שקרים, נעורים ואובססיה - מערכת היחסים החולה שהובילה לרצח: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי קיימות ראיות מגוונות נגד שירי סובול המואשמת, עם בן זוגה דוד ערן, ברצח אחותה התאומה הילי סובול ז"ל.
הראיות כללו, בין השאר, עדות של שני עצורים שבחדר המעצרים בבית המשפט סיפרו כי הנאשם התוודה בפניהם ביחס לתכנון הרצח, קיום מניע ברור הנלמד מהמסרונים ששלחה הנאשמת לנאשם ופריטים כגון כפפות ושני אולרים שנתפסו בחדרה.
בהחלטתו המנומקת של השופט בני שגיא עוברת כחוט השני יכולת ההשפעה של שירי על ערן. השופט קיבל את טענת התובעת, עו"ד זהר דולב, כי הנאשמת היתה מודעת לכך שבן זוגה זה כשנתיים וחצי יעשה כל שתבקש ממנו כדי לרצותה ולשמור על הקשר הרומנטי ביניהם, ולמעשה היה "שפוט" שלה. כמו כן דאגה הנאשמת בדרך מניפולטיבית להעצים את שנאתו של הנאשם כלפי אחותה כאשר שיקרה לו ואמרה שהילי דרשה ממנה להיפרד ממנו ואף הכריחה אותה לצאת עם גבר אחר.
בשלב זה של הדיון המשפטי (בקשה למעצר עד תום ההליכים) הראיות שהוכחו הן ראיות לכאורה. הטעם לכך הוא כי בשלב זה לא הופיעו עדים וקביעותיו של השופט הן על סמך קריאת העדויות בכתב והמסמכים שהוצגו לו.
דוד ערן, הקרבן הילי סובול ואחותה שירי // צילום: גדעון מרקוביץ', פייסבוק
130 דקירות
אבל עוד לפני שצוללים לחומר הראיות, כדאי להיזכר במקרה המזעזע שטילטל את המדינה. נקודת המוצא לטיעוני הצדדים בדיון היתה כי הרצח בוצע על ידי הנאשם, שדקר את המנוחה (לא פחות מ־130 פעמים, לטענת התביעה) ואף הסתתר בביתן של האחיות.
התובעת ביקשה להסיק מהתשתית הראייתית כי הנאשמת היתה שותפה פעילה ודומיננטית בקשירת הקשר לרצוח את האחות התאומה. מאידך, הסניגורים, עוה"ד אלי כהן וגיל פרידמן, הצביעו על חולשת הראיות. הסניגורים כפרו בטענה כי הנאשמת שידלה את הנאשם לבצע את הרצח. כמו כן כפרו בטענה כי הנאשמת זיהתה את הנאשם מבצע את הרצח מבעד לעינית הדלת.
אחת הראיות שעליהן הסתמכה התביעה היתה התבטאות של שירי שנאמרה לעצור שהוכנס לתא המעצרים שבו שהתה בבית המשפט בתל אביב. העצור שאל את שירי: "מדוע ביצעת את הרצח?" והיא ענתה: "עכשיו יהיה לי שקט". דבריה של הנאשמת נצרבו היטב בזיכרונו של העצור, והוא שיחזר זאת בעדותו במשטרה. "אני לא אשכח בחיים שלי את התשובה שלה", סיפר והוסיף: "אם לא הייתי אזוק, הייתי דופק לה בעיטה לתוך הפנים".
השופט מצטט בהרחבה את המסרונים ששלחה הנאשמת לנאשם לפני הרצח, "תוך שהיא רואה במות אחותה כפתרון לגיטימי", לדבריו. במסרונים נכתב, בין השאר: "נמאס לי לגור פה עם המשוגעת הזאת. שהיא כבר תמות. הלוואי ערבי, מחבל ידקור אותה. אני מחכה שהילי תמות. היא גורמת לנו רק לסבל. היא הגיעה (לדירה, צ"ה) והרסה את החיים שלי ושל אמא".
ביחס לשליטה של הנאשמת על הנאשם, קבע השופט כי "מחומר הראיות עולה תמונה המצביעה על 'פערי כוחות' בין הנאשמת לנאשם. בעוד הנאשמת, חרף נתוניה הקוגניטיביים הלא גבוהים, מצטיירת כדומיננטית באותה מערכת יחסים, הרי שהנאשם מצטייר כתלותי וחלש".
"את קוראת לי פחדן"
השופט מחזק את קביעתו בעדותה במשטרה של מורה שלימדה את הנאשם, אשר תיארה את ערן "כילד, אשר לצד פרצי אלימות הוא שקט, מתקשה בדיבור (מגמגם בסיטואציות חברתיות)". המורה הוסיפה כי "התלמידים אמרו שהוא כלי שרת בידי שירי. כלומר, כל מה ששירי תגיד לו לעשות - הוא יעשה".
המסרונים שהציגה התובעת מלמדים אף הם על תחנוניו של הנאשם להיפגש עם הנאשמת ולשהות במחיצתה לרוב. מול תחנונים אלה ענתה לו הנאשמת בצורה קרה ולעיתים אף איבדה את סבלנותה. במסגרת האובססיה של הנאשם כלפי הנאשמת ציינה התובעת אירוע חריג, שבו הנאשם חתך את עצמו ושלח לשירי תמונות של החתכים כדי להעביר לה מסר על תחושותיו כלפיה.
באחד המסרונים הביע ערן כלפי שירי את תסכולו מהדימוי הירוד שלו בעיניה: "את קוראת לי פחדן. ושאת לא מוצאת בי כלום, ושאת לא מבינה מה את עושה איתי וקוראת לי 'שפוט' ומוציאה אותי כילד בגלל שרציתי לעבוד ולשמח אותך שיהיה לנו כסף. את מתחילה לרדת עלי".
השופט סיכם בפרק הנוגע ליחסים בין הנאשם לנאשמת כי "פערי הכוחות" ביניהם מתיישבים עם תזת התביעה, ולפיה "במערכת היחסים שנוצרה בין הנאשמים לא סביר כי הנאשם יבצע את שביצע ללא ידיעתה ואישורה של הנאשמת".
משאלת המוות התגשמה
המסרונים המרשיעים: "מקווה שתמותי, שונאת אותך"
אחת הראיות נגד שירי סובול היא המניע לרצח - השנאה היוקדת כלפי אחותה. כדי להוכיח זאת, הציגה התובעת לשופט מסרונים שכתבה לעצמה הנאשמת בטלפון הנייד שלה לאחר שהמנוחה חזרה להתגורר בדירתן המשותפת בתל אביב. "גנבת לי את החיים. את חושבת שהכל מגיע לך", נכתב במסרונים שלא הותירו כל מקום לספק. "עשית שהחיים שלנו יהיו שחורים. כל הזמן לחזור הביתה ולפחד שמשהו יקרה. ילדה מגעילה ומרה שלא יודעת מה זה משפחה. שרק את בעולם והכל מגיע לך. מקווה שתמותי. את גורמת לי ולאמא חיים מרים. שונאת אותך".
אינדיקציה ראייתית נוספת לטינתה של הנאשמת כלפי המנוחה אפשר למצוא בעדותה במשטרה של יועצת בית הספר שבו למדה שירי. היועצת סיפרה כי שירי התלוננה בפניה שאחותה אינה מאפשרת לה לישון, ושהיא מצליחה להירדם רק בשעה 5 בבוקר, ויש לה "בעיות" עם אחותה.
זירת הרצח בתל אביב // צילום: יהושע יוסף
ביחס למניע הדגיש השופט כי "מניע אינו חלק מיסודות העבירה (כלומר, אפשר להרשיע ברצח גם ללא הוכחת מניע, צ"ה), אולם קיומו יכול לשמש ראיה נסיבתית".
השופט ציין כי במקרה זה "מדובר בראיה בעלת משקל ממשי. משקלה המשמעותי של ראיה זו אינו נובע אך ורק מהוכחת הטינה העזה שחשה הנאשמת כלפי המנוחה, אלא מהשילוב שבין הטינה לבין האופן המאוד קונקרטי שבו נתנה ביטוי לטינה זו, דהיינו - באמירות מפורשות, ולפיהן היא רוצה במות אחותה".
"אי אפשר לתת בה אמון": שירי לא שוחררה למעצר בית
כמה דקות בלבד לאחר ששופט בית המשפט המחוזי בתל אביב בני שגיא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד שירי סובול, ניסו הסניגורים לשכנעו לשחררה למעצר בית. בטיעונים שהעלו הסניגורים היתה הטענה כי מדובר בנאשמת צעירה, שגילה 18 בלבד, וכי עד לתיק זה היא לא הסתבכה כלל בפלילים, ועל כן, לטענתם, ראוי שהמעצר מאחורי סורג ובריח יומר במעצר בית.
הסניגור עו"ד אלי כהן הוסיף כי הנאשמת נמצאת זה כמה חודשים במעצר ומקבלת טיפול נפשי. לדבריו, "אני חושב ששהותה בבית המעצר יכולה להובילה בסופו של דבר למקום לא טוב מבחינה נפשית".
התובעת, מצידה, התנגדה בתוקף לבקשה וציינה כי מדובר בנאשמת "מניפולטיבית ומסוכנת". בייחוד הדגישה התובעת את שקריה של שירי הן למוקד 100 של המשטרה והן בחקירותיה בחדר החקירות.
לדבריה, התנהגותה של הנאשמת במהלך הרצח, לפניו ולאחריו מלמדת כי אי אפשר לתת בה אמון. זאת במיוחד לנוכח העובדה כי לנאשמת מייחסים גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט.
השופט דחה את בקשת הסניגורים וקבע כי שירי לא תשוחרר למעצר בית. בהחלטתו לדחות את בקשת הסניגורים כתב השופט כי מעצר בית בעבירה של רצח שמור למקרים חריגים בלבד.
לגופו של עניין קבע השופט כי "נתוני המקרה מלמדים על היעדר יכולת של ממש לצפות את מעשיה. על רקע זה איני סבור כי יש משקל מכריע לעובדה כי מדובר בנאשמת צעירה נעדרת הרשעות קודמות".
לדבריו, "בסופו של יום, הוכחו הן רמת המסוכנות והן היעדר האפשרות ליתן בנאשמת אמון, וסבורני כי הדרך היחידה להבטיח את ביטחון הציבור היא באופן של מעצר מאחורי סורג ובריח".
זירת הרצח בתל אביב // צילום: יהושע יוסף
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו