שולטות בגיזרה

רונה אבן, מקשיבה לגוף

בעיות משקל הן מסוג הבעיות שהתזונאית רונה אבן (35) מגבעתיים, החברה בעתיד - עמותת הדיאטנים בישראל - מעולם לא נאלצה להתמודד איתן. "לא הפכתי להיות תזונאית מסיבות של רצון לרדת במשקל. הייתי ילדה רזה, גדלתי כאישה רזה, ועד היום אני כזו. תמיד נחמד לי לרדת שלושה ק"ג, אבל זאת לא ממש מטרה מבחינתי אלא תוצר לוואי שאשמח אם יקרה, אבל זה בסדר גם אם לא".

"צריך לסגל הרגלים חדשים". רונה אבן // צילום: לירון אלמוג

אבל אל תמהרו לקנא ברונה, שכן מגיל 18 היא מתמודדת עם אתגרים אחרים שקשורים לתזונה, והם אלו שהובילו אותה בסופו של דבר לבחירה במקצוע. "מגיל 18 אני סובלת משומנים בדם, נטייה משפחתית שירשתי מאבי. רמות הכולסטרול שלי היו מעל 300, כשהטווח התקין הוא עד 160, והטריגליצרידים נעו בין 270 ל־350, לעומת 200 שהוא הרף הגבוה הנחשב לתקין. בהיעדר טיפול, עומס שומנים בדם מוביל למחלות כלי דם ולב, ובניגוד לאבי - שאינו מקפיד על תזונה ונוטל כדורים לאיזון רמות השומנים - אני בחרתי לשפר את המצב על ידי שינוי תזונתי". 

בחירתה של רונה הובילה אותה לביקורים דחופים אצל דיאטניות, ולתחושה שאם לא תקפיד על תזונה נכונה תימצא בסכנת חיים. היא למדה שעליה להימנע ככל האפשר מפחמימות אשר משפיעות על רמת הטריגליצרידים, ולהקפיד על אכילת חלבונים ודגנים מלאים. היא למדה להימנע גם ממזונות עתירי שומן כגון אוכל מטוגן, מאפים וגבינות שמנות, המשפיעים על רמות הכולסטרול, וכן מסוכר לבן, מחטיפים מלוחים, מקרקרים וממוצרים המכילים שומן טרנס. "למדתי לקרוא תוויות על המזון, וזה אחד הדברים הראשונים שאני מלמדת". 

כך שיותר מאשר התעסקה בספירת קלוריות, בדקה רונה רמות שומנים ופחמימות בתפריט היומי שלה. "בתקופות שבהן נשברתי וזנחתי מעט את התזונה הנכונה לי, זה ניכר מייד בבדיקות הדם והראה שוב עלייה בערכי השומנים הטריגליצרידים. כבר שנים שאני מאוזנת ללא תרופות וללא תוספי תזונה למיניהם". בעקבות החוויה עם הדיאטנית בחרה רונה להשלים תעודת בגרות, להיבחן בפסיכומטרי ובגיל 24 החלה ללמוד תזונה לתואר באוניברסיטת אריאל.

האם בעקבות הלימודים למדת משהו שונה ממה שהינחו אותך הדיאטניות שביקרת אצלן?

"הלימודים חידשו לי לא מעט, ובעיקר גרמו לי להבין שזה לא נכון כל הזמן רק להימנע ולהוריד דברים מהתפריט כפי שאני עשיתי, אלא לאכול מהכל אבל בצורה מודעת. ההבנה הזאת מאפשרת לי חופש - למרות ההגבלות הלא מעטות שיש לי, ולכן זה פחות גורם לי 'להישבר', כי אני לא פועלת מתוך איסורים אלא מתוך בחירה. דבר נוסף ששמחתי מאוד לגלות הוא שלא חייבים להיות חולים כדי להגיע לדיאטניות, ושבמקצוע הזה אני יכולה לעזור גם לאנשים בריאים להימנע מלהגיע למצב של מחלות, בעזרת אכילה בריאה יותר. בעקבות הלימודים גם הפסקתי לעשן כי הבנתי שזה עוד דבר שפוגע בי ומעכב את בריאותי. חמש שנים אני לא מעשנת". 

את מצליחה להזדהות עם מטופלים שמתמודדים עם בעיות משקל ולא עם בעיות בריאותיות?

"בוודאי, כי העיקרון הוא אותו עיקרון: משהו שהם עושים עד עכשיו מבחינת התזונה שלהם אינו נכון, ולכן לא מביא אותם לתוצאות הרצויות. במקרה שלי התוצאות הרצויות היו ערכים בבדיקות דם, במקרה שלהם זו הפחתה במשקל. בשני המקרים צריך לסגל הרגלים חדשים". 

מה מאפיין את השיטה שלך לשינוי תזונה?

"אני לא עובדת בשיטת תפריטים ולא יומני אכילה, כי אני לא מאמינה בזה. אני גם לא בעד איסורים, כי המילה 'אסור' הופכת את הדבר האסור למשהו עוד יותר רצוי. ההפך, אני מבקשת ממטופליי להכריח את עצמם לאכול בכל יום משהו אחד שהוא 'לא מותר'. מניסיוני, זה גורם להם להפסיק לרצות בזה בשלב כלשהו. כמו כן, אני מאמינה באכילה אינטואיטיבית, ומנסה להזכיר למטופלים את חוויית הילדות שלהם בנוגע לאוכל. פעם היינו אוכלים רק כשהיינו רעבים, ומפסיקים לאכול כשהיינו שבעים. היום אנחנו אוכלים בלי קשר לרמת הרעב שלנו, ובתהליך הזה אנשים פתאום מגלים את הסיבה האמיתית לכך שהם אוכלים גם כשאינם רעבים".

אילו סיבות, למשל?

"אני מעודדת אנשים לחפש מה באמת מציק להם באותו רגע שהם אוכלים לא מרעב, והתובנות שלהם מפתיעות גם אותם. אישה אחת גילתה שזה נובע מחוסר סקס בגלל היעדר חשק בתקופת גיל המעבר, אחר גילה שהוא אוכל מגעגוע לאמו המנוחה שהיתה מראה לו אהבה בעזרת אוכל".

נשמע קצת כמו טיפול פסיכולוגי.

"אני לא מטפלת בעניין שעולה, כי זה לא מתחומי. אבל ברוב המקרים עצם ההצפה שלו והזיהוי שלו כשורש הבעיה, כבר עוזר. אני מעודדת אותם לעשות משהו אחר שהם אוהבים במקום לפנות לאוכל. לפעמים אפשר לכתוב על המקרר תזכורת: 'יש לי מטרה ואני רוצה להגיע אליה', או לתלות תמונה מהעבר שבה הם רזים יותר. אני ממליצה גם להעביר ג'ינס במידה קטנה יותר לקדמת הארון, וכל הזמן למצוא בגוף דברים חיוביים ולהכיר בהם". 

רונה מקפידה לבצע פעילות ספורטיבית שלוש פעמים בשבוע - פילאטיס, ריצה ואימון כוח, ולפני חודש סיימה לראשונה ריצת חצי מרתון בתל אביב. "אני בהחלט מעודדת להתאמן, אבל באופן הדרגתי". גם את ילדיה, בני 3 ו־4, היא מחנכת באותה צורה: הם יודעים מה זה חלבון ומהי פחמימה, יש להם שעה קבועה ביום שבה הם מקבלים חטיף, והם יודעים שאמא לא גורמת לאנשים להיות רזים, אלא מלמדת אותם להקשיב לגוף שלהם. 

•  •  •

דנה לאור ארידור, למדה לאהוב את עצמה כפי שהיא

"קשה לי שמישהו זר יגיד לי מה לאכול". דנה לאור ארידור // צילום: לירון אלמוג 

"אני לא מהרזות ולא מהשמנות. אני נראית בסדר גמור ומקבלת מחמאות, אבל כן יש לי נטייה להשמנה ואין לי ספק שהלכתי ללמוד תזונה כי כילדה הרגשתי שאני מלאה", כך מעידה על עצמה הדיאטנית דנה לאור ארידור (44) מתל אביב, החברה גם היא בעתיד - עמותת הדיאטנים בישראל. "גם כשהייתי ממש רזה לא הרגשתי רזה, רק בגלל השנתיים שבין גיל 10 ל־12 שבהן הייתי מלאה", היא מספרת, "בגיל 12 גבהתי ורזיתי, ושמרתי על זה עד גיל 35". 

דנה היא אם לשניים, בני 12 ו־15 וחצי. "ילדתי בגיל 28 ואחר כך בגיל 32, ובאופן הדרגתי פתאום התחלתי לאכול יותר. בגיל 37 התחלתי לעלות במשקל בצורה מאוד הדרגתית, פשוט כי כבר לא הייתי מוכנה לשלם את המחיר. קשה לאכול מעט כשיש לך ילדים קטנים. מאז שהפכתי לאם ועד היום עליתי כ־10 קילו, אבל למדתי לאהוב את עצמי כפי שאני. כשאת מתבגרת יש לך יותר ביטחון עצמי, את יודעת מה את שווה, ואת לא רוצה להיות מה שמצפים ממך, אלא מי שאת.

"אני כן מנסה לרדת - אבל לא במאמץ מוגזם. לכן אני מאוד רגישה לאנשים שבאים אלי לפגישות לצורך ירידה במשקל, כי לי עצמי קשה שמישהו זר יגיד לי מה לאכול. לכן אני מעדיפה לא לתת תפריט יומי כתוב, אלא אם מבקשים ממני. אני לא מעודדת לספור קלוריות, אבל כן נותנת כללים, מבקשת רישום של יומן אכילה יומי ומודדת למטופלים היקפים בכל פגישה - כי ההיקפים חשובים יותר מהמשקל, שמושפע גם מנוזלים בתאים שמצטברים לאחר אכילת מזון מלוח או פחמימות, ואפילו בשל הורמונים".  

איך את מנסה לרדת במשקל, או לפחות לשמור על משקל יציב?

"אני דואגת לאכול בעיקר חלבונים וירקות, כמעט לא אוכלת לחם (אבל כן אוכלת פחמימות כמו תפוח אדמה, בטטה ואורז), ומבשלת לעצמי המון ירקות. אני אוכלת במסעדות פעמיים בשבוע, אבל אף פעם לא אזמין המבורגר וצ'יפס. בדרך כלל אזמין דג או סלט. אני מתה על מתוק ולכן משתדלת שלא יהיה בבית, כדי שלא אתפתה. בדרך כלל אין לי עוגה בבית וגם הילדים התרגלו שאין, זה עניין של תפיסה והרגל, וזה לא חסר להם. חטיפים מלוחים ממש לא נכנסים לבית שלנו כי מעבר לקלוריות הם לא בריאים ויש בהם כמויות נתרן גבוהות מאוד וחומרים משמרים". 

גם דנה מקפידה להתאמן שלוש פעמים בשבוע - שיעורי חיטוב ופעמיים אימוני ספורט בחוץ, הליכה או ריצה; אך אומרת שאינה עקבית וזה עניין של תקופות. לאחרונה השילה ארבעה ק"ג ממשקלה בעזרת דיאטה שמותאמת לסוג הדם. "זה עבד מצוין בהתחלה אבל אז המשקל נעצר, כי הגוף מתרגל לאותה תזונה. אני חושבת שאחת לחודש מומלץ לשנות את התזונה מעט - תמיד בתוך המאכלים הבריאים. אני יכולה למשל להציע למטופל לאכול במשך חודש אחד חלבונים וירקות ומעט מאוד פחמימות, ואחרי שהוא יורד במשקל אני יכולה לשנות לו את התפריט לשבוע שלם של כריכים, למשל. עצם השינוי טוב לגוף ועשוי לגרום לעוד ירידה במשקל. המסר מבחינתי הוא שאם הגוף התייצב על משקל מסוים אל תילחמו בו, רובנו לא בנויים בגוף של דוגמנים". 

 

•  •  •

רחל גרנות, לא מגבילה את עצמה 

"מתחילה את הבוקר עם קפה ומאפה". רחל גרנות // צילום: לירון אלמוג 

"בצעירותי הסטנדרטים לרזון היו שונים, ולמרות שהיה לי מבנה 'ים־תיכוני', מעולם לא הרגשתי שמנה", אומרת רחל גרנות, בשנות השישים לחייה, שב־30 השנים האחרונות עוסקת בייעוץ להורדה במשקל ובחינוך לבריאות, בעלת תואר שני בבריאות הציבור במגמת חינוך לבריאות.

"המפנה חל בתקופת הצבא, אז עליתי כ־15 ק"ג. הייתי כל כך בטוחה בעצמי שלקח לי זמן לקלוט את זה. התחלתי להפנים זאת כששמעתי בחור שמגדיר אותי 'עבה', וכשאבי נהג לצחוק ולומר שהלוואי שהמדינה תעמוד על בסיס איתן כמוני. במהלך השנים ניסיתי דיאטות רבות שכללו אינספור איסורים של כל הדברים שאהבתי. לא די שזה היה עונש מבחינתי, אלא שאיכשהו זה גם אף פעם לא עבד עלי. בניגוד למרבית האנשים שכועסים על עצמם כשהם מנסים דיאטות שונות ולא מצליחים לרדת במשקל, לי תמיד היה ברור שהבעיה היא בדיאטות, ולא בי. איך ייתכן שאותו תפריט יתאים לכולם?" 

רחל איננה דיאטנית קלאסית. כשעבדה כיועצת בשירותי בריאות כללית פגשה את ד"ר תרצה בנטוויץ שהצטרפה לצוות שלה, ולראשונה הביאה איתה גישה רעננה יותר. "היא היתה בוגרת יותר, מנוסה הרבה יותר ועם ראש פתוח, ודיברה על שיטה שלא מגבילה, שבמקום המילה 'אסור' אומרת 'רצוי להפחית'. פתאום הצלחתי לרדת במשקל וגיליתי שרק מהשבוע השלישי רואים זאת עלי ושאסור לי להישבר. מאז פיתחתי שיטה משלי שאין בה איסורים והגבלות, ואני עצמי במשקל בסדר גמור, לא רזה אבל במשקל מצוין לגילי, ובמידה 42 שלדעתי היא מידה מעולה".

"אני מתחילה את הבוקר שלי עם קפה ומאפה, כי זה חשוב לי. עם זאת, אני לא מכניסה חבילות שוקולד הביתה כי אני לא יודעת להפסיק, ובמקום זה אני קונה מקופלת, כיף כיף וחטיפים כאלה באריזות קטנות. אני גם לא מכניסה חבילות של עוגיות הביתה כי מאוד קשה לקחת רק עוגייה אחת. עוגה כן יש לי תמיד, כי אני יודעת לקחת פרוסת עוגה אחת ולעצור". 

ויתרת על אוכל בריא לגמרי?

"ודאי שלא. מה שסידר לי את המשקל הוא המעבר לארוחות מסודרות, וההיכרות עם ירקות (שעשיתי רק בגיל 30) ועם קטניות. בצהריים אני אוכלת סלט וחזה עוף, ובערב אני אוכלת עוד סלט, או מרק בחורף. את הקינוח שהייתי רגילה לאכול אחרי כל ארוחה אני דוחה לערב". 

בדומה לרונה, גם רחל שמה דגש על הפן החשיבתי־רגשי שקשור לאכילת יתר, ואומרת כי הסיבות העיקריות שמביאות אותנו לאכילת יתר הן מתח, לחץ ושעמום. "האוכל לא צריך להיות מרגיע ולא צריך להיות סוג של תעסוקה או פיצוי. לכן לפעמים במקום ללכת למקרר אפשר ללכת לעשות מקלחת או לקרוא ספר או לשוחח בטלפון עם חברה - והדחף לאכול יעבור. הרגשת השליטה היא נפלאה, והיא מגיעה כשדוחים סיפוקים".

איך השינוי מתבצע מבחינה מעשית?

"אני מבקשת מאנשים לכתוב יומני אכילה, כי חלק גדול מהאכילה שלנו היא בהיסח הדעת, וכך אנחנו ממפים את הרגלי האכילה. אני גם בעד ספירת קלוריות, למרות יחסי הציבור הלא טובים שלהן. אני לא ממליצה לאנשים על תפריט אלא מלמדת אותם לבנות תפריט שמתאים להם". 

ולך עצמך אין 'שבירות'?

"אין לי צונאמי של אכילה כפי שקורה כשאנשים 'נשברים' וכועסים על עצמם ואז מתנפלים על האוכל ועולים את כל מה שירדו. כן, לפעמים אני עולה במשקל, ולפעמים אני מחליטה לרדת. לפעמים אני לא שומרת על ארוחות ונופלת לדפוס השטויות שבו אני אוכלת מעט מאוד והמון קלוריות. אז בזמנים האלה אני עושה יומן אכילה, ומארגנת לעצמי מייד את הארוחות. זאת לא מלחמה, אבל עבודה קשה של הקפדה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו