פגשתי ברחוב לפני כמה ימים את הבמאי אבידע ליבני, אוהד הפועל ב"ש, שאמר לי שהאליפות הקרובה לא כל כך מרגשת אותו כמו לפני 40 שנה, באליפויות של 1975 ו־1976, כי ב"ש, כמו כמעט כל מועדון בעולם, מבוססת על הרבה שחקני רכש. בשנות ה־70 הכדורגל היה אכן שונה לגמרי. כתוצאה מהאליפויות של ב"ש, כל המדינה ידעה על ליגת השכונות שלה, שהצמיחה הרבה מכוכבי הקבוצה. ב־1975 ב"ש הוציאה לראשונה את התואר מהאזור שבין נתניה לגוש דן. כמעט כל שחקניה בני העיר.
אוהד אחר, שחי כבר שנים בלונדון, לא ידע ביום שני איך יוכל לעבוד השבוע, כי ההפסד בחיפה דן אותו לכל הפחות לעוד שבוע מורט עצבים. אבל זה הפינוק של העולם המודרני. ב־1976, כשהושגה האליפות השנייה, זה באמת היה אחרת לגמרי. היו אז שש מועמדות לירידה, ושתי הנלחמות על האליפות, ב"ש ובית"ר ירושלים, שיחקו נגד יורדות פוטנציאליות, כשבתוכנית הרדיו "שירים ושערים" נשמרה דממת אלחוט.
כדי למנוע עניינים לא כשרים, שודרו רק מעט משחקים חסרי חשיבות, ובאחד מהם הבקיע גדעון דמתי משמשון ת"א שישה שערים לרשת מכבי רמת עמידר. בב"ש הוכה הקהל ביגון בגלל הפסד ביתי למכבי יפו, שנחלצה מירידה - אבל אז הגיעה הבשורה מבלומפילד, שגם בית״ר הפסידה, למכבי ת"א.
החזון המקומי
ב־2016 מכבי ת"א והפועל ב"ש מייצגות חזון שונה מאוד לכדורגל הישראלי. מכבי ת"א, אלופת שלוש השנים האחרונות, היא ניסיון לאירופיזציה של הכדורגל הישראלי. מיטש גולדהאר, המיליארדר הקנדי המחזיק בקבוצה, לא חותך פינות בניסיון הזה. לקבוצה הובא מנהל מקצועי זר, ג'ורדי קרויף, שהעסיק עד היום רק מאמנים זרים.
אבל הדבר האחרון שבו אפשר להאשים את אנשי מכבי ת"א הוא אדישות לקידום הכדורגל הישראלי. הקבוצה דווקא שמה לה למטרה להשיג את השחקנים הישראלים הטובים ביותר ונעשית עבודה יסודית מאוד במחלקות הנוער של הקבוצה.
יש לה חזון ומטרה ברורים: להיות מועדון שמתחרה בקביעות בליגת האלופות בכדורגל. לליגה של הגדולות האירופיות היא הגיעה, תחת גולדהאר, בפעם הראשונה בשנה שעברה - שם הפסידה את כל ששת משחקיה וכבשה בהם רק שער אחד לעומת 17 שערים שספגה.
החזון האחר, זה שמייצגת הפועל ב"ש, אך לאו דווקא מקדמת, הוא מקומי. חזון של כדורגל ישראלי מבוזר יותר, שבו הליגה הישראלית תהיה שקולה יותר ועם כמה מוקדי כוח. הם לא מביאים לכם את אירופה לישראל. המאמן, ברק בכר, הוא מאמן ישראלי צעיר וחכם, והקבוצה היא בינתיים גירסה מצוינת ומבורכת לכדורגל ישראלי.
רחוק מרומנטיקה. מיטש גולדהאר // צילום: עמי שומן
מה נכון יותר? דווקא יש כנראה תשובה ברורה. החזון התל־אביבי והחזון הבאר־שבעי ראויים מאוד, אבל רק זה של ב"ש באמת אפשרי להגשמה. למה? כי זה לא מקרה שאין בכדורגל האירופי העכשווי מועדון מהסוג שמכבי ת"א רוצה להיות, כלומר מועדון ממדינה קטנה שהפך לכוח משמעותי בין הגדולות. פה ושם נרשמו הפתעות אקראיות, על ידי קבוצות ממדינות כגון בלגיה, שווייץ וקפריסין, אך אף אחת לא הפכה לחברת קבע בין הבכירות.
תהליך מעבר השחקנים לכסף של הליגות הגדולות מונע זאת, והפערים רק גדלים. מדינות קטנות יכולות להצליח רק עם הנבחרת הלאומית. זה תמיד קורה באותו אופן: מאסה משמעותית של שחקנים שמשחקים בליגות הגדולות. המדינה הקטנה ביותר עם מועדונים תחרותיים היא פורטוגל, עם פי עשרה כדורגלנים לנפש לעומת ישראל, ועם תוצר בדמותו של כריסטיאנו רונאלדו למשל.
לעומת זאת, יש מדינות קטנות שבהן הליגה המקומית משגשגת. האיצטדיונים מלאים, התחרות פתוחה ואנשים רוצים את המוצר כבילוי משפחתי, גם כשיש ברצלונה בטלוויזיה. הכדורגל הישראלי דווקא יכול להגיע למקום הזה, כי בזמן שאתם בוכים בצדק על הרמה הנמוכה והשחיתות ועל כך שלא יהיה מונדיאל - קורים גם דברים טובים. איצטדיונים מעולים נבנו בהרבה ערים מכסף ציבורי.
לא פעם הקבוצות שמשחקות כאן מנוהלות באופן מפוקפק למדי, אבל זה פתיר הרבה יותר מהסיכוי שאלופת ישראל תתמודד בהצלחה עם אתלטיקו מדריד או צ'לסי. זה נפתר, למשל, בהפועל ב"ש.
פורצת דרך
הנה סיפור שאולי יאכזב את אוהדי מכבי ת"א. אליפות של הפועל ב"ש תהיה סיפור גדול הרבה יותר ברחבי העולם מהשתתפות מכבי ת"א בליגת האלופות השנה. עיתונאי ספורט בעולם הם מערכת קשרים קטנה, ובחודש האחרון כבר קיבלתי כמה פניות - מצרפת ומארה"ב למשל - שמגששים ורוצים לדעת קצת פרטים.
אם סכנין לא תדהים את ב"ש הערב, ישראל תהפוך לאור לגויים, כי אלופת ישראל בכדורגל תהיה מועדון מקצועני - ששייך לאישה, וכלל לא אופתע אם אלונה ברקת תרואיין להרבה כלי תקשורת בעולם בחודשים שיבואו. הסיפור יהיה לא קטן. בעלות של אישה על מועדון ספורט קבוצתי בעולם הוא נדיר שבנדירים, ולא הצלחתי לחשוב על מקרה אחד דומה לזה של ברקת, שרכשה את הפועל ב"ש ב־2007.
בנתה הרבה יותר מקבוצת כדורגל כשעשוע של עשירים. אלונה ברקת // צילום: אלן שיבר
בארה"ב יש כמה נשים שירשו מועדון מאב או מבעל שהלך לעולמו, ולרוב לא השאירו חותם מיוחד. בסרביה מקרה יוצא דופן, כשהזמרת המפורסמת, צצה שמה, לקחה לידיה מועדון לאחר מותו של בעלה - פושע המלחמה ארקן. תופעה מרתקת קיימת בהודו, כשכמה יפהפיות מעולם הסרטים של בוליווד הן שותפות בבעלות על קבוצות קריקט מקצועניות.
אבל אף אחת מהדוגמאות מחו"ל לא מזכירה את הדוגמה בכחול־לבן. מצב שבו אשת עסקים ממוסדת רכשה מועדון בקושי מוכר בעולם. חשיבותה של ברקת הוא שהעניין כבר כמעט אינו עולה על סדר היום. כמו כל בעלי קבוצה, היא לעיתים מואשמת על ידי האוהדים בטעות זו אחרת, אבל אין שאלה שהיא מסוגלת לתפקיד.
גם בהקשר הישראלי סיפור ברקת הוא פריצת דרך מעניינת. זו הפעם הראשונה שבה הכסף הישראלי החדש - ברקת ובעלה התעשרו מכספי האקזיטים הטכנולוגיים - מממן כדורגל מקצועני.
מקורות המימון של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות הם, בלשון עדינה, מעניינים. יש קבוצות בבעלות עבריינים, הופעה תכופה של משקיעים, שמקור כספם לא ידוע ובתקופה האחרונה התגברה התופעה המלבבת של "רוכש אלמוני". יש כמובן גם כסף לגיטימי של אנשי עסקים מחייבים, דוגמת יעקב שחר ואיזי שרצקי, ובשנים האחרונות גם החל להגיע כסף זר - גולדהאר לא היה הראשון.
מחורבות, לקבוצת פאר
מתעשרי היי־טק בארה"ב, באופן טבעי צעירים, קונים בשנים האחרונות הרבה קבוצות מקצועניות.
האם זה שעשוע למתעשרי ההיי־טק הישראלים? ובכן, אולי מצאתם אותם בטיסה למינכן, בדרך לראות משחק מכריע בליגת האלופות. הכדורגל הישראלי היה לרוב מלוכלך מדי עבורם. אבל גם יש את מקרה אורי אלון, שרכש את קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים ואף זכה איתה בשנה שעברה באליפות.
ברכישה עצמה ברקת הקדימה בלא מעט שנים את אלון. הפועל ב"ש תחת ברקת היתה במידה רבה סטארט־אפ. היא מסמלת ב"ש שהיא לא עיר השדה המעט מסכנה שהיתה בשנות ה־70, אלא עיר משגשגת בהרבה, חינוכית וכלכלית. אבל ברקת לא רכשה קבוצה גדולה או צעצוע של יחסי ציבור. היא רכשה מועדון בליגה השנייה, ששיחק במתקן מזעזע והיה שקוע בדורות של בינוניות וניהול אינטרסנטי. היא שיקמה את מחלקות הנוער והשיקה פעילויות חינוכיות. היא גם קיבלה כמה החלטות קשות, חתכה מאמן פופולרי וגם איימה לעזוב בגלל התנהגות אוהדים.
אל לנו להפוך את הפירמידה. ספורט הוא קודם כל העוסקים בו, ואם ב"ש תחגוג אליפות - התהילה והמדליות לבכר ולשחקניו. אבל בטווח של תשע שנים יש לנו את התמונה הגדולה לגבי אלונה ברקת: היא בנתה בב"ש קבוצת פאר ישראלית מחורבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו