בשונה מליסבון שטופת האור והידידותית, פורטו - בירת הפורט העולמית - קיבלה את פנינו בכובד ראש מהסוג שמאפיין ערי בירה. הרחובות התלולים שלה גרמו גם לאתלטים שבינינו להתנשף בכבדות בדרך אל הבר, העננים כיסו את השמיים והממטרים הפזורים תרמו את שלהם לאווירה.
מיקומה של פורטו, על הגדה הצפונית של שפך הנהר דוארו, הוא מושלם עבור תעשיית הפורט. לאורך הנהר, ממזרח לעיר, נמצאות הקינטות - האחוזות שבהן גדלים הענבים ומהן מגיעים היינות אל המרתפים הלחים של פורטו ושל וילה נובה דה גאיה, העיר התאומה שלה שעל הגדה הדרומית של הדוארו. לאחר חיזוק באלכוהול ויישון שיכול להימשך עשרות שנים, מעלים את היינות המוכנים לאוניות ושולחים אותם לרחבי העולם. טוב, בעיקר לאנגליה. "אם פורטוגל היא האמא של הפורט", כתבה מבקרת היין והסופרת האמריקנית קרן מק'ניל, "אז אנגליה היא כנראה האבא".
יש המון גרסאות לסיפור הולדתו של הפורט. על פי אחת הנפוצות, סוחרי יין בריטים הגיעו במחצית השנייה של המאה ה־17 אל העיירה למגו שעל גדת הדוארו ונחשפו לשיטת ייצור יין שלא הכירו. במקום לחזק את היין באלכוהול לאחר סיום התסיסה, כמקובל באותם ימים, הוסיפו אנשי למגו אלכוהול בעיצומה של התסיסה, ובכך חיסלו את השמרים לפני שהם הספיקו לפרק את כל הסוכר שביין. התוצאה המוצקה והאלכוהולית התחבבה במהרה על השוק הבריטי, והשאר היסטוריה.
בשנת 1652 שיגר וולטר מיינרד, האב הקדמון של שושלת סמינגטון, שבבעלותה כיום כמה בתי פורט חשובים, את המשלוח הראשון שלו לאנגליה. יורשיו המשיכו לפתח את העסק המשפחתי ורכשו במהלך השנים כמה וכמה בתי פורט, ובהם Warre's, הבית הבריטי הוותיק ביותר בפורטוגל, שנוסד בשנת 1670, Dow's, שנוסד ב־1798, ו־Graham's, שנוסד בשנת 1820 ועבר לידי הסמינגטונים ב־1970. נציג המשפחה, שאירח אותנו בשעת צהריים מוקדמת וחמימה יחסית בווילה נובה דה גאיה, דיבר אנגלית במבטא בריטי מושלם והתלבש בהתאם. "כמה שנים אתה בפורטו?" שאלתי אותו כשהוביל אותנו לסיור בין מיכלי העץ העצומים והחביות שבמרתפים. "נולדתי כאן", הוא ענה, בלי לוותר על שמץ מבטא. "גם אבא וסבא שלי". אם אנגליה היא האבא של הפורט, נראה כאילו הנציגים שלה בפורטוגל לא באמת מעוניינים לשמור על קשר חם עם האמא.
במהלך הסיור טעמנו כמה וכמה פורטים מבית Graham's שמגיעים באופן סדיר לישראל. על יינות נוספים שניתן להשיג כאן, וגם על כמה שלא, תוכלו לקרוא בפעם הבאה.
Graham's Fine Tawny
טאוני, או בעברית "שזוף", היא קטגוריה של פורטים שמתיישנים לפחות שנתיים בחביות עץ, תוך כדי חשיפה מבוקרת לחמצן. הפורטים המבוגרים בקטגוריה נעשים מענבים מכמה שנות בציר, והמספר המופיע על התווית מתייחס אל אופי היין שאליו כיוון היצרן ולא אל שנות הבציר עצמן. הטאוני של Graham's הוא פורט יבש יחסית עם ריחות של פירות בשלים, מעט פירות יבשים, חבית קלויה וקרמל, מבנה קליל וסיומת אלגנטית. המחיר: כ־85 שקלים.
Graham's LBV 2009
הפורטים בקטגוריית LBV מיוצרים רק בשנות בציר טובות, מתיישנים בין ארבע לשש שנים בחביות עץ ויוצאים לשוק כאשר הם מוכנים לשתייה. ליין יש ריחות מתונים של פירות אדומים ועשבי תיבול, מבנה מוצק יחסית וטעמי פרי עשירים משולבים בחמיצות נעימה וסיומת אלכוהולית מעט. המחיר: כ־130 שקלים.
Graham's 30 Years Old Tawny
מי שאוהב את היינות שלו מיושנים ייהנה ממנו מאוד. יש לו צבע בהיר וריחות של פירות יבשים, פרחים, עץ ישן ודבש, שנמצאים תחת השפעה בולטת של חשיפה לחמצן. המרקם שלו עשיר ומרוכז, והסיומת מתקתקה וארוכה. לטעמי, לפחות, הוא מיושן קצת יותר מהראוי. המחיר: כ־740 שקלים.
יומן מסע לפורטוגל - החלק הראשון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו