תלויים באוויר

בימים אלה, כשעונת התיירות לחו"ל בפתח, יש חשיבות מיוחדת לפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בימ"ש השלום בתל אביב. ייחודו של פסק הדין הוא בכך שמעורבים בתביעה שלושה צדדים הקשורים לרכישת השתתפות בטיול מאורגן לצפון איטליה ביולי 2014, בתקופת הלחימה בעת מבצע צוק איתן.

סיפור מעשה התביעה סב סביב שני זוגות, מרגלית ודוד רטר ותמר ויואל דקל, שתמורת סכום של 5,863 שקלים (לכל זוג) רכשו את חבילת הטיול המאורגן מחברת גוליבר תיירות, בעוד את הטיול עצמו ארגנה חברת אשת - ארגון שירותי תיירות.

 

"הוליכו אותנו שולל"

גוליבר טענה כי ככל הנראה בשל עומס ושיבושים ביכולת להוציא את הטיסות בתקופת מבצע צוק איתן, סבלו שני הזוגות מעיכוב ניכר בטיסה. לטענתה, בשלב כלשהו קצה נפשם של שני הזוגות והם החליטו שלא להמתין לטיסתם - וחזרו לביתם. לאחר מכן פנו שני הזוגות לקבל החזר כספי מחברת האשראי - והצליחו בכך. אלא שלטענת גוליבר, הם עשו זאת "בדרכי כחש והצליחו להוליך אותנו שולל".

התובעת בתיק היתה גוליבר, ואילו שני הזוגות היו ארבעת הנתבעים בתיק. כמו כן, נתבעה בתיק חברת אשת. ביחס לאשת טענה גוליבר כי אם ייקבע בפסק הדין שארבעת הנתבעים היו רשאים לבטל את ההזמנה, הרי אשת לא היתה רשאית לגבות ממנה מאומה.

בשל העומס בנתב"ג נדרשו ארבעת הנתבעים בלילה שלפני הטיסה להגיע לשדה התעופה עובדה הסמוך לאילת. בשעה 01:00 אחר חצות התייצבו הארבעה בנתב"ג לצורך איסופם באוטובוס והסעתם לעובדה. לעובדה הגיעו בשעה 05:00 בבוקר לאחר ארבע שעות נסיעה. אך הארבעה לא המריאו בשעה 07:30 בבוקר כפי שנאמר להם. מנקודת זמן זו נוצרו חילוקי הדעות עובדתיים בתיק: לטענת הנתבעים, לאחר שהטיסה לא יצאה בשעה היעודה (07:30), הם נקלעו לחוסר ודאות מתוך ציפייה שימתינו כ"בני ערובה" עד למועד לא ידוע של הטיסה.

עוד טענו הנתבעים כי כל ניסיונותיהם לפנות לנציגי חברות גוליבר ואשת עלו בתוהו. לטענתם, הם המשיכו להמתין עד לשעות הערב המוקדמות - עשר שעות מאז השעה 07:30 בבוקר, ואז נואשו ועשו דרכם בחזרה למרכז הארץ. לטענתם, הטיסה לאיטליה המריאה בסופו של דבר בשעה 01:00 אחר חצות, כלומר כ־17 שעות לאחר המועד שנקבע. אחת הטענות המרכזיות של פרקליט הנתבעים עו"ד גיל־עד הלר היתה כי חוק שירותי התעופה קובע כי "טיסה שבוטלה" היא טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות מהמועד הנקוב בכרטיס.

בסופו של דבר, נדחתה התביעה נגד ארבעת הנתבעים וחברת אשת. השופט עדי הדר קבע בפסק הדין כי בנסיבות חריגות אלה "אדם סביר, לאחר שנסע ארבע שעות בלילה (מנתב"ג לעובדה) והמתין עשר שעות וחצי בטרמינל צפוף והומה, רשאי להגיע למסקנה שאין מקום יותר להמתנה לטיסה".

באשר לתקופת ימי הלחימה בצוק איתן, קבע השופט כי חברת גוליבר היתה חייבת לשקול ולהציב נציג מיוחד מטעמה בנמל התעופה או לדאוג לקשר טלפוני רצוף עם לקוחותיה. כמו כן, העיר השופט גם לחברת אשת על מחדלה, "שגם היא היתה מחויבת לספק מידע לנתבעים". בסופו של ההליך, בפרק ההוצאות, חייב השופט את גוליבר לשלם לארבעת הנתבעים סכום כולל של 8,000 שקלים. 

 

שיגרה בעת מלחמה 

השופט קבע כי יש לפסוק הוצאות משפט גם לטובת אשת, הוצאות מוגבלות בסך 3,000 שקלים "נוכח העובדה שנמצא טעם לפגם בהתנהלותה".

בשולי פסק הדין החמיא השופט לארבעת הנתבעים שלא הגישו תביעה בגין עוגמת נפש שנגרמה להם.

בינתיים, לפני כמה ימים, הגישה גוליבר ערעור למחוזי, שבו היא דוחה בתוקף את טענת הרשלנות. לטענתה, הארבעה טופלו על ידי רשות שדות התעופה, מה גם שהאירוע התרחש באזור שאליו מגיעים הנוסעים לאחר ביקורת הדרכונים, שאליו נציג החברה לא היה יכול להיכנס. 

ואולם תהא התוצאה אשר תהא, בערעור יש ערך מוסף לדברים שכתב השופט בסיפא של פסק הדין: "רצוי וראוי שסוכן הנסיעות וספקית שירותי הטיסה יחדדו ויגבירו את תשומת הלב לצורכי הלקוחות. עניינה של מדינת ישראל הוא שגם בזמן מלחמה האזרחים ימשיכו, ככל האפשר, במהלך חייהם הרגיל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו