"אחינו הפלשמורה"

עליית יהודי אתיופיה היתה חשובה לרב עובדיה יוסף • היום, אחרי שהושלם גיור הרוב המוחלט של בני העדה, מתפרסם כאן מכתבו הנדיר לאריאל שרון בנושא • "אילולא הרב עובדיה, הם כנראה לא היו עולים לישראל"

הרב עובדיה יוסף (משמאל) בפגישה עם פעילים למען עליית יהודי אתיופיה, ב־1978 // צילום: שושנה כהן // הרב עובדיה יוסף (משמאל) בפגישה עם פעילים למען עליית יהודי אתיופיה, ב־1978

עם ביצוע ההתנתקות מעזה, פינוי יישובי גוש קטיף, "זכה" אריאל שרון לקללה מכיוונו של הרב עובדיה יוסף. האחרון איחל לראש הממשלה אז (קיץ 2005): "באנה אחת יישן ולא יקום". שנתיים וחצי קודם לכן, ב־17 בפברואר 2003, שיגר הרב עובדיה לשרון מכתב באווירה שונה לחלוטין, שאותו פתח במילים הבאות: "לכבוד ידידי הדגול, איש חיל, רב־פעלים, יקר רוח, איש תבונה". 

מה הסיבה להבדלים החדים כל כך בין קללה להפגנת החיבה? מה עשה שרון ז"ל, שזיכה אותו במחמאות הללו? האם העביר כספים לישיבות הקרובות לליבו של הרב עובדיה יוסף ז"ל? האם ביטל את חוק הגיוס לנצח? ובכן, התשובה היא לא. שרון בסך הכל החליט להמשיך את עבודת קודמיו, ולהעלות לישראל עוד מבני הפלשמורה.

הרב עובדיה יוסף ייחס חשיבות עצומה להעלאת יהודי אתיופיה, וביטא זאת במכתב המדובר, ההיסטורי, שמתפרסם כאן לראשונה. וכך כתב: "הריני להביע בזה את רחשי לבבי וברכתי מקרב לב לכבודו, על החלטתו האמיצה להיעתר להצעת ידידנו, שר הפנים הרב אליהו ישי, בישיבת הממשלה, להעלות בהקדם את אחינו הפלשים (פלשמורה) לארצנו הקדושה".

ממשיך הרב: "החלטתו הנכונה זו, בה הראה את יקרת רוחו להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, אחינו הנמצאים במצוקה, רבה שכרך הרבה מאוד בשמי השמיים, תבוך מפי עליון באורך ימים ושנות חיים, בבריאות ובטוב ובנעימים".

לא סתם כך נחשף מכתב נדיר זה בימים אלה, כיוון שבהם חלה נקודת ציון חשובה במיוחד בכל הקשור ליהדות עולי אתיופיה - אחרי קרוב ל־20 שנה הסתיים הליך הגיור של רובם המוחלט. הרב יצחק פרץ, מראשי מערך הגיור, הסביר ל"ישראל השבוע": "בכל שנה גיירנו בין 2,500 ל־3,000 בני העדה האתיופית, ועכשיו אפשר לומר שסיימנו את העבודה והרוב המוחלט של בני העדה הם יהודים".

הוסיף הרב פרץ: "יש שלושה סוגים של יהודי אתיופיה - 'ביתא ישראל' שעלו בשנות ה־90, ושהרב עובדיה והרב משה פיינשטיין פסקו שהם יהודים גמורים; אחר כך היו בני הפלשמורה, שטוענים שהם יהודים שהתנצרו רק כי הכריחו אותם, אך למעשה הם יהודים - וגם אותם גיירו; ויש את אלה שהביאו את קרוביהם הלא יהודים, ושם נעשה מאמץ גדול".

בני הקהילה האתיופית, יש להסביר, לא עברו את התהליך הרגיל של הגיור. "הם הגיעו למרכזי הקליטה, ושם מורים ממשרד החינוך לימדו אותם בין השאר גם את לימודי היהדות", מסביר הרב פרץ, "לכל מרכז קליטה יש רכז, וברגע שהוא ממליץ עליהם, שהם מוכנים, היו מגיעים הרכבים של דיינים ומגיירים אותם שם".

אחת הדמויות המזוהות ביותר עם יהדותם של העולים מאתיופיה הוא הרב יוסף הדנה, שהוסמך לרבנות כבר בשנת 1979. הוא עוסק כבר שנים ארוכות בבירור יהדות ונישואים של בני הקהילה בישראל. "זו בשורה משמחת שיהודי אתיופיה כבר לא נמצאים בהליך הגיור ורובם המוחלט יהודים", אומר הרב הדנה ומוסיף: "למעשה, שום עולה מאתיופיה לא התנגד ללימודי היהדות. רובם עברו גיור לחומרא. כל מי שהגיע מאתיופיה הגיע למרכז הקליטה, שם למד כעשרה חודשים לימודי יהדות ועבר גיור - רק מי שלמד באופן רציני וקיים מצוות עבר גיור, לא היו הנחות". 

הרב הדנה מדגיש עד כמה היה חשוב לבני העדה האתיופית להצטרף באופן רשמי לעם היהודי: "יש כאלה שחיכו במחנות באתיופיה כמעט 20 שנה. יש כאלו שעזבו את ביתם, את רכושם וחיכו באדיס אבבה או בגונדר לעלייה, גם כשזו התעכבה. הם נשארו למרות הקושי עם הדיור והניתוק מהמשפחה, למרות שהם כלל לא היו צריכים את זה. לא היתה חסרה להם פרנסה. הם היו עובדי אדמה, רועי צאן ופירנסו את עצמם. יש גם כאלה שנחשבו שם לעשירים גדולים, ועדיין עזבו הכל ובאו".

בדור הנוכחי, לדברי הרב הדנה, חל שינוי משמעותי ברצונות ובשאיפות של יהודי אתיופיה. "היום זה כבר הדור השני, הצעירים שגדלים בארץ", הוא אומר, "הם לומדים באוניברסיטאות, משרתים בצבא, משתתפים במלחמות. הם כולם יהודים, והמאבק שלהם הוא לא על יהדותם, אלא על שוויון הזכויות. הם מרגישים שהם חלק מהעם ושאינם צריכים להסביר שהם יהודים, אלא יכולים לדרוש כמו כל אדם את זכויותיהם כאן".

 

"הפך את ההיסטוריה"

"אם חלילה יהודי אתיופיה לא היו עולים בזמנו של הרב עובדיה, הם כנראה לא היו עולים לישראל בכלל", קובע הרב מנחם ולדמן, הנחשב למומחה הכי גדול ליהדות זו (מנהל את תוכניות היהדות באתיופיה ובישראל מטעם הסוכנות היהודית). הוא שימש נציג הרבנות הראשית לסוגיה בשנים של העלייה הגדולה, ביקר עשרות פעמים באתיופיה ואסף כל הקשור בסוגיית יהדותם של העולים. 

 "אם העלאת יהודי אתיופיה היתה עומדת לפתחנו היום, סביר להניח שלא היית רואה אותם כאן", חוזר הרב ולדמן בנחרצות על דבריו, "השנה אין את הרב עובדיה שידחף את העניין וייתן את הגב ההלכתי. אין את הגישה הציונית של שנות ה־70, שרצו לעשות באמת קיבוץ גלויות של יהודים מכל העולם. אין את מנחם בגין, שהעלייה הזאת היתה באמת חשובה לו; הוא היה הראשון להעלותם". 

לדברי ולדמן, חלקו של הרב עובדיה במהלך היה הרבה יותר ממכריע: "הוא הפך את ההיסטוריה. הממסד הישראלי התנגד להביא את יהודי אתיופיה. משרד הקליטה הוציא דו"ח ב־1973, שקובע שהם זרים לעם היהודי מכל בחינה שהיא. חודש אחר כך הוציא הרב עובדיה פסיקה חד־משמעית שקובעת שהם יהודים וגרם לכך שיעלו אותם".

החלטת הרב עובדיה לא היתה פשוטה. לדברי הרב ולדמן, היו לו מספיק סיבות לפקפק ביהדות העולים מאתיופיה, אך למרות חשדות הגיוניים, הרב עובדיה חיפש עד כמה יהודי אתיופיה קשורים למסורת, ולא רק את החסר, את המצוות שנעלמו מהמסורת שלהם.

הרב ולדמן מבהיר על מה הסתמך הרב עובדיה בהחלטתו: "רבי דוד בן שלמה אבן זמרא היה אוטוריטה הלכתית, גדול הפוסקים במאה ה־16. הוא פגש כמה יהודי אתיופיה במצרים ובדק שהם יהודים. הרב עובדיה הסתמך עליו, כך שמהבחינה הזאת הוא לא חידש, כלומר לא המציא יש מאין. החידוש של הרב עובדיה היה בקביעה ללא עוררין ובעיקר בדחיפת הממסד להעלותם לארץ ישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר