אלי ויזל, ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, הפילוסוף והסופר נפטר היום (יום שבת) והוא בן 87. ויזל נפטר בביתו שבניו יורק כשלידו משפחתו.
ויזל עסק בפעילויות חינוכיות רבות להנצחת זכר השואה ומניעת מקרי רצח עם אחרים ברחבי העולם, בשנת 2014 הוזכר כמועמד לנשיאות בישראל, אולם הוא סירב להצעת ראש הממשלה בנימין נתניהו, להעמדתו לבחירה לתפקיד. הוא כתב 47 ספרים ששזורים במוטיבים חסידיים וקבליים.
ויזל נולד בסיגט שברומניה (טרנסילבניה) ב – 1928 ליהודים חרדים שבבעלותם חנות מכולת. בבית דיברו רוב הזמן יידיש לצד גרמנית, הונגרית ורומנית.
בילדותו היה מקורב לחסידות קרעטשניף בעיר סיגט; אביו, שלמה, עודדו ללמוד עברית ולקרוא ספרות כללית, בעוד אימו דחפה אותו ללמוד תורה וחסידות.
ב -1944 בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה הוקם גטו בסיגט בו רוכזו מרבית יהודי העיר ובמאי באותה השנה החל גירוש יהודי העיר ואושוויץ וביניהם בני משפחת ויזל. אמו ואחותו נרצחו באושוויץ בעוד אלי ואביו הוצבו לעבודה במחנה אושוויץ 3, בעבודת פרך בתנאים קשים. בשלב מאוחר יותר עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ צורפו השניים לצעדת המוות שפינתה את אסירי אושוויץ לתוככי גרמניה למחנה בוכנוואלד. אביו נפטר וויזל שרד במחנה את שלושת החודשים האחרונים של המלחמה עד לשחרור המחנה בידי בעלות הברית ב– 11 באפריל 1945, ועימו שרדו גם שתי אחיותיו הגדולות.
אלי ויזל // צילום: אי פי
עם שיחרורו הושם בבית יתומים בצרפת וצולם לצורך כתבה בעיתון; כאשר תמונתו הופיעה בעיתון צרפתי זיהתה אותו אחת מאחיותיו וכך חודש הקשר עימה (ולאחר מכן – גם עם אחותו השניה).
ויזל למד פילוסופיה בסורבון ולימד עברית, ובהמשך היה לעיתונאי וכתב עבור עיתונים צרפתיים וישראליים; בתחילה נמנע מכתיבה על חוויותיו בשואה עד שפגישה עם פרנסואה מוריאק, חתן פרס נובל לספרות שינתה את דעתו וויזל החל לכתוב ביידיש את סיפרו הראשון "והעולם שותק", 1955, הכולל זכרונותיו ממחנה הריכוז (מאוחר יותר ערך את הספר והוציא אותו בצרפתית כ"הלילה", חיים גורי תירגם מצרפתית לעברית ב- 1974) ומסקר את קורותיו עם אביו, שלמה, במחנה הריכוז באושוויץ ובוכנוואלד בשנים 1944-45 , ברגעי השיא של ההשמדה היהודית בשואה. ספר זה נהיה לאחד מספרי השואה הנמכרים, המתורגמים והנמכרים בעולם. תורגם ל -35 שפות ומהווה חלק מהותי מתוכנית הלימודים במדינות רבות, בהם ישראל וארה"ב.
ב- 1956 הגיע לניו יורק, ושבע שנים לאחר מכן התאזרח בארה"ב , החל לכתוב בעיתון ביידיש, כתב ספרים בצרפתית ונהיה לכתב "ידיעות אחרונות". בשלב זה החל בפועלו הציבורי המובהק להנצחת מורשת השואה ולמעשה הפך לדמות המרכזית והמוכרת ביותר בארה"ב בתחום זה.
בין ספריו: יהודי הדממה (1967), כל הנחלים הולכים אל הים (2000-2004), בלהט הנשמה (2004), בין השמשות (2004), איפה היהודים שלי ? (2008), הנשמה החסידית : אישים, מעשיות, מעשים (2012).
הלכה למעשה, את מרבית רווחיו מהספרים שכתב הוא חילק דרך "קרן אלי ויזל לאנושיות", שהקימה, ביו היתר, מרכז לימודים והזנה לאוכלוסיה האתיופית באשקלון ובקרית מלאכי על שם אחותו שנספתה באושוויץ.
ב- 1986 הוענק לו פרס נובל לשלום על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה" שבראשה עמד לבקשת הנשיא קרטר (1978-1986). ועדת פרס נובל כתבה על ויזל כי הוא "שליח לאנושות, שבמאבקו להשלים עם חוויתו האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתו המעשית למען השלום, העביר מסר רב עוצמה של שלום, כפרה וכבוד אנושי".
בנאומו בעת קבלת הפרס אמר ויזל: "נשבעתי לאבי לא לשתוק כשאנשים סובלים ומושפלים- אנחנו חייבים לבחור צד ולהתערב, כי השתיקה מסייעת למתעלל".
אלי ויזל בעת ביקורו בישראל עם ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל // צילום: לע"מ
ב- 1969 נישא לאסתר מריון רוז, שתירגמה את ספריו לאנגלית, ונולד להם בן אחד.
בין היתר, השתתף בתיכנון ויזום הקמת מוזיאון השואה הלאומי של ארה"ב בוושינגטון הבירה וב– 1993 זכה להדליק לצד הנשיא דאז, ביל קלינטון את אש התמיד באולם הזיכרון שבמוזיאון.
ויזל נחשב לקול ברור ומובהק של קורבנות השואה ועמים מדוכאים ובנוסף מהנצחת זכר השואה פעל בנושאי ישראל והציונות, מצוקת יהודי ברית המועצות ואתיופיה, האינדיאנים בניקרגואה, קורבנות האפרטהייד בדרום אפריקה ועוד.
בשנת 2002, במהלך ביקור קצר שקיים ברומניה, נחנך בעיר סיגט בית על שמו, ומשנת 2001 היה לחבר כבוד באקדמיה הרומנית.
ב -2003 הקים נשיא רומניה, יון איליאסקו, ועדת של היסטוריונים בראשות ויזל לשם חקר שואת יהודי רומניה. ועדה זו, שמשכה ביקורת כבדה של אנטישמים רומנים, כתבה דוח מקיף על רדיפת היהודים בשטחים שנשלטו ע"י רומניה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה ובעקבות הדו"ח הוכנו ברומניה תוכניות לימודים חדשות, הוקם מוזיאון השואה וב- 2005 הוקם "המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה אלי ויזל".
בנוסף לכך, במרוצת השנים זכה ויזל לעיטורים רבים בהם עיטור נשיא מדינת ישראל ב- 2013, ובעיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית, בהם מדליית החירות הנשיאותית (1992) ומדליית הזהב של הקונגרס (1985).
לצד השבחים, הופנתה כלפיו ביקורת מצד גורמי שמאל בארה"ב ובישראל, בין היתר על תמיכתו באצ"ל בשנות ה– 40, התייצבותו לצד מדינת ישראל בארה"ב ולצד זה – טענות על "מיסחור השואה".
ויזל התגורר בארה"ב ושימש כמרצה בקתדרה למדעי הרוח של אוניברסיטת בוסטון משך כארבעה עשורים, שם הוקם הארכיון שלו, המרכז את כלל המסמכים על אודות פעילותו העניפה רבת השנים.
במסכת ההונאות של מיידוף איבד וויזל את חסכונותיו משך כ - 40 שנה, וכינה אותו "גנב, נבל, פושע".
התגובות בישראל
נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד לויזל: ״הלילה אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי, נפיל אמיתי של האנושות כולה. אלי ויזל זכרו לברכה גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע נורא מכל - ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו. מגדולי בניה של האומה היהודית, שנגע בליבות רבים כל כך ועזר לנו לשוב ולהאמין, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים ובלב העם״.
רה״מ בנימין נתניהו מסר: ״מדינת ישראל והעם היהודי מבכים מרה את פטירתו של אלי ויזל. אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם. יצירתו העניפה של אלי אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ. ירושלים - בירת הנצח של ישראל - סמלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות. אני מודה על הזכות שנתנה לי להכיר את אלי וללמוד ממנו כה רבות. בשם כל אזרחי ישראל, שרה ואני שולחים תנחומים לרעייתו מריון ולמשפחת ויזל. יהיה זכרו ברוך לעד.״
יו״ר הכנסת, יולי (יואל) אדלשטיין נפרד מאלי ויזל: ״העם היהודי ברחבי העולם נפרד הלילה בצער מאלי ויזל, אחד האישים היהודיים המרכזיים במאה החולפת. ויזל, ניצול אושויץ וחתן פרס נובל, זכה בצדק להערכה עצומה כמי שהשכיל להאדיר את שמו של העם היהודי וכמי שמתוך הסבל האישי שלו האיר את ייחודו ואת עוצמתו. אני נפרד גם מידיד אישי שאהבתי ולמדתי ממנו רבות. אין ספק כי הגותו ותרומתו האינטלקטואלית והערכית תהדהד עוד שנים רבות. יהי זכרו של איש יקר זה ברוך.״
ראש האופוזיציה הרצוג ספד לאלי ויזל בעמוד הפייסבוק שלו וכתב: "אלי ויזל היה מענקי הרוח של הדור וגדול המורים שלו על השואה והגבורה. כניצול שואה שעבר את הנורא מכל הפכו ספריו, מחקריו, הגותו ופועלו לגלעד רוחני לנספי השואה ולקחיה וכך ייזכרו מדור לדור. זכיתי להכירו עוד מנעוריי ולשוחח עימו ברבות השנים על ספריו, כולל אלה שעסקו ביהדות בכללותה והשפיעו עלי עמוקות. ספרים אלה הינם טקסטים חשובים ומרתקים ומן הראוי שיילמדו בכל בית ספר בארץ ובעולם. זכרו המבורך ינון לעד כאחד מגדולי העם היהודי לדורותיו. תנחומי לרעייתו מריון ולמשפחתו".
הנשיא לשעבר פרס, הביע תנחומים על פטירתו של חברו, ניצול השואה וזוכה פרס נובל לשלום אלי ויזל. פרס, שהעניק לאלי ויזל לפני 3 שנים את "עיטור הנשיא של ישראל" אמר :" התבשרנו על אבידה גדולה לעם היהודי ולעולם כולו. אלי ויזל ז"ל הטביע חותמו על האנושות כולה, בכך שתרם תרומה ייחודית להנצחת מורשת השואה ולהעברת מסר של שלום וכבוד בין בני האדם לעולם כולו. הוא עבר בחייו את הזוועות הקשות ביותר של האנושות וכששרד אותן בחר להקדיש את חייו להעביר את המסר- לעולם לא עוד. היה לי הכבוד והזכות להודות לו באופן אישי על פועלו ארוך השנים ועל שהציל את העולם מאדישותו. יהיה זכרו ברוך".
שר הרווחה והשירותים והשירותים החברתיים חיים כץ הספיד גם הוא אתאלי ויזל חתן פרס נובל לשלום: ״ אנו נפרדים בצער מאיש ענק שהקדיש את חייו לשמירה על חירויות הפרט ופעל רבות למען העם היהודי. עלינו להמשיך ולהאבק בגלי הגזענות והאנטישמיות ששוטפים את העולם, ובעיקר מוטלת עלינו האחריות לעשות את הכל על מנת לספק לניצולי השואה שחיים בישראל חיי כבוד ורווחה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
