מי שטבע את הביטוי ״ישן כמו תינוק״ ככל הנראה לא היה הורה לתינוק בעצמו. הוא בטח לא נאלץ לעצור את נשימתו או לזחול על גחונו כדי לצאת מהחדר בו נרדם התינוק, רק כדי שימשיך לישון בנחת. הוא בוודאי לא השתיק את הסלולרי כל ערב בסביבות השעה 18:00 רק כדי להתגונן מפני הצלצול הנורא, שעלול לפלח את השקט בעת ההשכבה לשינה (למרות שהיא לא תקרה הרי לפני 20:00 או במקרה הטוב 19:30).
לאותו אדם כנראה לא יצא להתבייש בעצמו נורא אחרי שנבח על השליח המסכן מהסופר, שהעז להשתמש באינטרקום בזמן שהתינוק ישן. הוא בטח לא רב עם בן או בת זוגו, שהחליטו ש-20:00 בערב זו שעה הגיונית לשטוף בה כלים/ לשוחח בטלפון/ להפעיל את המייבש/ להתעטש (מחקו את המיותר) בדיוק עכשיו, כשאתם רגע לפני הניצחון המיוחל במאבק המתיש לעבר השינה.
התמודדות עם הפרעות שינה והרגלי שינה (יותר נכון, חוסר בהרגלי שינה) של תינוקות, במיוחד בשנה הראשונה לחייהם, מעסיקה כמעט את כל ההורים לתינוקות רכים שמרביתם חשים בעייפות תמידית ומייחלים לשנת לילה ארוכה ורציפה ככל האפשר, עבור התינוק ועבור עצמם.
אם היינו עושים סקר קצרצר בקרב הורים, שכותרתו היתה "מה הכי הייתם רוצים לקבל במתנה?" סביר להניח ששעות שינה היו תופסות את אחד המקומות הגבוהים בראש הרשימה, לצד מכונת קפה וקונסילר טוב שינסו יחד או לחוד, לעזור לנו להעלים את העיגולים השחורים מתחת לעיניים שנדמה לעיתים, שבכוונתם להישאר שם לעד.
צורך פיזיולוגי חשוב
אם נשים לרגע בצד, ברשותכם, את נושא העייפות ההורית (כי אם נודה על האמת אנחנו די משניים פה בסיפור הזה), השינה היא צורך פיזיולוגי חשוב וחיוני לגדילה ולהתפחתות תקינה של תינוקות, לא פחות מתזונה למשל.
"הוא בכלל לא נראה עייף" (תזכירי לי מי את..?), "תני לו בקבוק דייסה לפני השינה, הוא ישן טוב יותר על בטן מלאה" (נכון, כי גם אני הכי אוהבת לאכול חמין רגע לפני השינה), "אז שלא ישן צהריים, ישן יותר שעות בלילה" (וואלה?! זה מבוסס מחקרית העניין הזה?) – נדמה שלכל מי שפגשנו ונפגוש בזמן הקרוב, יהיה מה להגיד. כאילו אנחנו לא מספיק מיואשים ומותשים גם ככה.
אם קראתם עד לכאן, כנראה גם אתם הורים לתינוק או תינוקת קטנטנים שלפעמים מתקשים להירדם או לישון.
גם אתם, הרעננים שם מאחור שעדיין לא לגמרי בטוחים איך ולמה הגעתם עד לכאן, כי הרי הילד שלכם כבר ישן לילה שלם מגיל חודש אז למה לכם בעצם. תאמינו לי. הייתי שם. טיילתי לי בכיף עם העגלה, רעננה, זקופה, גאה וזכוכה. ואז זה קרה. כרעם ביום בהיר. גזים, קפיצת גדילה, "משבר ארבעת החודשים" (נשבעת שיש דבר כזה) חיסונים, שיניים, חרדת נטישה, "משבר תשעת החודשים" (גם כזה יש!) ועוד שיניים.
חלום של כל אמא לישון לילה שלם
אני לא יועצת שינה מוסמכת (אני לא נגד, פשוט את כל תקציב הייעוץ שלי השנה הוצאתי כבר על ייעוצי הנקה). אינני מתכוונת לנסות ללמד שיטות או לצדד באסכולה זו או אחרת. אני רק אמא לתינוק, שלאט לאט מנסה ללמוד ולהבין מה לכל הרוחות עושים עם הסיפור הזה ואיך מצליחים גם לתפקד בין לבין.
לכן אם גם אתם רוצים שילדכם ישן טוב יותר, אספנו עבורכם ארבעה טיפים ששווה לנסות:
נסו לזהות סימני עייפות בזמן
סימני עייפות, יכולים להיות שונים אצל כל תינוק ואף משתנים עם גדילתו והתפתחותו. אך אם בכל זאת נצליח לזהותם בזמן, תהליך ההירדמות של התינוק יהיה קל יותר, יקח פחות זמן והשינה שלו תהיה איכותית הרבה יותר. אלו הם חלק מהסימנים: פיהוקים, אדמומיות קלה סביב הגבות או העיניים, שפשוף העיניים או האוזניים, רגזנות או עצבנות.
טקס שינה
המושג אולי נשמע קצת מאיים, אבל האמת שזה הרבה פחות ביג דיל ממה שעושים מזה (אין צורך להגיע לטקס בחולצה לבנה או ללמוד בעל פה איזה דקלום). מדובר בסך הכל בחזרה על ריטואל קבוע, טרם השינה, שיעזור לכם ולתינוקכם לשמור על שגרת הערב: אמבטיה חמימה, עיסוי מרגיע, הלבשת פיג'מה, ארוחת ערב, סיפור קצר, שירי ערש נעימים. כל "טקס" שתבחרו לעשות, שיכלול את הפעולות והפעילויות המתאימות לכם, בסדר שתקבעו, ברוגע, באור מעומעם, ללא טלפונים וטלוויזיה ברקע, ועם הרבה חום מגע וקירבה - יעזור לתינוקכם להתכונן לשינה.
עייפות יתר
נסו לא "למשוך" או למתוח את שעת השינה של תינוקכם, והיו קשובים לאיתותי העייפות של התינוק כדי לא להגיע למצב של עייפות יתר, שיקשה מאוד על ההירדמות ויפגע באיכות השינה. נסו לא להיות היחידים שמרדימים. חלקו את משימת ההשכבה לישון, שיכולה להיות סיזיפית לפעמים עם ההורה השני, עם סבתא, סבא או בן משפחה קרוב שנמצא איתכם. אתם כמובן יכולים לתת להם כמה טיפים משלכם, אבל תופתעו לגלות, שיתכן שגם הם מחביאים בעצמם כמה טריקים שיגרמו לכם לרצות לרשום הכל ולנסות בעצמכם כבר מחר.
שחררו מעצמכם את הלחץ הרב והמעמסה, בלהיות ההורה היחיד שמתעסק בהשכבה לישון, דבר שיכול להיות מאוד מתיש, בעיקר נפשית.
תסמכו על עצמכם
אתם אמא ואבא שלו. נקו את כל העצות ורעשי הסביבה ועשו מה שנכון לכם ועובד לכם – מקפצים על כדור פיזיו, משוטטים בבית עם מנשא, יוצאים לגינה עם העגלה, מרדימים בידיים, באוטו או בהנקה? מותר לכם, זה שלכם (ושלא יפחידו אתכם - לא יצא לי להכיר ילד בן 5 שקופץ על כדור פיזיו כדי להירדם או ילדה בת 7 שזקוקה למנשא).
היו סבלניים ולמדו גם לשחרר קצת תזכרו שזו רק תקופה, ומדובר בסך הכל על עוד כמה חודשים, מקסימום כמה שנים... עד שירדמו לגמרי לבד וישנו כל כך טוב ואז לא ירצו לקום לבית הספר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו