מוחמד עלי, שהלך לעולמו בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלת הפרקינסון, היה המתאגרף הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא היה הראשון לזכות שלוש פעמים באליפות העולם במשקל כבד, זכה במדליית זהב אולימפית ברומא 1960 והחזיק במאזן מפואר של 56 ניצחונות ב־61 קרבות. עלי הלם ביריביו במהירות ובעורמה, דילג בזירה בקלילות מרהיבה, ובדיוק כמו מילותיו שלו, "ריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה".
אולם במקרה של עלי, בלתי אפשרי לתחום את סיפור חייו בין ארבע פינות וחבלים. עלי אמנם היה אתלט מחונן, אך איגרוף לא היתה מעלתו הגדולה מכולן. הוא היה מהפכן, כריזמטי, מטיף, לוחם צדק ודמות צבעונית מאין כמוה. לשונו ופיו היו חזקים לא פחות מאשר אגרופיו, ובעזרתם נלחם בקרבות שמהם ספורטאים אחרים נהגו לברוח. את הניצחונות הגדולים בחייו השיג מחוץ לזירה, והם שהפכו אותו לספורטאי המשפיע של המאה על פי המגזין "ספורט אילוסטרייטד" וה־BBC.
"חלק ממני נעלם היום, החלק הגדול ביותר", נפרד חברו בהווה ויריבו בעבר ג'ורג' פורמן. "אלוהים לקח את האלוף שלו, להתראות איש גדול", צייץ מייק טייסון. "היום אנחנו מרכינים את ראשינו לכבוד איש שעשה כל כך הרבה למען אמריקה, אבל מחר נרים את הראש ונזכור את אומץ הלב שלו, הפתיחות וההקרבה, ששינו את החיים של כל אחד ואחת מאיתנו", הוסיף קארים עבדול ג'באר במכתב פרידה מרגש.
מוחמד עלי מדליק את הלפיד האולימפי ב-1996 // צילום: אי.פי
הנשיא ברק אובאמה הוציא הודעה מיוחדת ובה קבע כי עלי היה ה"מתאגרף הגדול מכולם, נקודה", והוסיף: "אנו מלאי הכרת תודה על המזל שהיה לנו להכירו, גם אם רק לזמן מה; על המזל שהיה לכולנו שהגדול מכולם בחר להעניק את חסדיו בתקופתנו". אובאמה תיאר את עלי כ"משורר המוכשר במיקרופון כפי שהיה לוחם בזירה, אבל הוא לא היה רק זה - הוא היה אדם שנלחם על מה שנכון. הוא נלחם עבורנו, עמד עם מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה, עמד כשהיה קשה ודיבר כשאחרים שתקו. הניצחון שלו סייע לנו להשיג את האמריקה שאנו מכירים כיום. עלי טילטל את העולם, והעולם מקום טוב יותר בזכות זה. כולנו במקום טוב יותר בזכותו".
שלוש פעמים אלוף עולם
עלי נולד בינואר 1942 בלואיוויל, קנטאקי, בשם קסיוס מרסלוס קליי, ופרץ לתודעה 18 שנים לאחר מכן כשזכה בזהב במשחקים האולימפיים ברומא. את המדליה הוא איבד עוד באותו היום, אך ב־1996 קיבל לידיו אחת חלופית. ב־1964, בגיל 22 בלבד, הוכתר לראשונה לאלוף העולם, לאחר שחזה בביטחון שינצח את האלוף המכהן סוני ליסטון, שהתייצב לקרב עם מאזן מושלם. בתום שישה סיבובים, ליסטון לא יכול היה עוד להמשיך.
ב־1971 רשם את הפסדו הראשון בקריירה, לג'ו פרייזר ב"קרב המאה", אך שלוש שנים לאחר מכן השיב את התואר כשניצח את פורמן ב־"Rumble in the Jungle" שהתקיים בזאיר. ב־1978 הוכתר לאלוף העולם בפעם השלישית, ושלוש שנים אחר כך פרש מאיגרוף עם הפסד לטרבור ברביק. מייד לאחר מכן התבשר העולם שעלי סובל מפרקינסון, שהפכה את האתלט החינני לאסיר בתוך גופו. ביום שישי נכנע בקרב האחרון בחייו, משאיר מאחוריו מורשת מופלאה בתוך הזירה ובעיקר מחוצה לה.
מוחמד עלי ב-1966 במיאמי // צילום: אי.פי
לשון חדה ומשוננת
"אני מוחמד עלי, שם חופשי. אני מתעקש שתקראו לי ככה כשאתם מדברים אלי". ב־1964, כחלק מתהליך המרת דתו לאיסלאם, קליי החליט לשנות את שמו. "קסיוס קליי זה שם העבד שלי, לא אני בחרתי אותו", הסביר את ההחלטה. בין אגרוף לאגרוף, בין נוקאאוט לנוקאאוט, עלי היה הדובר הלא רשמי של קהילות שלמות, נפגש עם שועי עולם, נלחם בגלוי נגד גזענות וקיומן של מלחמות. החלטתו לא להילחם בווייטנאם ב־1967 עלתה לו בהשעיה לארבע שנים והובילה לאיבוד התואר העולמי וסכומי כסף אדירים, אך בעולם שנשלט על ידי לבנים, עלי אף פעם לא התנצל על היותו שחור. "צניעות, ממה שלמדתי, לא מובילה לשום מקום", נהג לומר.
לשונו החדה שירתה אותו יותר מאשר רגליו וידיו. האיש שהכריז על עצמו שהוא "כל כך אכזר שהוא יכול לגרום לתרופה להיות חולה" הפך עם השנים למצוטט יותר מאשר כל ראפר; משפיע יותר מכל פוליטיקאי; ומעניין יותר מכל איש בידור. "האם יהיה אי פעם עוד מתאגרף שכותב שירים, חוזה ניצחונות, מביס את כולם, גורם לאנשים לבכות ולצחוק ויפה וגבוה כמוני?", שאל את כותב הביוגרפיה שלו תומאס האוזר. התשובה היא כמובן "לא".
בשנים האחרונות, כשגופו בגד בו אך ראשו עדיין עבד, נשאל כיצד היה רוצה שיזכרו אותו. "כאחד שזכה בתואר העולמי שלוש פעמים, בעל חוש הומור, שהתייחס לכולם בצורה טובה. אדם שמעולם לא הסתכל מלמעלה על אלו שהסתכלו עליו מנמוך, מישהו שעמד על עקרונותיו וניסה לאחד את האנושות תוך כדי אמונה ואהבה", ענה והוסיף: "אם זה ארוך מדי, אשמח שיזכרו אותי כמתאגרף גדול שהפך למנהיג האנשים. ואם אפשר, שלא ישכחו איזה יפה הייתי".
בהכנת הכתבה השתתף יוני הרש, כתבנו בארה"ב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
