ערב הסידרה מול אוקלהומה סיטי, נאלץ אנדרו בוגוט להתמודד עם אחת מהשאלות היותר משונות שנשאל במשך 12 עונותיו באן.בי.אי, בהתייחס למפגש העתידי מול שותפו האוקייאני, סטיבן אדאמס: "האם העובדה שניו זילנדי נבחר בדראפט טובה לאוסטרליה?" – שאלה שהיא תוצאה של א'. יותר מדי זמן של השחקנים עם התקשורת (יש דבר כזה) וב'. תפיסה אמריקנית שרואה בשתי מדינות שונות בסוף העולם ישות אחת. "זה לא ממש מזיז לי, ענה הסנטר, "זה כמו לשאול אם זה טוב עבור ארה"ב שקנדי יבחר בדראפט".
לא רק על סדרי העולם הגאוגרפיים של האמריקנים מנסה בוגוט לערער בימים האחרונים. האוסטרלי (31), הבחירה הראשונה בדראפט 2005, הוא במידה רבה הצד השני והפחות זוהר של משוואת הסמול-בול של גולדן סטייט, זה שנדחק מהכריכה לעמודים הפנימיים. כשסטיב קר עבר לשחק עם הרכב נמוך במשחק מספר 4 של הגמר הקודם – הוא זה שלא ראה דקה בשני המשחקים האחרונים; כשכל עולם הכדורסל הגדיר זאת כרגע מכונן – הוא שינה את הרגלי התזונה שלו והוריד עשרה ק"מ ממשקלו על מנת לנסות להתאים עצמו יותר (לא בהצלחה יתרה) לסגנון המהיר; כשהתופעה הפכה לטרנד חוצה קבוצות וליגות – הוא זה שראה את מספר הדקות שלו מקוצץ ל-20.7 בלבד העונה.
גם אתמול לפנות בוקר הפעולות של בוגוט נדחקו בוודאי מחוץ לכריכת הניצחון 101:108 באוקלהומה סיטי, הרחק לשולי 41 הנק' ו-11 השלשות של קליי תומפסון (שיא פלייאוף), שהשוו ל-3:3 וכפו משחק שביעי בגמר המערב הלילה באוקלנד. לסנטר היה משחק בינוני, פחות טוב מהדאבל דאבל שהציג במשחק 5: הוא סיים רק עם חמש נק' וחמישה ריב', חווה חיים קשים בדו קרב מול אדאמס מתחת לסל, הפך למטרה בעקבות אחוזיו הנמוכים מקו העונשין אבל עדיין – נותר במשך דקות רבות וחיוניות על המגרש. עם פעולות אפורות בהגנה הצליח להשאיר את האלופה בטווח האפשרי (וללא בעיית העונשין גם היה נותר בוודאי על הפרקט גם בדקות האחרונות). סמול בול? מי זוכר.
.jpg)
בוגוט ואדאמס בעוד דו-קרב מתחת לסלים // צילום: USA Today Sports
הנסיבות, אלה ששלחו את בוגוט אל הספסל באותו גמר, מביאות אותו לראות 30 ו-27 דקות בשני המשחקים הראשונים, אחרי 17, 16, 12 ו-11 במשחקים 1-4, שבהם הציג יכולת "מחורבנת", אם לצטט באוסטרלית חופשית. בזמן הזה קר החליט שעל סנטימטרים, מרכיב שבו הת'אנדר מתברכים, הוא בוחר משום מה להגיב הפעם בסנטימטרים (גם אלה של פסטוס אזילי ומו ספייטס). לפתע, מאבק על ריבאונדים ונוכחות הגנתית בצבע (ראה טבלה) – שני אלמנטים קצת פחות "נעימים" לצפייה לעומת רצף שלשות או הנעת כדור מהירה – הופכים לכאלה שעשויים להכריע את זהות העולה לגמר.
כשבוגוט הגיע לגולדן סטייט לפני ארבע שנים במקומו של חביב הקהל דאז, מונטה אליס, קו המחשבה הציב במרכז קשיחות הגנתית, מרכיב שנעדר מהמשחק של הווריורס במשך שנים, על חשבון אטרקטיביות התקפית. עם חוזה לא מבוטל של 11 מיליון דולר בעונה הבאה ושמועות על טרייד אפשרי בקיץ – האם גם אקורד הסיום יהיה דומה?
