סמוך למסעדה מקומית בהילינגדון, פרבר מערבי של לונדון, חונה אאודי קבריולה כחולה. דיוויד הנהג המתין לחברו ג'וליאן, שהלך להביא לשניים קפה וכריך. שניהם הצביעו בעד עזיבת האיחוד.
צילום: אי.אף.פי
"גדלתי כאן", אומר לי דיוויד (45), "תסתכל מסביב ותבין מדוע הצבענו כפי שהצבענו כאן. אנחנו מאוד קרובים לשדה התעופה הית'רו. מכאן מגיעים בלי סוף מהגרים. אנחנו כאן בהילינגדון בקו החזית. מכאן מגיעים הרבה מהגרים מהאיחוד האירופי. מספיק שיש לך עשרה דולר בכיס ואתה מגיע מרומניה, ואתה זוכה לאין סוף הטבות. בריטניה היא מקום קסום, אבל זה לא האי הכי גדול בעולם. עכשיו, הזרים שבאים לכאן נהנים מהטבות כמו דיור סוציאלי, דבר שלי אין. אז תבין: זה לא שאני שונא זרים - להפך. אין לי בעיה איתם. הבעיה שלי היא מה איתי?"
חברו ג'וליאן יוצא מהמסעדה. הוא לא יכול להסביר מדוע הצביע בעד העזיבה, אבל הוא כן יודע שהוא לא הבין את המחנה של אלה שאמרו לו להישאר "אני חי כאן ואני רואה מה קורה", הוא אומר, "אני רואה את העובדה שמחליטים עבורי את מי לקבל ואת מי לקלוט. למה יש מדינות שיכולות לבחור את ההגירה שלהן ואני צריך לקבל תכתיבים? אני רוצה להחליט, ואל תבין לא נכון. אני בעד הגירה, אבל כזו שיש לי עליה שליטה ובעיקר שאני אחליט מי ייכנס אלי הביתה ושלא מישהו אחר יחליט בשבילי. חוץ מזה מה אני בדיוק אמור לעשות עם מהגרים שלא בדיוק מכבדים את התרבות והדת הנוצרית שלי? אתה יכול להסביר לי מה אני אמור לעשות איתם?"
השיחה עם השניים אולי לא הסבירה את כל הנימוקים ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, אבל היתה בבחינת מעט שתופס את המרובה.
הממלכה המיוחדת
17.4 מיליון בריטים (כ-52 אחוז) אמרו יפה "גוד ביי" לאירופה. 16.1 מיליון (כ-48 אחוז) בחרו להישאר יש שיגידו שמשהו חולה בממלכה הבריטית, ומכאן ההסבר לההצבעה. לעומת זה, יש שיגידו דווקא שמשהו חולה באיחוד האירופי - ומכאן ההסבר לרוב, שלא רוצה עוד שבריסל תקבע עבור החקלאי הבריטי מה גודלו של התות שהוא מגדל וכמה פליטים מסוריה חייבת לקלוט בריטניה.
כי עבור הבריטים, "ריבונות" איננה מילה גסה. יש שיגידו כי המשאל מצביע על עליית הפופוליזם ועל ניצני הפשיזם והגזענות, אבל אולי אנחנו עדים לשיבה הגדולה של הלאומיות לבמה האירופית, שאינה בהכרח לאומנות (שמן הסתם גם כן קיימת) אחרי שזו נקברה על ידי המוסדות האירופיים בטרם עת.
ויש כמובן, שיגידו שמדובר בפטריוטיות. כי הפטריוטיות הבריטית מולבשת באלף שנים של היסטוריה יוצאת דופן, שרק מדגישה את המעמד של האי הבריטי: חלק מאירופה, אבל לא חלק מהפאזל, ואם כבר, פיסת פאזל שחורגת המסגרת. איך אומרים הבריטים? התעלה לא מפרידה בין בריטניה לאירופה, אלא בין אירופה לבריטניה. במילים אחרות: בריטניה במרכז.
ואם הבריטים תמיד היו עם רגל אחת מחוץ לאירופה, כמעט הגיוני היה להניח שיגיע הרגע שבו יגידו שפשוט נמאס להם מאובדן השליטה על חייהם. איש לא יתפלא אם היו גם כאלה שמה שגרם להם להצביע בעד העזיבה הוא נקניקייה - הפקידים בבריסל החליטו שהיא צריכה להיות 100 אחוז בשר, אבל מה לעשות, הנקניקייה הבריטית המסורתית היא בדיוק ההפך מלהיות על טהרת הבשר.
ברחובות מכל מקום, 17.4 מיליון זה מספר גדול מדי של מצביעים כדי להכתים אומה שלמה ששפכה דם רב לא כל כך מזמן כדי לשחרר את אירופה מה נאצים. בריטניה מאוד רצתה להצטרף לאיחוד ועשתה זאת רק בגל השני .ב-1973 העובדה שצרפת כל כך רצתה לראות את בריטניה לצידה מוכיחה גם את ההצלחה הפוליטית של האיחוד: היבשת אינה זוכרת כל כך הרבה שנים של שקט מאז אותה מלחמה נוראה. לאיחוד יש גם הישגים לא קטנים. פעם היו באירופה מלחמות שנמשכו "מאה שנה" (צרפת-אנגליה), היום הרצון הוא לשקט לפחות לאותה תקופה.
אבל צריך להודות שגם אם הבחירה של הבריטים נוגדת את כיוון ההיסטוריה, ומהווה פניית פרסה לבנייה האירופית, הרי שהאיחוד אינו חף מטעויות. להפך טעות גסה תהיה לזרוק את הכל על הקול של הבוחרים. זו תהיה עצימת עיניים אל עבר הטעויות שעשתה בריסל: החל בטיפול הכושל בעניין המהגרים, עבור בחוסר הדמוקרטיה של המבנה האירופי שמכתיב לאזרח האירופי, המממן אותו, את רצונותיו, ובעיקר הכישלון הגדול ביותר של האיחוד הוא חוסר יכולתו לבנות מערכת רגשית בין האזרח למוסד הקר (והמנוכר) הזה שנקרא איחוד אירופי. "זה היה יומם של האנשים השק- טים של בריטניה שקמו נגד השחצנות נגד המערכת הפוליטית הבלתי נגישה ונגד האליטות בבריסל", כתב העיתון "דיילי מייל" בראש הגיליון שלו.
"בעד עבודה קשה"
בצרפת, בשבדיה ובהולנד כבר מחממים את הקלפיות. אין עדיין תאריך למשאל עם, אבל דומה כי הבריטים המציאו טרנד חדש. לא עוד "מי מצטרף לאיחוד"? אלא "מי הבא בתור לעזוב?".
השיחה המזדמנת עם דיוויד וג'וליאן בפרבר הילינגדון שיקפה עוד משהו, בדיוק משום שנערכה בפרבר. כי לונדון דווקא רצתה להישאר באיחוד האירופי, אבל היתה יוצאת דופן. 2.2 מיליון מתושבי הבירה הצביעו ביום חמישי בעד ההישארות באיחוד, לעומת 1.5 מיליון שבחרו להתנתק מבריסל. לונדון, מתברר, אינה בריטניה, ואולי במובנים רבים מהווה בועה. לכן, כדי להבין את ההצבעה של הבריטים, צריך היה בסוף השבוע לצאת מהבירה ולראות מה קורה בפרברים, שם הצביעו התושבים בהמוניהם בעד העזיבה.
בסאות'הול, הצמודה להילינגדון, חיה קהילה הודית גדולה מאוד בדרך כלל, במקומות שכאלה הצביעו בעד הישארות באירופה. "אנחנו רוצים יציבות", אומר לי דני מנהל בית המרקחת במקום, "אבל אני מכיר הרבה חברים שהצביעו בעד יציאה מהאיחוד". למה? אני שואל. "כי אנחנו מאמינים בעבודה קשה. מגיעים לכאן אזרחים רבים שפשוט מבלים את הזמן בחוסר מעש ומקבלים כספים מהמדינה, כספי המסים שלי. מדיניות ההגירה של האיחוד נכשלה". אך גם אתה היית פעם מהגר, אני מקשה עליו. "זאת בדיוק הנקודה: עבור הבריטים אני בריטי היום. זה מוכיח לך שיש כאן כאלה ששונאים זרים, אבל זה לא הרוב. תראה, כל המהגרים שמגיעים לאירופה חולמים להגיע אל אנגליה כקו הסיום. אז למה שהבריטים יכניסו כאלה שמבלים את זמנם בחוסר מעש ברחובות כשהם יכולים לקחת אליהם את מי שהם רוצים?"
כשמדברים כאן על מהגרים, לא מתכוונים לפליטים מסוריה או עיראק, אלא על תושבי רומניה, סלובקיה, פולין ומדינות אחרות בשולי האיחוד האירופי. אחת מהן היא מריה (27), שהגיעה ללונדון לפני חמש שנים מהעיר קלוז' ברומניה. מבחינתה, החלום האירופי זה היכולת להתגורר ב-28 מדינות כאילו מדובר במדינה אחת. מבחינתה, ברור היה שמבין כל המדינות היא תבחר באנגליה, אף שהיא דוברת גם צרפתית וגם איטלקית. "באנגליה קל יותר למצוא עבודה וההכנסה הרבה יותר גבוהה", היא מסבירה, "ההצבעה גרמה לי זעזוע עמוק. אני רוצה לעזוב לפני שיגידו לי ללכת. אני מרגישה כאב גדול. תחשוב שאני חיה במדינה שאומרת לך שאתה לא רצוי כאן". הבריטים גזענים? אני שואל. "לא, הם פשוט לא אוהבים יותר זרים", היא עונה.
בלונדון עצמה פגשתי את נייג'ל, רגע אחרי שסיים לערוך קניות - והוא דווקא כעס על העיתונים. "מה שקרה כאן זה מרגיז", הוא אומר, "יש לנו באנגליה עיתונים רציניים, אבל יש לנו גם עיתונים שהם טבלואידים גרועים. הם לא הפסיקו להגיד שהכל כאן רע ולהפחיד. להגיש שהזרים פושטים על בריטניה, להגיד שאנחנו לא מנהלים את המדינה שלנו, לכתוב שאנחנו משלמים יותר מדי מסים לבריסל. ויש להם כוח. תראה את ה'סאן', שהוביל כאן קו מאוד מיליטנטי נגד האיחוד. הוא אפילו ניסה למכור לציבור שגם בית המלוכה וגם המלכה נגד האיחוד. וזה הצליח להם. אני מרגיש נבוך להיות אזרח בריטי".
אז מה יקרה עכשיו? הסקוטים רוצים עצמאות, הצפון-אירים שהצביעו בעד ההישארות רוצים את איחוד אירלנד, עובדים זרים מהאיחוד רוצים ללכת, מנהיגי אירופה רוצים שבריטניה תסיים כמה שיותר מהר את ההסכם החדש לעזיבה, ג'רמי קורבין מנהיג הלייבור נמצא גם הוא על כיסא מפלט, קמרון ראש הממשלה מחפש עבודה, אבל צריך להיזהר במסקנות. באיחוד לקחו קשה את הרצון של העם הבריטי. אירופה היא אולי גוף קר אבל לא כשזה קשור אליה.
אתמול בברלין נפגשו שרי החוץ של שש המדינות המייסדות של האיחוד (צרפת, גרמניה, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג) וקראו לבריטניה לעזוב את האיחוד "כמה שיותר מהר". קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היתה היחידה שדווקא דרשה להימנע ממסקנות מהירות או פשוטות מדי. מרקל חוששת שפזיזות של האיחוד רק תפלג עוד יותר את האיחוד מרקל צודקת: זה הזמן לנשום עמוק.
ברחוב דיוק בלונדון יש בית קפה קטן, פשוט וחביב. "קפה אירופה" שמו. מה תעשה עם השם עכשיו, שאלתי את הבעלים. "אחליף אותו", הוא אומר "אחרי משאל העם, מה הטעם להמשיך ולקרוא לו קפה אירופה"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
