ועדת חקירה בריטית, שבחנה במשך שבע שנים את המעורבות הבריטית לקראת ובמהלך הפלישה לעיראק ב־2003, מתחה ביקורת קשה על ראש הממשלה הבריטי לשעבר טוני בלייר, שהתחייב לפני הנשיא האמריקני לשעבר ג'ורג' וו. בוש וממשלו: "אהיה איתכם, לא משנה מה", שמונה חודשים לפני שהפרלמנט הבריטי אישר את השתתפותה של בריטניה במלחמה.
הוועדה קבעה כי לא היה מדובר במלחמת אין ברירה, וכי ההחלטה לצאת למלחמה התקבלה לפני שנעשה ניסיון לפרק את סדאם חוסיין מנשק לא קונבנציונלי "בדרכי שלום" באמצעות האו"ם.
ועדת צ'ילקוט הקרויה על שם העומד בראשה, סר ג'ון צ'ילקוט, היא ועדת חקירה עצמאית שהוקמה על ידי ראש הממשלה דאז גורדון בראון, בלחץ משפחות ההרוגים ולחץ ציבורי ופרלמנטרי, בעקבות ההתנגדות המתמשכת למעורבות הבריטית בעיראק גם אחרי סיום המלחמה. הוועדה ציינה במסקנותיה, בין השאר, כי המודיעין הבריטי הגזים בהערכת האיום שהיווה הנשק להשמדה המונית שהיה לטענתם בידי הרודן העיראקי, סדאם חוסיין; זאת, אף על פי שמשלחות של האו"ם לעיראק לא מצאו תוכנית נשק כזאת. הוועדה מתחה גם ביקורת חריפה על המוכנות הצבאית, על חוסר היכולת להתמודד עם מטעני צד מאולתרים ועל בעיות של ציוד ואספקה.
בתגובה למסקנות הוועדה, ראש הממשלה לשעבר בלייר ציין במסיבת עיתונאים כי פעל בתום לב וכי ההחלטה לצאת למלחמה בעיראק ולהדיח את סדאם חוסיין "היתה ההחלטה הקשה ביותר, החשובה ביותר והמייסרת ביותר שקיבלתי בעשר שנותיי כראש ממשלה. היום אני מקבל אחריות מלאה ללא יוצא מן הכלל וללא תירוצים". בלייר אמר גם כי "הערכת המודיעין שהוצגה בעת היציאה למלחמה התבררה כשגויה, התקופה שאחרי המלחמה התגלתה כעוינת יותר, ממושכת יותר ומדממת יותר משאי פעם תיארנו לעצמנו. האומה שרצינו לשחרר מסדאם הפכה קורבן למלחמות עדתיות. על כל זה אני מצטער, מתחרט ומתנצל מעמקי נשמתי".
אף על פי שוועדת צ'ילקוט לא קבעה שהמערכה הבריטית במלחמת עיראק לא היתה חוקית, כבר נשמעות קריאות, בעיקר מצד משפחות הקורבנות, להעמיד את בלייר למשפט.
ועדת צ'ילקוט ציינה בדו"ח שאף על פי שבריטניה היתה חברה בכירה בקואליציה הבינלאומית, ממשל בוש לא שיתף אותה בהחלטות מרכזיות דוגמת פירוק הצבא העיראקי ופיזור מפלגת הבעת', צעד שהוביל להקמתם ולהתעצמותם של ארגוני הטרור בזירה העיראקית.
אחד המסמכים שנבחנו על ידי הוועדה היה מזכר שסווג כ"סודי", אשר בלייר העביר לנשיא בוש ב־28 ביולי 2002, אותו המכתב שבו התחייב לעמוד לצד ארה"ב, "לא משנה מה". במסמך כתב בוש כי הדחת סדאם היא הדבר הנכון. "הוא איום פוטנציאלי. ניתן להכיל אותו, אבל כפי שגילינו עם אל־קאעידה, הכלה היא תמיד מסוכנת. המשטר שלו הוא הברוטלי והלא אנושי ביותר בעולם, למעט זה של צפון קוריאה".
המזכר עורר ביקורת גם משום שבלייר לא עידכן את הקבינט שלו בנוגע להתכתבויות עם בוש. ועדת צ'ילקוט בחנה בסך הכל 31 מכתבים שנשלחו על ידי בלייר לנשיא בוש ומכונים בסרקסטיות "מכתבי אהבה".
באחד מהם, שנשלח אחרי הפלישה, בלייר ציין כי המשימה בעיראק "היא עצומה, ואני כלל לא בטוח שאנחנו מוכנים אליה". הוא הוסיף כי אם מערכה זאת תקרוס, "הכל יקרוס באזור".
במכתב אחר בלייר כתב לבוש כי היעד הבסיסי למלחמה הוא "הפצת ערכים של דמוקרטיה, אך אנו זקוקים לאג'נדה רחבה שתאחד את העולם למען היעד. אף שהנשק הלא קונבנציונלי העיראקי הוא הצידוק המיידי לפעולה, זאת הסיבה שסילוק סדאם הוא הפרס האמיתי".
• • •
חיים בסרט
איך הפכו סצנות מתוך "הפריצה לאלקטרז" למודיעין בריטי?
אחד הממצאים המשעשעים של ועדת צ'ילקוט קשור למודיעין הלקוי שהוביל להחלטה לצאת למלחמה. על פי הדיווח, גורמי מודיעין בריטיים הפיצו דיווח בנוגע לגז עצבים קטלני המוחזק בכדורי זכוכית. דיווח זה נלקח ברצינות, עד שהבחינו כי תיאור זה דומה באופן מעורר חשד לסצנות מסרט הפעולה האמריקני "הפריצה לאלקטרז" בכיכובם של ניקולס קייג' ושון קונרי. על פי הממצאים, סוכנות הביון הבריטית דיווחה ב־2002 שלטענת מקור שלה, המשטר העיראקי פיתח את גז העצבים VX במתקן באזור אל־ירמוך. אולם זמן קצר לאחר הפצת המסמך, גורמים בארגון הביון החלו להטיל בו ספק, משום שלא נעשה שימוש במיכלים מזכוכית לאגירת גז העצבים - ואז גם שמו לב ש"הסרט 'הפריצה מאלקטרז' כלל בעלילתו מאפיין זה".
אלי לאון וסוכנויות הידיעותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו