חוגגים אליפות. 40 שנה המתינו תושבי בירת הנגב לרגע הזה והערב יחלו חגיגות האליפות הרשמית של אלופת המדינה בכדורגל, הפועל באר שבע.
במסגרת החגיגות יופיעו אמנים שונים כגון: אגם בוחבוט, עומר אדם ומשה פרץ. לאחר מכן יעלה צביקה הדר, אחד האהודים המזוהים ביותר עם הקבוצה ויציג את השחקנים ואת הבעלים, אלונה ברקת.
כמו כן יוקרן סרט מיוחד על הדרך לאליפות.
.jpg)
.jpg)
ראש העיר דנילוביץ' ואליניב ברדה // צילום: דודי גרינשפיין
_1.jpg)
אלונה ברקת והמאמן בכר // צילום: דודו גרישפיין
בכר בראיון מיוחד: "חשבתי שנפשל"
מי שנכח במשחק האליפות של הפועל ב"ש נגד בני סכנין שלשום, או צפה בשידור בבית, הבחין בשתי תופעות שאי אפשר להתייחס אליהן כמובנות מאליהן. הראשונה היא כמובן האליפות שחזרה לנגב אחרי ארבעים שנה. השנייה היתה לראות את מאמן ב"ש ברק בכר, ה"אייסמן" שכולם חשבו שהוא בלתי שביר, ניגש בסיום למאמן היריבה יוסי אבוקסיס ומרשה לעצמו להתפרק ולהזיל דמעות על כתפו של הקולגה.
"הדמעות החלו לפני שאבוקסיס ניגש אלי", סיפר אתמול בכר, "כשהוא הגיע זה רק התעצם. אחר כך באו והרימו אותי על הכתפיים וכשהתקרבתי לקהל התעשתי. שמתי את עצמי בצד, כי הבנתי מה האליפות הזאת עשתה לאנשים בארץ, אילו השלכות יהיו לזה לדור הנוכחי, שיכול עכשיו ללכת בראש מורם".
השבוע שעבר על בכר יהיה משהו שלא יימחק לו מהזיכרון. העובדה שמשחק אחד, האחרון של העונה, היה יכול להפוך שנה חלומית לשנה מהגיהינום השפיעה כמובן גם עליו.
"עד לרגע האחרון לא ידעתי אם נעשה את זה. חששתי שאולי נפשל ואז מהרגע הכי גדול זה נהפך לדבר הכי נורא", הוא מספר בכנות, "ברגע שהבנתי שזה שלנו, הרשיתי לעצמי להוציא את כל מה שהיה במהלך השנה, אבל במיוחד את מה שהיה בשבוע האחרון, כי היה לחץ גדול. מחנה האימונים שעשינו באשדוד עזר לי המון וגם לשחקנים. זה עזר להתמקד בכדורגל. עשינו שני אימונים ביום וההתעסקות היתה במשחק ולא במחשבות. ברגע שהאימונים הסתיימו והגיע יום שישי בצהריים ואין יותר מה להכין, התחלתי להתבשל עם עצמי, ראיתי כתבות ושמעתי דברים".
גם האוהדים סביבכם לא תרמו לשקט, בטח בשבועיים האחרונים.
"האוהדים היו בטירוף וספרו את השניות לפתיחה. זה התחיל להפוך לעניין של חיים ומוות, אז מפלס הלחץ עולה וקשה לשלוט בזה. לא הצלחתי לישון, אכלתי פחות, היה קשה מאוד. רוב הזמן האמנתי, כי זה היה תלוי בנו ועשינו עונה גדולה והגיע לנו, אבל מצד שני אם לא נצליח הכאב יהיה הרבה יותר גדול. פה ושם ברחו כמה מחשבות פחות טובות".
מה התחושה ביום שאחרי?
"ייקח לנו המון זמן לעכל את זה, זו לא אליפות רגילה, זו הפעם הראשונה אחרי המון שנים שהאליפות חוזרת לעיר, שמגובשת כולה סביב הקבוצה, ככה שאנחנו עדיין לא מעכלים. אולי רק עוד כמה שנים נבין מה עשינו השנה, זו לא רק האליפות וזו לא רק העובדה שהיא הגיעה אחרי 40 שנה, זו גם הדרך שבה עשינו את זה. היה לנו מאוד קשה מול מתחרה מאוד איכותית וזה הופך את זה ליותר מספק. כל היום אני מקבל טלפונים, הודעות ושיחות ולצערי קשה לחזור לכולם. אני מאחל לעצמנו שנהיה כל הזמן במצבים כאלה, זה מחזיק אותי ערני וזה כיף גדול. ישנתי חצי שעה בלילה של הזכייה".
"היו רגעים פחות טובים"
לאחר המשחק, כמו שהתרגלנו לראות במעמדים גדולים באירופה, גם בכר "עשה כבוד" למשפחתו, שמלווה אותו בכל הרגעים מחוץ לדשא.
בסיום הוא הסתובב באיצטדיון עם אשתו, אורלי, ושלושת ילדיו - שנהנו מאוד מתשומת הלב ומהחגיגות סביבם. למרות הסיכון הקטן אך האפשרי שהערב היה עשוי להסתיים בטראומה ספורטיבית, שבט בכר הגיע בהרכב מלא.
"חיינו 11 שנים בקריית שמונה ובקושי ראיתי את הילדים. הם גדלים ואתה כמעט לא חלק מזה, זה קשה מאוד. נסעתי הרבה ואשתי כמעט עשתה הכל לבד. בתקופה ההיא היתה לי דירה בק"ש וישנתי שם פעמיים או שלוש בשבוע. בב"ש אני נשאר אולי פעם בשבוע וחוזר המון הביתה, בזכות זה אני הרבה יותר עם המשפחה וזה כיף גדול. זה היה חסר לי מאוד בשנים האחרונות ועכשיו אני משלים פערים".
זה הצריך לא מעט הקרבה מצד אשתך.
"אני חייב לשבח אותה, היא עברה איתי הכל. אנחנו המון שנים יחד והיא היתה איתי עוד כשהייתי כדורגלן בהפועל פ"ת. כשעברתי לק"ש היא היתה לצידי בכל הפציעות הקשות שהיו לי. כמובן שהיו גם רגעים פחות טובים, כמו הדרך שבה סיימתי את קדנציית האימון בק"ש, שהיתה לי קשה מאוד, אבל קיבלתי תמיכה בבית.
"כשאתה מאמן, כל הפסד הוא סוף העולם, והיא חוותה את זה איתי. הדברים האלה מגיעים הביתה ויש לי מזל שיש לי אישה שמבינה את זה".
.jpg)
שחקני ב"ש חוגגים אליפות הסטורית. החששות של בכר לא התאמתו // צילום: אלן שביר
הלחץ הפסיכולוגי של בוס
בכר הוא אחד מארבעה אחים, שכל אחד פנה לתחום אחר בחיים אבל יש דבר אחד שמשותף להם: כולם חלמו בגדול. האח הבכור המשיך את המשק של ההורים והחל לעבוד בפרויקטים גדולים של אינסטלציה, האח השני עושה תואר שני והוא בכיר בחברת "מקורות" והאחות למדה בשנקר ועושה קריירה בעיצוב אופנה ומתגוררת בארה"ב.
"אין ספק שההורים שלי יכולים להיות גאים בכל האחים", הוא מסביר בצניעות, "הם מאוד תומכים אבל מרחוק וחינכו אותנו כמו שצריך. מגיל 7 עד גיל 14 שיחקתי טניס והייתי בסדר גמור, אבל הרגשתי שמיציתי את זה למרות שההורים השקיעו במשך שנים, וזה ענף לא זול. הרבה הורים היו אומרים 'השקענו כל כך הרבה, אי אפשר להפסיק', אבל ברגע שאמרתי שאני רוצה כדורגל הם תוך שנייה הסכימו ונתנו לי את השקט. זה אולי מה שגורם לנו להצליח, שלא הלחיצו אותנו".
דוגמה לאופי חסר הפשרות של בכר אפשר למצוא בדוגמה הבאה. מדי פעם משחקים חברי הנהלת המועדון טניס זוגות, אבל גם מול הבוסים שלו בכר לא מוכן להפסיד, גם לא נקודה שאולי תשמח אותם קצת.
"אני מאוד רוצה לנצח, זה לא משהו שאני שולט בו, אני מאוד תחרותי אבל יודע להציב את הגבול", הוא מודה ומעיד על עצמו, "יש הבדל בין ווינר לרגזן ואני משתדל לא לעבור את הגבול הזה".
זה אופי לא פשוט לפעמים.
"אני רוצה לנצח בכל דבר, זה בדם שלי. אין לזה הסבר, אני פשוט רוצה להיות הכי טוב בתחום שלי ואם עכשיו אני מאמן, אז אעשה הכל כדי להיות תלוי בעצמי ולא באחרים".
במשחקים נגד מכבי ת"א היו מי שכינו אותך שחצן, יהיר.
"אני לא שולט על מה שאומרים, מי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא יהיר ולא שחצן. ניסיתי לשדר ביטחון לקבוצה שלי ולאוהדים. כשאני מרגיש שאנחנו הקבוצה הכי טובה - אני אומר את זה. זה לא משחצנות, זה מביטחון. בשורה התחתונה התעסקנו רק בעצמנו".
והתגובה למאמן מכבי, פיטר בוס, לאחר הניצחון על בית"ר?
"נכון שעקצתי אותו עם המשפט באנגלית, כי הרגשתי באותו הרגע את הצורך לעשות את זה ואני לא מצטער. לא שמעתי שקראו לי אז שחצן. מכבי דווקא פירגנו לנו אחרי שזכינו באליפות וזה היה מכובד מאוד מצידם. במהלך העונה הם ניסו להפעיל לחץ פסיכולוגי. זה טבעי, כי רוב השנה הובלנו את הטבלה והם רדפו אחרינו וניסו להשפיע עלינו, ככה שהכל לגיטימי".
מי היו מודל לחיקוי עבורך?
"גדלתי בצפון ומכבי חיפה היתה אז בשיאה. הערצתי את אייל ברקוביץ' ואת ראובן עטר, שנתנו עונת אליפות אדירה. לקבוצות בעולם אני פחות מתחבר, אני אוהב את הכדורגל שלנו. מאמן? אני מאוד מעריך את פאולו סוזה וחושב שהוא המאמן הכי טוב שאימן פה. אני מת ללכת להשתלמות אצלו. כשהוא אימן במכבי הרגשתי קושי לשחק מול הקבוצה שלו. אני אוהב את הגמישות והשילובים שלו, שגם אני נוהג לעשות במשחקים".
בכר והקפטן שלו אליניב ברדה, שחקן העונה // צילום: אלן שיבר
"אלונה מוסיפה המון"
הבוסים של בכר הם אותם אלה שהחליטו על אי־חידוש העסקתו של אלישע לוי, שנחשב לדמות מאוד אהובה בקרב האוהדים והשחקנים. לא מעט גורמים חשו אי־נוחות ואפילו נפגעו מהדרך שבה נפרדו מלוי ולא שמחו לקבל את המאמן החדש. יש כאלה שאף המתינו לנפילתו.
"אלישע עשה דברים מדהימים ובנה בסיס מצוין יחד עם הבעלים, אלונה ברקת, וזו אחת הסיבות שהסכמתי להגיע", אומר בכר, "צריך להחמיא לו ולברך אותו גם על משרת מאמן הנבחרת. כשהגעתי כולם במועדון נתנו לי הרגשה טובה, אבל תמיד יש כאלה שמחפשים דברים לא טובים. מההתחלה עבדתי מאוד קשה והעריכו את זה, גם אם התחלנו פחות טוב. האמינו בי, בדרך שלי ובצוות שלי ואני שמח שהיתה להם את הסבלנות לתת לי להראות מה אפשר להוציא מהקבוצה".
ההתחלה לא היתה יציבה במיוחד.
"הגעתי למועדון חדש עם ציפיות גדולות, הבאתי שיטה אחרת מזו שהיתה נהוגה וזה לוקח זמן. במשחקים הראשונים עשיתי המון רוטציות ויכול להיות שזה פגע בנו, אבל לשמחתי הסקתי מסקנות נכונות בזמן. לקח גם זמן להכיר את הנפשות הפועלות. מה שמעודד אותי לשנה הבאה זה שרוב הסגל נשאר, זה יתרון גדול".
הקבוצה הדרומית עמדה השנה תחת זכוכית מגדלת בעיקר בנושא המנטלי. לכולם היה ברור שאחרי הרכש הגדול כישרון לא חסר בקבוצה, השאלה היתה איך חדר ההלבשה יעמוד בלחץ. או במילים אחרות: יש כאן גברים שזקוקים לחיתולים או לוחמים שראויים לחניתות.
כדי לגלות את זה, בכר נעזר בצוות שהורכב משחקן העבר והיועץ המנטלי כיום, איתן עזריה (ראו מסגרת), בדני ענבר ובבעלים ברקת.
"איתן עשה עבודה מדהימה והשחקנים מאוד סומכים עליו. הוא הצליח איתי בק"ש ואני שמח שעבר איתי לב"ש. דני, שלא כולם יודעים עליו, עבד מאחורי הקלעים ולמעשה הפך למנטור האישי שלי. יחד עם אלונה יצרנו כוורת מיוחדת. בנוסף לזה היו אסיפות מיוחדות וקטעי וידאו שיצרו מוטיבציה. נוצר תלכיד שמצליח להיכנס לנפש השחקן".
תאר קצת את התהליך.
"בכל שבוע חשבנו מה אפשר לעשות כדי להעלות או לשמור על המוטיבציה. לכל משחק יש את החשיבות שלו, וכל קבוצה אחרת וצריך לדעת את נקודות התורפה שלה. זאת עבודה קשה, כי צריך כל הזמן לחשוב על משהו חדש".
בענף כל כך גברי, איך זה לעבוד תחת בעלים אישה?
"ברור שזה שונה ממה שהכרתי, אני חושב שזה יתרון גדול כי היא מפנה תשומת לב לדברים שאני לא תמיד שם לב אליהם, גם מקצועית. היא מכירה את המועדון ואת השחקנים ולפעמים היא גם מדברת איתם. כשזה בא ממנה זה יותר עוצמתי, כי זה עם יותר רגש. היא מוסיפה המון וזה תענוג לעבוד איתה".
כשהגעת, שחקנים ניסו לבדוק את הגבולות שלך?
"לא הרגשתי, כי באתי עם רוח גבית מאוד גדולה של אלונה, שהבהירה שאני הסמכות המקצועית ומה שאחליט זה מה שיהיה ושאף שחקן לא מעל המועדון. היא היתה מאוד ברורה בעניין וזה מנע ניסיונות כאלה".
והנה נתון שלא כולם זוכרים. ב"ש זכתה באליפות עם ארבעה זרים, אבל היתה אחת הקבוצות שיזמה את ההצעה לאפשר למועדונים להחזיק שישה זרים בסגל. "זה יתרון גדול, קשה להביא ישראלים כי אם הוא שחקן טוב אז הוא יוצא לאירופה או עולה המון כסף. כשיגדילו את מכסת הזרים יהיה אפשר להביא בחצי מחיר זר ברמה טובה וזה לא אמור לפגוע בישראלים, כי מי שיהיה טוב ישחק או יתפתח באירופה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
