השנה ה-50 למלחמת ששת הימים: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חשף עדויות נדירות של אלופי צה"ל לאחר המלחמה. בין העדויות: הרמטכ"ל יצחק רבין, אלוף פיקוד צפון דוד (דדו) אלעזר, אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס, אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש ומפקד חיל האוויר מוטי הוד. קראו את התיאורים הדרמטיים של שחרור העיר העתיקה בירושלים, דקה אחר דקה.
צילום: משרד הביטחון
אלוף פיקוד דרום, ישעיהו גביש, סיפר על התחושה של ביזוי צה"ל מצד הערבים: "הייתה לנו הרגשה כי לא מאמינים בכוחו של צה"ל. שאין לנו כוח להתפרץ, לכבוש".
הרמטכ"ל, יצחק רבין, התבטא: "נאצר בעצם אמר בסדרה של נאומים - 'חיסלנו את תוקפנות 1956. אנו עומדים בשלב של חיסול תוקפנות 1948'. אז צריך להיות מטומטם, כדי לא להסיק מזה מסקנות".
מלחמת ששת הימים בחזית דרום. צילום: בני הדר, "במחנה" באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה"
אלוף פיקוד צפון בזמנו, דוד אלעזר (דדו), היה נחוש ואמר: "בואו נגיד לעצמינו את האמת. אנחנו רוצים לתקוף מיד. ואנחנו צריכים להגיד, שצריך לתקוף מיד. אין עוד ביטחון שלא תהיה מלחמה".
הצנחנים שרים את ההמנון ליד הכותל המערבי // צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון וב"מחנה"
במסמכים נוספים שנחשפים עם פתיחת שנת ה-50 למלחמה ישנו פירוט מדויק של יחידה 640, שפעלה בכל הנוגע ללוחמה פסיכולוגית באויב. מטוס של חיל האוויר פיזר כרוזים בשטחי האויב (לא לעמוד בפני צה"ל ולהניח את נשקם).
כמו כן מצורף נאומו של אלוף פיקוד דרום ישעיהו (שייקה) גביש בסיכום המלחמה, שלא חוסך בביקורת על ההתנהלות, אך משבח את הלוחמים וגאה בתפקודם.
האלוף נרקיס לפקידה של אשכול: "אעשה הכל שיהיה לך את הבניאס"
נרקיס דיבר על חוסר הרצון של הצמרת הצבאית והמדינית להיכנס לעיר העתיקה בתחילת המלחמה, על החשש שיואשם באופן אישי אם לא ייכנס לעיר העתיקה, ועל עיסוקו של שר הביטחון דאז, משה דיין, בהנצחת הרגע ההיסטורי בתמונות.
"לא הייתה פקודה לכבוש את העיר העתיקה. בן גוריון רצה להימנע מהסתבכות", אמר האלוף נרקיס בעדותו, בהתייחסו לתקופה שקדמה למלחמה. "בזמנו, נתן בן גוריון הוראה כששאלנו אותו מה יקרה אם חוסיין ייפול, הוא אמר חיזוק מעמדנו בירושלים. מכל מקום, זה היה תפקידו של פיקוד המרכז. אם חוסיין מידרדר, לוקחים את ירושלים. הייתה שורה שלמה של תכניות. אם קורה דבר כזה, להתחבר עם הר הצופים" (הר הצופים היה אז מובלעת ישראלית בשטח ירדן).
יחד עם זאת, ציין כי באופן אישי, הוא חשב שיש להיערך לכיבוש העיר העתיקה. "כשהולכים להר הצופים, חייבים להיות מוכנים להיכנס לעיר העתיקה. וזאת מדוע? כשאתה אלוף פיקוד, יש לך גם שיקולים אחרים. במלחמות עם-ישראל, מה שאתה לא מספיק לעשות היום, לא בטוח אם תספיק מחר. אבל מה שאתה לא מספיק לעשות היום – ומחר כבר אי אפשר לפי פקודות דרג גבוה מעליך, את מי שישמיצו זה אותך, ולא את הדרג מעליך. אם היינו הולכים רק לכיוון הר הצופים, ופתאום ביום שלישי בבוקר היו אומרים - תיכנס לכיוון העיר העתיקה, לא היינו יכולים לעשות את זה, ואז היו אומרים – אלוף הפיקוד אשם".
בהמשך עדותו, התייחס האלוף נרקיס להכנות לקראת כיבוש העיר העתיקה בזמן המלחמה, וההתלבטות לגבי שעת הכניסה, וזאת עוד לפני שניתן האישור לכניסה למקום הקדוש. "בינתיים, ב-6 לחודש הופיע הרב גורן. אני אומר לו 'כבר תכין שופר'. והוא אומר: 'אתה תעשה היסטוריה. הדרום זה לא חשוב. העיקר העיר העתיקה והר הבית".
גיוס מילואים וכוננות לפני מלחמת ששת הימים. סגן הרמטכ"ל , אלוף חיים בר-לב בביקור. לימינו, מפקד פיקוד הדרום אלוף ישעיהו גביש. 21.05.1967 // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה"
לדבריו, גם בדיון ב-6 ביוני הורה שר הביטחון דאז, משה דיין, שלא להיכנס לעיר העתיקה. על סיורו המשותף עם דיין באותו היום, העיד: "ב-12:00 יוצאים לסיור עם משה דיין. הוא בא עם עוזר ראש אג"מ. הם באו במצב רוח, כולם. מה שעשה דיין, עשו אחריו. הוא היה במצב רוח נורא מאוד, ואני לא יודע למה. הוא ירד מההליקופטר עם עזר (ויצמן) וגנדי (רחבעם זאבי) במצב רוח תוקפני ושאל 'איפה הרכב למה לא זזים'".
"אמרתי 'הרכב פה, תיכף זזים, ואילו הוא, כבר, לא הייתה לו סבלנות לשום דבר". במהלך הסיור, עם הגעתם להר הצופים, מספר נרקיס על ההתרגשות של דיין בתצפית על העיר העתיקה בירושלים. "ובכן, מצב הרוח השתפר. בכל אופן, עומדים למעלה, רואים את הדבר הפנטסטי הזה. דיין כבר היה מבסוט וכולם חייכו איתו".
במהלך אותו הסיור, מעיד נרקיס, דיין הורה "להוציא את ירושלים מהמלחמה", ולא להיכנס לעיר העתיקה. "אני זוכר שאמרתי לו 'משה, צריך להיכנס לעיר העתיקה, הוא אמר 'בשום אופן לא'".
למרות ההתנגדות העזה, ב-7 ביוני, בשעה 06:15 בבוקר, ניתנה לאלוף נרקיס ההוראה לסגור את העיר העתיקה ולהיכנס לתוכה, אך לא להיכנס עם כוחות לאזור המסגד והכותל, זאת לאחר ויכוחים בדרג המדיני.
על פי העדות, באותו הבוקר אמר חיים בר לב: "להיכנס לעיר העתיקה, אבל בשכל. יש לחץ כבד על הפסקת אש. אנחנו כבר בתעלה, המצרים מנותקים. שלא ייווצר מצב שלעיר העתיקה תהיה מובלעת, כמו הר הצופים. השאלה היא איך, מתי ובמה תיקח את העיר העתיקה, במינימום אש, לא בהפצצות".
"הקשר של מוטה מודיע ב-09:50: נגמרה הפגזת הרובע המוסלמי, נכנסים לשער האריות", סיפר האלוף נרקיס. "הג'יפ בא מאחורינו, ושם עמד לו צנחן עם בזוקה וערך דו קרב עם החייל הירדני בפינת החומה. יורים הלוך וחזור, והחייל הירדני נופל. הצנחנים הלכו להם שם ערמות. פה אחד נפל, שם אחד נפל, אבל הלכו. הגענו לפינת הרחוב של שער האריות. בדרך תפסתי את הרב גורן (הרב הראשי של צה"ל), הצעתי לו טרמפ. הוא סרב, הוא רץ ברגל באשר ספר התורה היה בשמאלה והשופר בימינו, עם רגליים מדדות".
והאלוף נרקיס המשיך: "ב-10:00 מגיעים לפינה הצפונית מזרחית של החומה. מתעכבים לרגל יריות צלף שמחרך את החומה. אנשי מוטה פועלים נגדו בבזוקות בחיפוי תת מקלעים. האלוף זורק רימון עשן ירוק להקלת מעבר החיילים למורד של שער האריות. מוטה מודיע 'הר הבית בידינו'".
משה דיין - העיקר הצילום
ב-13:45 התקיים בעיר העתיקה סיור עם הרמטכ"ל ושר הביטחון. "מתארגנים לצילום", נזכר נרקיס. "ההתארגנות ב-3 שלבים. דהיינו, קודם כל, דיין מארגן את עצמו לצילום, אחר כך הוא חושב והוא רואה כי הוא בעצם לא בסדר, ומביא את הרמטכ"ל לידו. אחר כך חושב, רואה שהוא לא בסדר ואומר שכולם יתרחקו ורק שלושתנו, ומביא גם אותי. זה בכניסה משער האריות פנימה".
בהמשך, מספר נרקיס: "הגענו, עלינו, היה ביקור בתוך המסגד. אחר כך בכותל, דיין דחף את הפתק: 'לו יהא שלום על ישראל'. נותן לי את ההוראה לפתוח פיזית את שערי העיר העתיקה ולסגור אותם רק בשמירה של חיילים, כדי שלא תהיה תנועה חופשית. לא להשתמש במוקשים".
דדו הדגיש כי הוא כל הזמן היה צריך להסב את תשומת ליבו של הרמטכ"ל לגזרת הצפון שלא תישכח, כי גם היא בסכנה. "אם תהיה מלחמה עם מצרים, אני משוכנע שתהיה גם מלחמה עם סוריה", אמר דדו.
תכנון מפורט של אלוף פיקוד צפון ללחימה בסוריה. התקיפה שלנו, כך הוא אומר, חייבת קודם כל בשביל הגנה. "אני מאמין שהמלחמה צריכה להיגמר על כיבוש ולא על הקו הירוק". שיטת הכיבוש היא בשיטת ה'מקבות': מקבת צפון, מקבת מרכז ומקבת דרום.
מלחמת ששת הימים, ירושלים. יצחק רבין, משה דיין, עוזי נרקיס, רחבעם זאבי מגיעים לכותל המערבי, 5.6.1967 // צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה"
נרקיס סיפר כי התכנית לכיבוש רצועת עזה "העלתה לי את החום". היא תיאר כי "לאחר החלטת הממשלה ב-27 במאי להמתין שבועיים-שלושה, התכנסו האלופים ועשו דיון ביניהם כיוון שהם מבינים שאסור להמתין שבועיים. המסקנה בפורום הייתה שבכל מקרה ממתינים והדעות היו חלוקות. דדו תמך בכך שצריך לתקוף מיד ולא להמתין, הוא האמין שתהיה מלחמה".
פעולת "מקבת הצפון" של דדו אושרה. הוא החליט על שעת ש', ולא היה בטוח האם אכן לתקוף ב-7 ליוני, אם יהיה לו סיוע אווירי, יש לו כוחות קטנים, "מזג אויר מחורבן", כל זה גרם לו לא לרצות לתקוף.
יחד עם סגן הרמטכ"ל חיים בר לב הוחלט לדחות ההתקפה למחר. רגע לפני שהם מתחילים לתקוף, מתקשר הרמטכ"ל לדדו. דדו מתאר את השיחה עם רבין בפירוט.
"אנחנו יכולים לתקוף רק על הקו הירוק" אומר לו רבין ודדו כעס ואמר שהוא לא ירוויח מזה שום דבר. "לתקוף את תל עזזיית פרושו לשלם את כל המחיר מבלי לקבל כלום". וההתקפה לא יוצאת לדרך גם היום.
דדו נפגש עם לוי אשכול והסביר לו בפירוט את כל תכניותיו, שאינו צריך עוד כוח או דברים מיוחדים פשוט לתקוף. "נשתדל" אמר אשכול והם לוחצים ידיים.
כשהוא יוצא מהפגישה הוא פוגש את אחת הפקידות והיא אומרת לו שיש לה עוד מעט יום הולדת והיא רוצה במתנה את הבניאס. "מרים" הוא אומר לה "אני אעשה הכל כדי שיהיה לך בניאס, אבל תעשי גם את".
סא"ל שריג שישב בחקירה מצטט את שר הביטחון, משה דיין, באמירה שמביעה את עמדתו הברורה לגבי תקיפת הסורים: "מי שירים יד וייתן מכה לסורים, היד תכאב לו". לעומתו הרמטכ"ל רצה לתקוף ולחץ לביצוע ה'מקבה', לבסוף כששר הביטחון והרמטכ"ל הגיעו לראש הממשלה התיישר שר הביטחון ואמר: "אנחנו רוצים ללכת לפי מקבת צפון".
שיחת טלפון בין אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר ליצחק רבין הרמטכ"ל ומשה דיין:
השניים טענו באוזני דדו שהם מחליטים שלא לתקוף מכמה סיבות. ביניהם החשש מתגובת הסורים, אולי המצרים יקבלו את הפסקת האש, ובעיקר הפחד לאבד לוחמים נוספים. דדו מנסה להעלות טענות נגד: "זאת תהיה בכייה לדורות אם לא נעשה בגבול הזה משהו".
פגישה של אשכול, דיין, חיים בר לב ודדו בגבע, כיבוש החרמון, ועדותו אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש ב-09 באוגוסט 1968:
הייתה, לטענת גביש, הצעה של הרמטכ"ל רצועת עזה תמורת שארם א-שייח: "הייתה לנו הרגשה של ביזיון צה"ל. הייתה לנו הרגשה כי לא מאמינים בכוחו של צה"ל. הייתה לנו הרגשה כי לא מאמינים בכוחו של צה"ל שבסה"כ המצב הוא כזה, שאין לנו כוח להתפרץ, לכבוש ולהשמיד וכל מה שאפשר לעשות, זו פעולת תגמול מוגבלת, שאם כתוצאה ממנה הצבא המצרי ייגרר להתקפה, יהיה טוב מאוד, כי אנו יושבים בהגנה ונכה אותו חזק".
"זה לא היה פשוט להזיז את כל הגייסות בלילה אחד, רק בגלל שיגעון של מישהו. גם לא היו נתונים לבצע את זה. זה היה סתם". יומיים אחרי יש דיון עם משה דיין ומובאות עמדותיו לגבי התוכניות והמלחמה.
המסמכים דנו בוויכוח על העיתוי של הפעולות האם לתקוף עם שעת ה-ש' של חיל האוויר או להמתין להשגת עליונות אווירית - הסיכום היה שממתינים עד 14:00, ללא התייעצות עם חיל האוויר.
בעמודים 23 – 25 מתקיים דיון על הפעולה להגנת אילת ומצפה רמון. ומי יפקד עליהם. הוסבר על החששות לגבי מתקפה באילת. המצרים אוספים מידע מודיעיני מבדואים ומציבים כוחות באזור.
פגישה ראשונה עם מפקד חיל האוויר מוטי הוד בנושא ב-14 בנובמבר 1969. הידיעה על היערכות למלחמה אבל חוסר התייחסות ברצינות לנושא. חיל האוויר לא מגייס כוחות, רק בודק אם הוא ערוך למצב חירום. לאט הם מגייסים את הטייסים ואת כל הכוחות.
הוד סיפר כי "הרושם שלי היה אז שצה"ל בשלב הזה לא האמין שיש לו כוח לכבוש את כל סיני. הוא חשב שהוא יכול להשיג איזה שהוא הישג מקומי. הייתה לי הרגשה שאין עקביות במחשבה. קפצנו מתכנית לתכנית. לא הייתה החלטיות. לא באשר למטרה ולא באשר לתכנית אחת שעליה אפשר להתרכז".
לפי הדו"ח, לאחר המלחמה שר הביטחון אמר שהשמדנו את חיל האוויר המצרי ונותר ממנו רק 30% אבל בעצם נותר ממנו רק 4-5%. "במטכ"ל בשלב הזה, היה ברור שכל יום שאנחנו מפגרים, המלחמה תהיה יותר קשה".
דיונים בממשלת האחדות שהוקמה לפני המלחמה
נטען כי "צה"ל ינסה להשמיד את הצבא המצרי בסיני ולכבוש את סיני". הרמטכ"ל רצה לכבוש את שארם א-שיח, מבחינת חיל האוויר, זה לא אפשרי.
עמודים 14 – 16 התייחסו לסוגיה איך אפשר להסתדר עם כמות כל כך קטנה של ציוד אווירי. "לממשלה שקדמה לממשלת הליכוד, לא היה אומץ להחליט להיכנס למלחמה. ורק אחרי ממשלת הליכוד, היה כוח נפשי להיכנס למלחמה ולקבל החלטות", לשון הדו"ח.
תכניות חיל האוויר מעולם לא הוצגו בפורום מטכ"ל לדיון, אלא כעובדה מוגמרת. אלוף הוד לקח את רבין לסיור בבסיסי חיל האוויר ומפגיש אותו עם מפקדים וזו הפעם הראשונה שהוא קיבל תוכניות ברורות של חיל האוויר.
היה לחץ במטכ"ל מהסטטיסטיקות שמראות שהחיל האוויר מתחיל לאבד הרבה מאנשיו. "אף פעם עוד לא היה כל כך הרבה תלוי בחיל האוויר כמו שעכשיו. אחרי המלחמה, התחילו לעשות הערכות, מה היה חלקו של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. עלו כל מיני שאלות על שאלות שונות. זה טבע בים של רגשות, הצלחות והישגים מכל המינים", תיאר הדו"ח.
ציטוטים נבחרים מעדותו של הרמטכ"ל, יצחק רבין, שניתנה ביום ה-7 בספטמבר 1969 במלון "שרתון" בתל אביב: "החשיבות, לא הייתה בהערכת המגמות, כי אלו היו ידיעות ראשונות על המילה תנועה. החשיבות הייתה לנסות ולאמוד מה מסתתר מאחורי, דבר שני, שגם אם יווצר מצב שלא חזינו בו, שלא נשאר בידיים ריקות וללא תשובה במקום, בדמות כוחות מספיקים לענות על עוצמת הכוחות שהיתה ידועה לנו, שנמצאת בתהליך ריכוז", אמר רבין.
רבין מצוטט בדו"ח: "באותו יום, אם אינני טועה, היה ברור, שריכוז הכוחות פלוס פינוי כח החירום, יוצר מצב חדש במזרח התיכון, בניית הכוחות שלנו נעשתה בהתאם לבניית הכוחות בצד השני".
"בשלב שני, זה השתנה כאשר היה הסכם חוסיין-נאצר. אז היה ברור, גם מתוך ההנחות הבסיסיות, שבגזרה הסורית יותר קל להגן. ומבחינה ישראלית, היעדים בגזרה הסורית, הם פחות חיוניים לקיומה של ישראל מהיעדים בגזרה הירדנית", תיאר רבין.
יצחק רבין: "נאצר בעצם, אמר בסדרה של נאומים - חסלנו את תוקפנות 1956. אנו עומדים בשלב של חיסול תוקפנות 1948. אז צריך להיות מטומטם, כדי לא להסיק מזה מסקנות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו