ב־24 באפריל, בתום הפסד בדרבי לפנרבחצ'ה, נפל דבר בקריירה של דושאן איבקוביץ'. הוא פוטר לראשונה בקריירה, שנמשכה כמעט 40 שנה, כשהתבשר על סיום תפקידו כמאמן אנאדולו אפס איסטנבול.
פרויקט המיליונים של המועדון הטורקי קרס, ואיתו נגמרה גם הקריירה של אחד מהגדולים ביותר שעמדו על הקווים באירופה. איבקוביץ', שהיה רגיל להיות הבוס הגדול בקבוצות שבהן אימן, הבין שהוא כבר לא כל יכול. למרות שרשימת המאמנים שנכשלו באנאדולו ארוכה, הוא לקח את הכישלון במועדון שבו אימן שתי עונות קשה, והבין שזה הסוף.
הטראומה הזו, בשילוב עם גילו (72), הובילו את "דודה" לפרוש מאימון בסוף השבוע שעבר. אחד הגדולים והמשפיעים באירופה בתחום האימון הודיע במכתב פומבי שפירסם שלא יאמן עוד. "עכשיו זה הזמן לפנות את הבמה", הוא כתב, "כמאמן אתה מקבל מדי יום החלטות קשות, וההחלטה האחרונה שקיבלתי היא לפרוש. זו החלטה מחושבת והגיונית, אבל הקשה ביותר שקיבלתי".
כמה סמלי שהמשחק האחרון שלו, שהוביל להחלטה לפרוש, היה נגד חברו הטוב ומי שהפך לגדול מאמני אירופה בכל הזמנים - ז'לימיר אובראדוביץ', שלו שימש במשך שנים אב רוחני ומנטור.
איבקוביץ' זכה ב־20 תארים במהלך הקריירה הענפה שלו, כשהוא קוטף כל תואר אפשרי ברמת הקבוצות והנבחרות, למעט מדליית זהב אולימפית.
הוא זכה ביורוליג עם אולימפיאקוס פעמיים בהפרש של 15 שנה (1997 ו־2012); בגביע ספורטה עם א.א.ק אתונה (2000); בגביע קוראץ' עם פרטיזן בלגרד (1979), שבה החל את קריירת האימון שלו שנה קודם לכן; וביול"ב קאפ עם דינמו מוסקבה (2006). הוא שירת שנים רבות את הנבחרת הסרבית (ולפני כן את היוגוסלבית) בשתי קדנציות וזכה שלוש פעמים באליפות אירופה, פעם אחת באליפות העולם וגם במדליית כסף אולימפית.
המדינה שבה אימן יותר מכל מחוץ למולדתו היתה יוון, שם אימן במשך 11 שנים באריס סלוניקי, פאוק סלוניקי, פאניוניוס, א.א.ק אתונה ואולימפיאקוס. קבוצות נוספות שהדריך היו: רדניצקי, שיבניק, וויבודינה נוביסאד בתחילת הדרך, ובשנים האחרונות של הקריירה: צסק"א מוסקבה, דינמו מוסקבה וכאמור, אנאדולו אפס.
איבקוביץ' נודע בקשיחות ובקפדנות שלו, סוג של טוטליות שעברה לקבוצות שאימן. "הכדורסל לא היה חלק מחיי, הוא היה כל חיי", הגדיר זאת המאמן הפורש במכתב הפרידה שלו.
ומה הלאה? קשה להאמין שהאיש שהיה מחובר כל כך לענף ושניסיונו לא יסולא בפז, יתנתק לגמרי ויתמקד בטיפול ביונים שלו (תחביבו הידוע). ניתוק מוחלט מאהבת חייו לא יהיה כאן, ונראה כי הוא יישאר קשור לכדור הכתום בדרך זו או אחרת (אולי בהתאחדות הסרבית).
