אוסטריה ואנגליה והפך לאגדה ויראלית חיה.
