עעונת הדשא, שלראשונה תימשך שלושה שבועות, היא אמנם תקופה קצרה יחסית בטניס העולמי, אבל השנה כאמור היא התארכה, מה שמעורר ציפייה גם בטורנירי הגברים וגם בנשים. זו למעשה התקופה הכי יפה של חובבי הספורט הלבן. נוסטלגיה, טניס מהיר ולא צפוי והשיא כמובן בטורניר ווימבלדון, שעדיין מחזיק בקסם שאין לשום טורניר אחר.
אחרי שנובאק ג'וקוביץ' שלט ביד רמה בעונת החימר ולמעשה שולט בטניס העולמי בכל השנה האחרונה, דווקא על הדשא הוא נראה פגיע יותר. אבל כנראה רק נראה. רפאל נדאל בפרפורי קריירה. לאחר שפרש מהרולאן גארוס הודיע שלא ישחק גם בווימבלדון, כי הפציעות גמרו אותו. רוג'ר פדרר, שחזר אף הוא מפציעה ונראה רע למעשה מאז אליפות אוסטרליה, הודח בחצי הגמר של טורניר שטוטגארט לדומיניק תים, אבל הבטיח אחר כך לעיתונאים "החלמתי לגמרי".
כמות הפרצופים הסקפטיים במסיבת העיתונאים והטורים שנכתבו לאחר מכן על ידי פרשני הטניס הבכירים העידו שספק אם פדרר מאמין לעצמו. עבור השוויצרי, שרשם הישג שיא ועלה למקום השני בכל הזמנים בכמות הניצחונות, ווימבלדון הוא טורניר הבית, הוא נחשב לשחקן הדשא הטוב בכל הזמנים ואם הוא חולם על עוד גרנד סלאם אחד, הרי עונת הדשא היא העונה שלו. לפי הפתיחה שלה, העניינים נראים לא בדיוק כפי שתיכנן.
אנדי מארי, שהדשא הוא מגרשו הביתי והוא זוכה לקהל ביתי בטורנירים שנערכים בממלכה, חוזר לשתף פעולה עם איוון לנדל, לאחר שלוש שנות הפסקה, ורואה עצמו שוב כיחיד שיכול לעצור את המכונה הסרבית.
אצל הנשים, חוסר היציבות הקבוע הופך את עונת הדשא לכזו שהכל פתוח בה. מעבר לעובדה שזכינו לראשונה בהיסטוריה לטורניר דשא במאיורקה, אם מסתכלים על הדירוג העולמי רואים שלפחות בעשירייה השנייה ומטה, כל הטניסאיות במרחקים קצרים זו מזו, וכל ניצחון כמעט משנה את תמונת הצמרת. דבר כזה לא זכור בטניס הנשי העולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
