בחדר הטעימות של קבוצת סימינגטון שעל גדות נהר הדואורו, שם טעמנו את הפורטים של Graham's שעליהם נכתב כאן בשבוע שעבר, נחשפנו גם ליינות מבית Dow's, בית פורט שההיסטוריה שלו שונה מזו של רוב הבתים הגדולים.
אביו הקדמון של הבית, סוחר היין הפורטוגלי ברונו דה סילבה, יצא בשנת 1798 בכיוון ההפוך מזה של הסוחרים הבריטים, התיישב בלונדון והחל לייבא יין מפורטוגל לאנגליה. לאחר שנישא לאזרחית בריטית, פילס דה סליבה את דרכו במעלה החברה הגבוהה של לונדון ומצא לא מעט לקוחות לסחורה שלו, עד שפרצו מלחמות נפוליאון והעמידו את כל העסק בסכנה. דה סילבה ביקש וקיבל אישור לחמש את ספינות הסוחר שלו בתותחים, והפך ליבואן הפורט הראשון והיחיד באותה תקופה שהחביות שלו חצו את מפרץ ביסקאיה תחת מטריית הגנה ארטילרית. בשנת 1877, לאחר שנכדו של ברונו, אדוארד דה סילבה, מיזג את החברה עם Dow ושות', החליטו השותפים החדשים לאמץ את השם Dow כשמה של השותפות, ובשנת 1961 עברה החברה לבעלותה של קבוצת סימינגטון.
את הטעימה התחלנו עם Dow's Tawny 10, פורט קשוח עם ריחות של פירות בשלים ויבשים ונוכחות מודגשת של עץ ואלכוהול. המגע שלו עם החך מחוספס, הטעמים מרוכזים מאוד, החמיצות טובה והסיומת מתוקה וארוכה (המחיר בישראל: כ־150 שקלים). Dow's LBV 2009, שטעמנו אחריו, הפגין אופי עשיר וכבד, עם ריחות של דובדבנים בשלים מאוד ומתיקות מודגשת שחיסלה כמעט כל ניואנס אפשרי (המחיר בישראל: כ־110 שקלים). ואז הגיע Dow's Vintage Port 1985, שאינו מיובא לישראל, וחבל שכך. זהו פורט עם ריחות פרי בשל שלוו בריחות ליקוריץ, מנטה ותבלינים, המגע שלו עם החך מענג, הטעמים מאוזנים והסיומת ארוכה ובלתי נשכחת.
את ארוחת הצהריים באותו יום אכלנו ב"בריטיש פקטורי האוס", מבנה שהוקם בפורטו בסוף המאה ה־18 על ידי חברי האגודה הבריטית. במרתפים שלו מאוחסנים פורטים בני עשרות שנים, ובאולמות גבוהי התקרה, תחת נברשות קריסטל עצומות, נשמרים בקפידה גינוני טקס שלא עזבו את הבניין מיום הקמתו. הארוחה שבה השתתפנו נערכת מדי יום רביעי בשבוע, זכר לימים שבהם היה זה היום היחיד שבו לא הגיעו ספינות דואר לנמל של פורטו ובו יכלו חברי האגודה להרשות לעצמם ליהנות מאחר צהריים חופשי.
סיומת חמצמצה מתוקה
אחר הצהריים החופשי עבר עלינו בבר יין, לא הרחק מהמבנה ההיסטורי, בחברת הנציגה של בית הפורט Neiport, שהוקם בשנת 1842 ונותר מאז ועד היום בבעלות משפחתית, ללא מיזוגים, רכישות או שותפויות עם גורמים נוספים.
התחלנו את הטעימה עם Dry White, פורט לבן יבש שהעשייה שלו כללה השריה ארוכה של היין עם קליפות הענבים ושלוש וחצי שנות התיישנות בחבית. הפורטים הלבנים הם נדירים יחסית, אבל כדאי מאוד להתאמץ ולמצוא אותם. ליין היו ריחות נהדרים של צימוקים, אגוזים, פירות יבשים ומינרלים, טעמים מתקתקים וסיומת מלוחה. אחריו טעמנו פורט לבן בן עשר, Nieport 10 Years Old White, עם ריחות של קליפות תפוז, דבלים ואגוזים, טעמים מאוזנים להפליא וסיומת יבשה.
yairgath@gmail.comיומן מסע לפורטוגל, חלק שנייומן מסע לפורטוגל, חלק ראשוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו