המהפכה כבר באוויר

האם חיל האוויר הוא עדיין שובר השוויון, ה־Game Changer, היתרון האחד, האולטימטיבי, שיש בידי מדינת ישראל היום, בבואה להתמודד עם הזירה שסביבנו? האם הוא הקו הכחול הדק, שמבטיח את קיומנו הפיזי כאן? זאת השאלה שניסינו לבדוק בסידרת ראיונות עם מפקדי טייסות מארבעת המערכים הטסים: קרב, תובלה, מסוקים ובלתי מאוישים, ערב יום העצמאות ה־68. 

התשובה, וזה לא ספוילר, היא - "כן, בוודאי". חלקם, וזה פחות צפוי, הדגישו את המצאות מערך ההגנה האווירית, הכולל את כיפת ברזל, שרביט קסמים והחץ, כחלק חיוני במשוואה: צריך לצרף ליכולת ההתקפה גם את יכולת ההגנה. אבל כולם הבטיחו שאזרחי המדינה יכולים לישון בשקט. 

על העשורים הבאים של חיל האוויר הישראלי מרחף צל ענק. לא, לא מדובר בטילי ה־S-300 ואפילו לא בגרעין האיראני. זהו צילו של מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם היום, שאמור לתפוס את מקומו בחוד החנית של חיל האוויר בשנה־שנתיים הקרובות, ולתת מענה לקשת רחבה של משימות חיוניות וגורליות. להגעתו של המטוס - החמקן, ה־F-35, "אדיר" בשמו העברי, יש משמעות עצומה עבור חיל האוויר. 

על מקומו היחיד במינו באסטרטגיה החיל־אווירית אפשר ללמוד מדבריו של ראש המטה, תא"ל טל קלמן, בהרצאה שנשא בחודש שעבר בכנס "הלוחמה האווירית בדור החמישי", שנערך בחסות המגזין "ישראל דיפנס" ומכון פישר לחקר האוויר והחלל. "אם בעבר קלט החיל פלטפורמות והתאים אותן לחיל האוויר, היום יש להתאים את החיל לפלטפורמה החדשה של האדיר", אמר הרמ"ט והוסיף, "לכן נעשו שינויים במטה חיל האוויר, בלהק ציוד ובטייסת האדיר המתוכננת, הבונה את עצמה בצורה שונה מטייסות אחרות".

כלומר, עוד לפני שנגעו גלגלי האדיר הראשון במסלולי בסיס נבטים, שם נבנית הטייסת הראשונה, הוא כבר שינה את מבנה חיל האוויר כולו. הישג חסר תקדים. חיל האוויר מתייחס לזה כאל רגע היסטורי: זו הפעם הראשונה שבה קולט החיל מטוס שעדיין נמצא בפיתוח, וישראל היא בעצם המדינה הראשונה שתפעיל אותו מחוץ לארה"ב. 

עמדת חיל האוויר נובעת מההנחה שאם בוחנים היום את הזירות המבצעיות שמתפתחות סביב מדינת ישראל, מתרבות בהן באופן מבהיל מערכות מתקדמות, ממיטב הארסנל העולמי, שמופנות כלפינו, לדוגמה טילים נגד מטוסים מתקדמים מדגם S-300, שנמכרו על ידי הרוסים לאיראן. ישראל מוטרדת מתהליכי ההתחמשות בזירה הצפונית, ומציאות השנים האחרונות הוכיחה לקברניטיה שהדינמיות של הזירה הזו קשה לצפייה. מי לידינו יתחייב שבעוד חצי שנה־שנה לא ישתלטו על סוללות הקרקע־אוויר המתקדמות ארגונים אחראיים פחות מאשר חיזבאללה, לדוגמה? 

"אדיר". בן-אליהו: "יום אחד נצטרך לפעול במרחק אלפי ק"מ" // צילום: דובר צה"ל

חיל האוויר מבקש להסתכל לא רק על מה שקורה היום, אלא להבין שהדינמיות סביבנו מוכיחה שחייבות להיות בידיו יכולות ואפשרויות להיות רלוונטי, לכשיידרש. ולאמצעים האלה קוראים בחיל - אדיר. מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (מיל') איתן בן־אליהו, אמר כי "אם יום אחד נצטרך לפעול במרחק אלפי קילומטרים מהבית - זהו האמצעי היחיד שיאפשר לנו פעולה כזאת". 

אבל הצל הענק של האדיר נובע גם מכך שתהליך פיתוחו מלווה בביקורת בינלאומית עזה. הוא נחשב לפרויקט הביטחוני היקר ביותר בתולדות ארה"ב. עלותו המשוערת עומדת על 400 מיליארד דולר והוא חווה תקלות ואיחורים לרוב. כך, למשל, מנה ד"ר מייקל גילמור, הממונה על בחינת מערכות הנשק במשרד ההגנה האמריקני, לא פחות מ־928 בעיות וכשלים במטוס, חלקם קריטיים, שלא נפתרו בעת הגשת הדו"ח (לפני כחודשיים); מערכת המחשוב המרכזית של המטוס (ALIS), ה"מוח" המתקדם מאוד שלו, עדיין אינה מיוצבת; תוכנת המכ"ם כשלה תוך כדי טיסה; התותח טרם הוכרז מבצעי; ועוד. 

בחיל האוויר לא מתרשמים מהביקורת. תא"ל קלמן אמר כי "הבעיות השונות, הנובעות מכך שהמטוס עדיין נמצא בשלבי פיתוח, הולכות ונפתרות". בחיל טוענים כי הם מכירים היטב את כל האמירות, התקלות והבעיות שהיו עד כה. אבל כל מה שקורה אופייני למטוס שנמצא בתחילת הייצור שלו. זהו תהליך טבעי; התקלות נבדקות, מתקיימות טיסות ניסוי, טיסות ניתוח - כרגע המטוס מתקדם בקצב הראוי, ועובדה שהנחיתה תתבצע במועד המובטח, אומרים בחיל. 

בצילו של המהלך הסופר־אסטרטגי הזה, משנים המערכים הטסים בחיל את פניהם במהירות מסחררת. מטוסים ומסוקים ותיקים, שהתרגלנו לראות בחיל זה 50 שנה, כגון הצוקית, הסקייהוק והקוברה - נעלמו מהנוף. במקומם הגיעו כלים חדשים ומתקדמים, דוגמת הלביא, הנחשון, השמשון, האיתן ובקרוב - האדיר. זו אינה התקדמות ליניארית, של שיפור כזה או אחר; זו לא מתיחת פנים. יחד עם מערך ההגנה האווירית, המצויד בחץ (2 ו־3), בכיפת ברזל ובקרוב בשרביט קסמים, מערך הגנה שאין דומה לו בעולם, מייצג כל אחד מהכלים החדשים קפיצת מדרגה טכנולוגית משמעותית, וכולם יחד - מהפכה, שיצרה חיל אוויר חדש לגמרי. אפשר לומר די בביטחון שלרשותו של האלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר, עומדים היום ארסנל מטוסים ומערכות שקודמיו יכלו רק לחלום עליו.

אבל המהפכה אינה נעצרת ב"ברזלים". באופן מפתיע, וייתכן שאף בהשקעה של מאמץ גדול הרבה יותר מאשר שדרוג המערכות הטכנולוגיות, חל שינוי אדיר ביחס שבין חיל האוויר ל"ירוקים". חיל האוויר החדש מתאפיין בשיתוף פעולה כה הדוק עם כוחות היבשה והים, שאפילו הביטוי "שיתוף פעולה" הוחלף במונח חדש - "שילוביות". 

גם הוא חדש בשכונה. "איתן" // צילום: דובר צה"ל

במסגרת השילוביות הועבר חלק מהשליטה על הכוחות האוויריים באימונים ממוצב השליטה המרכזי - לכוחות בשטח. וזו באמת ה־מהפכה. חיל האוויר של היום כבר אינו "צבא זר אך ידידותי", כפי שכונה בזמנו על ידי רפול (רא"ל רפאל איתן ז"ל). הוא חלק אינטגרלי אמיתי מצה"ל. 

במקביל, החיל מתמודד עם רמת חשיפה תקשורתית ובינלאומית חסרות תקדים, ונתון, לעיתים, לביקורת קשה הנובעת מפגיעה באזרחים. "יש כל הזמן שיח על הנושא הזה", אמר סא"ל גדי, מפקד טייסת יסעורים. "האנשים שואלים שאלות, רוצים לדעת. הם מאמינים מאוד במה שהם עושים והם רוצים לוודא שמפעילים אותם נכון. אני חושב שטעינו בזמנו, סביב 'מכתב הסרבנים', כשלא דיברו על הדברים האלה. היום מבינים שצריך לדבר על הכל. זה חלק מהעוצמה שלנו, לדבר עם הלוחמים. היום זה כל הזמן בשיח, וזה מעולה מבחינתנו. זה מאפשר לנו לבדוק את עצמנו, לראות שאנחנו לא רק אומרים שאנחנו מוסריים, אלא אנחנו באמת מוסריים. העובדה שזה מגיע לתקשורת זה מעולה, זה מאפשר לנו לראות את הטעויות שלנו ולתקן אותן". 

האם ההימנעות מפגיעה בחפים מפשע היא שיקול שבאמת לוקחים אותו בעת מבצע? 

סא"ל גדי: "בהחלט, זה לחלוטין שיקול. צריך להיות משהו דרמטי מאוד, כדי שלמרות שיש אזרחים בסביבה יבצעו את התקיפה". 

מפקד טייסת יסעורים, סא"ל גדי // צילום: זיו קורן

סא"ל תומר, מפקד טייסת F-16:  אם יש איזושהי סכנה לפגוע בחפים מפשע, לטייס יש סמכות מוחלטת שלא לתקוף. זה עיצבן אותי מאוד כששמעתי כל מיני דברים בצוק איתן, כאילו שהטייסים שלי הם רובוטים. ממש לא. הם מקושרים לקרקע, רואים מה קורה, ואם הם חושבים שהם צריכים לעצור, הם עוצרים. היו בהחלט כאלה שעצרו, אם זה כדי שיפנו משם אנשים, ואחרי זה להמשיך ולתקוף, או בכלל למנוע את התקיפה הזאת לחלוטין. ההחלטות האלה קיבלו גיבוי מלא ממני ובהמשך ממפקד חיל האוויר".

 

לא מאוישים

המערך שמסמל אולי יותר מאחרים את חיל האוויר "החדש" הוא דווקא המערך הלא מאויש - מערך הכטמ"ם, כלי טיס מאויש מרחוק (לשעבר - כטב"ם, או מל"ט, ובגרסתו הקטנה ביותר: מזל"ט). הן בתפיסתו המבצעית המקורית, הן בזווית הראייה הייחודית שלו את שדה הקרב והן בטכנולוגיה המתקדמת שהוא מפעיל - מערך הכטמ"ם הוא החלוץ ההולך בראש המחנה. 

סא"ל אופיר הוא מפקד טייסת הנשר הלבן המפעילה את מטוסי איתן (הרון TP), מתוצרת התעשייה האווירית - הכטמ"ם הגדול ביותר המשרת היום בחיל האוויר. "אני כבר מעל גיל 40, במקור מנתניה, בן למשפחה שיש בה עוד נציגים בחיל האוויר: אחי הגדול היה סגן מפקד בסיס פלמחים ואחותי שירתה בחיל. גם אשתי קרן משרתת בקבע בחיל האוויר, כמפעילת כטמ"ם בטייסת בפלמחים. אנחנו גרים בבסיס תל נוף ויש לנו 3 ילדים". 

איך ההרגשה להטיס מרחוק את המטוס שלך? מה ההבדל בין זה לבין הטסה מאוישת?

סא"ל אופיר: "אנחנו מרגישים בתוך שדה הקרב; אם באימונים או בפעילות מבצעית כזו או אחרת. אמנם אנחנו לא יושבים פיזית בתוך המטוס, אבל ביצוע משימה של מאויש מרחוק מעניק הרגשה שאתה חלק אינטגרלי מביצוע המשימה".

סא"ל אופיר, מפקד טייסת הנשר הלבן // צילום: זיו קורן

בעולם נמתחת ביקורת דווקא על העניין הסטרילי הזה. הם בעצם יושבים באיזה מקום בטוח (על האמריקנים אמרו: בנבדה), ושולחים טיל שהורג בן אדם בעיראק, באפגניסטן או בסוריה. העובדה שיש בינם לבין שדה הקרב מין קיר ביטחון כזה הופכת את המשימה לקצת פחות הומנית, קצת פחות אנושית. 

אתה לא מרגיש שהריחוק הזה הופך אותך למנותק מהמציאות האמיתית של שדה הקרב? 

"דווקא האווירה הסטרילית הזאת מאפשרת לנו לקחת שיקולים נכונים הרבה יותר. אתה לא נתון בלחץ. אני חושב שהערכים שעליהם אנחנו גדלים מהיום שבו אנחנו מתגייסים לחיל, ואיך שאנחנו מתחקרים את עצמנו ולומדים תוך כדי, לא יאפשרו לנו לבצע משימה שיהיו בה נפגעים מהצד השני בגלל שאנחנו נמצאים באווירה סטרילית". 

מערך הכטמ"מים מתייחד בכך שכל הכלים הם מתוצרת כחול־לבן.

"זה נכון ויש בזה יתרון גדול. קודם כל גאווה ישראלית. אבל אלה לא רק המטוסים; אצלנו הקוקפיט נמצא על הקרקע, כידוע, אז כל השרשרת: התקשורת, תאי המשימה, תאי המראה ונחיתה, כמעט הכל, מקצה לקצה - למעט מספר מצומצם של מערכות מדף, מתוצרת ישראל. ועוד יתרון: המפעילים שמשתחררים ויוצאים למילואים הולכים לעבוד בתעשייה. זאת אומרת, הם לא נעלמים מהמערך. הם טסים אצלי בטייסת ולמחרת הולכים לעבוד, אם זה בתעשייה האווירית, באלביט, ברפאל, וכבר מכניסים את התיקונים והשיפורים הדרושים בזמן אמת". 

המערך שלכם משתלב בתוך המערך הקיים של חיל האוויר? 

"המערך משולב באופן מלא בחיל האוויר, בין שבהפעלה המבצעית שלו, או בבניין כוח האדם שלו, או בתפקידים כאלה ואחרים שאנשיו נדרשים לבצע. אומר יותר מזה: היום אין כמעט אימון או פעילות מבצעית בחיל האוויר שלא משולבים בה מטוסי הכטמ"ם והטייסות. אומר בזהירות: יותר מ־50 אחוז מהפעילות המבצעית של חיל האוויר היום מבוצעים על ידי כטמ"מים. אני מדבר על כמות המטוסים שיש לנו באוויר ברגע הזה, בכל רגע נתון. ועל כן, מערך הכטמ"ם היום הוא ההפך הגמור מלהיות נטע זר".

ושאלת השאלות: האם בקרוב יהיה אפשר להעביר את כל פעילות חיה"א לכלים מאוישים מרחוק? 

"השאלה היא איך מגדירים 'בקרוב'. זה לא סוד שהמערך מתפתח אל מול קליטת יכולות שבעבר היו אולי נחלתן הבלעדית של טייסות מאוישות. כשמבינים את היתרון הגדול שיש למערך הכטמ"ם: כמות השעות שאתה טס באוויר, או חילופי צוותים שאתה מבצע על הקרקע (ללא צורך להנחית את המטוס בזמן החילופים), בטיחות אנשי הצוות, המשקלים שאתה יכול לשאת - הטכנולוגיה הזאת מאפשרת לבצע יותר ויותר משימות שבעבר היו מאוישות. אני לא חושב שהמערך היום בנוי להחליף את כל הטייסות; לכל מערך יש את הייחודיות שלו. אבל אני די בטוח שאנחנו נראה יותר טייסות מאוישות מרחוק בשנים הבאות". 

 

מערך הקרב

כמו שהאתלטיקה היא מלכת המסלול הספורטיבי, מערך הקרב הוא מלך מסלול ההמראה. סא"ל תומר, בן 38, הוא מפקד טייסת מטוסי סופה, F-16I, בחצרים. את לירון, אשתו, הכיר עוד בבית הספר לטיסה ויש להם שני ילדים, והשלישי בדרך. מטוס ה־F-16 לדגמיו השונים הוא עמוד השדרה המבצעי של חיל האוויר היום ומצוי בחיל במספרים גדולים. אבל העולם משתנה.

סא"ל תומר, מפקד טייסת סופה 

תומר, האם הניצחון בקרב הוא ערך בטייסת? 

"השקף הראשון במצגת שאני מציג לכל טייס חדש בטייסת הוא שקף של מדינת ישראל, שעליו מצוינים המרחקים בין הירדן לים ובין דן לאילת והתרגום שלהם בקבועי זמן של דקות טיסה של מטוס קרב. ואם אתה שואל אותי מה הניצחון שלנו? זה הניצחון שלנו. הניצחון שלנו הוא לשמור על מדינת ישראל. התמונה הזאת של מדינת ישראל על קבועי הזמן האפסיים של מרחקי הטיסה היא מה שמראה לאנשים ומסביר להם שהם חייבים להיות ערוכים ודרוכים כל הזמן, ביום, בלילה, בשבת ובחופשה. יש פה כוננות כל הזמן, כי כשהגבולות קצרים אתה נדרש להגיב בקבועי זמן אפסיים".

המשימות שלכם לא השתנו מעט בגלל המלחמה בעזה? אלה עדיין המשימות הקלאסיות?

"אני חושב שאנחנו מתאימים את עצמנו לדרישות המשתנות בשטח עם היכולות שיש לנו. אני לא יודע מה זה קלאסי; פעם הפילו מטוסים בתותחים, והיום יש לנו טילים שעושים את זה במרחקים מעבר לטווח הראייה. אבל זה לא משנה, המשימה של הגנת שמי המדינה קיימת והמשימה של הגנה על הגבולות קיימת. פעם היו משתמשים בפצצות ברזל טיפשות, והיום יש לנו חימוש מדויק, חימוש מונחה. ואני חייב להגיד לך שאני חושב שזה רק משפר אותנו. במקום לקחת רביעייה של מטוסים למשימה מסוימת, היום עושה את זה מטוס אחד עם פצצה אחת".

מאז מלחמת לבנון השנייה, פחות או יותר, העורף הפך להיות חזית. ובגלל זה גם פותחו אמצעים כגון כיפת ברזל, חץ ושרביט קסמים. האם היום הגנת שמי המדינה האינטנסיבית נתונה בידי טילים וחיל האוויר עושה משהו אחר?

"לי זה נותן תחושת ביטחון, כשאני בתא הטייס בגובה 30 אלף רגל ואני יודע שמישהו למטה עושה את העבודה הזאת ושומר על המשפחה שלי ועל המשפחות של החיילים שלי ועל האזרחים. היום הקרב הוא משולב, אנחנו צריכים להיות חזקים גם בהגנה. ודבר נוסף: אני לא דואג למקומו של מערך הקרב. כמות האתגרים והמשימות שיש לנו היא לא כזאת שאני רואה שבטווח הקרוב מישהו יגיד שמערך הקרב צריך לשבת על הקרקע. ממש לא. שדה הקרב היום מחייב אינטגרציה של כולם יחד. לדעתי, רק ככה אנחנו ננצח. וככה אנחנו מתאמנים, השפה היא שפה משותפת, גם מול צה"ל כולו. כשאני יושב היום עם מפקד אוגדת עזה, או עם מישהו אחר בצפון, אני מבין מה הוא רוצה ממני והוא מבין מה אני יכול לתת לו".

אתה חושב שעדיין צריך מטוסים מאוישים? האם בעתיד נראה כלים לא מאוישים מבצעים את המשימות שלכם? 

"קודם כל זו לא שאלה שאתה יכול לשאול טייס קרב, אם מכונה יכולה להחליף אותו. זאת שאלה קשה. אני שמח שלפחות ב־50 השנים הקרובות זה לא יקרה. מה יקרה הלאה? את זה אתה צריך לשאול את המהנדסים. אני שמח שאני עוד חי בתקופה שיש אדם בקוקפיט. בטכנולוגיה הנוכחית אני לא רואה את האירוע הזה מתרחש, כי צריך את הבן אדם בפנים".

 

הבינלאומיים

טייסות התובלה הן הממשק הכי קרוב של חיל האוויר עם החיים האזרחיים. המשימות שלהן חדלו כבר מזמן להיות רק קרביות: הן עוסקות בהצלת נפשות סביב כל העולם. אגדה אורבנית מספרת שאם בעלי אזרחות כפולה, ישראלית ועוד אזרחות אחרת, לא חשוב איזו, נקלעים לצרה - הם יעדיפו תמיד לפנות לנציגויות הישראליות. השם שיצא לישראל שהיא הראשונה להגיע, ולכל מקום, מבוסס על עובדות - ועל השקעה אדירה של זמן, אמצעים ומאמץ. 

אבל הם גם ניצבים בחזית העמקת שיתוף הפעולה עם הירוקים: לדוגמה, מטוסי הנחשון, שהם מטוסי המודיעין של חיל האוויר, פועלים בשיתוף פעולה "אינטימי" עם 8200, עד כדי כך שיש עשרות ומאות אנשי 8200 שממש חיים בבסיס חיל האוויר, אוכלים בו וישנים בו. זוהי רמת שיתוף פעולה שהיא קפיצת מדרגה בהשוואה לעבר.

בחוד החנית של טייסות התובלה היום טסים מטוסי שמשון. "הטייסת בקושי נפתחה לפני שנתיים", סיפר מפקד טייסת הפילים, סא"ל יואב, "וחודשים ספורים אחר כך כבר הוזעקה הטייסת (אני אפילו טרם קיבלתי את הפיקוד עליה) לסייע לקורבנות רעש האדמה הקשה בנפאל. זו היתה בעצם טבילת האש של השמשון, אירוע שמתח את גבולות היכולת של המטוס עד לקצה".

יואב, בן 38, נשוי ואב לתינוקת בת שנה. המשפחה גרה בשיכון בבסיס נבטים. במקור הוא מאזור הדרום, מעומר. חודשיים בלבד לאחר שמונה למפקד הטייסת היא הוזנקה לאיסטנבול, לפנות משם את הישראלים נפגעי פיגוע הטרור. "יש לנו קבועי זמן מהירים מאוד להזנקה. יצא לי להיות קברניט המטוס והכרתי את הדרך. וכן, אנחנו - לצערי וגם לשמחתי - יודעים לתת את השירות הטוב ביותר שאפשר לתת באירועים מהסוג הזה. גם בזכות מהירות התגובה והגעה מהירה, גם בזכות רדיוס הפעולה וגם בזכות האלמנטים שיש בתא המטען הגדול יותר שיש בשמשון. 

סא"ל יואב, מפקד טייסת שמשון // צילום: יהודה פרץ

"אני חושב שאנחנו משתייכים למועדון מצומצם של מדינות שמתקיים בהן השילוב של היכולת המבצעית להגיע לטווחים הרחוקים, יחד עם הרצון לפעול", מדגיש יואב, "לא הייתי אומר שאנחנו יחידים בעולם, אבל אני חושב שאנחנו משתייכים למועדון של כבוד בהקשר הזה וגם די מובילים אותו ביכולות שפיתחנו. יצא לי באופן אישי להיות בהודו אחרי רעידת האדמה בתחילת שנות האלפיים, בבוג'ירק, וגם בטורקיה וביוון ואפילו באפריקה במשימות סיוע. אני יכול להגיד בפה מלא שאנחנו פועלים הרבה מעבר לגודל הפרופורציונלי שלנו, ואני חושב שזו מגמה - החלטה, כוונה, מחשבה אסטרטגית בדרג הכי גבוה. אני גם מתחבר מאוד אליה, אני חושב שהיא נכונה ועושה שירות טוב מכל הבחינות למדינת ישראל".

אשאל אותך שאלה קצת פרובוקטיבית: היית אומר שמערך התובלה הכבדה נועד בעיקר עבור משימות הומניטריות, סיוע, חילוץ וכד'? או שיש לו גם משמעות מבצעית?

"אפשר להבין שכמו שאנחנו יודעים להגיע בנסיבות הומניטריות לכל פינה בגלובוס, אנחנו נדע להגיע גם בכל משימה אחרת לאותם מקומות בדיוק. אני חושב שלמערך יש משמעות אדירה כזרוע אסטרטגית של מדינת ישראל, ובסופו של דבר הוא נותן הרבה מאוד שקט לקברניטים". 

 

מערך המסוקים

סא"ל גדי, מפקד טייסת יסעורים, בן 40, נשוי עם ארבעה ילדים. במקור הוא מבנימינה, בן למשפחה חקלאית. כמעט את כל שנות שירותו עשה במערך הבינוני: אנפות, ינשופים ובשלוש השנים האחרונות - במערך היסעור. הוא מתגורר עם משפחתו בשיכון משפחות בתל נוף. 

"התפקיד העיקרי של הטייסת שלי הוא פעילות משותפת עם כוחות מיוחדים בצבא: בין שבהגעה ליעד ובין שבחילוץ. את הפעילות אנחנו מבצעים בכל הטווחים, מקרוב ועד הטווח המירבי שנמצאים בו כוחות של מערכת הביטחון". 

יש התפתחות באופי שיתוף הפעולה עם כוחות הקרקע?

"אני חייב לומר שהיום משתנה עידן. אצלנו, במערך המסוקים, השינוי לא דרמטי, משום שאנחנו כבר שנים הגורם המרכזי שעובד עם כוחות הקרקע. התקדמנו, השתפרנו, אבל חיל האוויר הדביק אותנו קצת, יישר קו. במערך הכטב"מים ואפילו במערך הקרב, אם אני משווה את זה ללפני עשור, קצת לפני מלחמת לבנון, באמת חל שינוי דרמטי באופן שבו חיל האוויר מדבר עם הירוקים. אבל המונח 'שיתוף פעולה' פחות טוב, זהו מונח מפעם. היום אנחנו מדברים על 'שילוביות'; איך המח"ט או האוגדונר משלב אותנו בתוכנית הקרב שלו כדי למקסם אותה, להפוך אותה לטובה יותר ולא רק במקרים ובתגובות, אלא כאופציה ראשונה של הפעלה שלנו כדי להביא את הכוחות שלו לאן שהוא צריך. זה שינוי".

כמה שנים עוד "יסחוב" היסעור? 

"האמת היא שאין לו תחליף כרגע. הוא פשוט המענה הכי ורסטילי שיש היום לחיל האוויר, יכול לעשות הכל, ממשימה בגבול עזה ועד משימה כיד הדמיון. יודע להגיע לכל טווח בכל מזג אוויר. הוא עבר הרבה שיפורים בדרך וכל הסד"כ שלנו היום הוא בתצורה הכי מתקדמת שיש: 2025. אבל הוא אכן ותיק: אנחנו חוגגים השנה יובל לטייסת, ונותרו רק שתי מדינות שמשתמשות בו: ישראל וגרמניה. נגמרים חלקי החילוף ולא מייצרים יותר. זה באמת אתגר אחזקתי גדול, אבל אין לנו ברירה, כי באמת אין לו תחליף. יש הרבה מאוד משימות שרק היסעור יודע לעשות, ובלעדיו נהיה בפער מבצעי ולא נוכל למלא חלק מהמשימות". 

אתם מתאמנים הרבה בחו"ל, למה?

"משום שאין לנו היום שום אתגר טיסתי גיאוגרפי בארץ, אתגר ניווט או הבנה של השטח, ואין לנו יכולת לדמות את זה בשום מקום. הארץ קטנה, אנחנו פשוט מכירים אותה טוב מדי. לכן פריסות בחו"ל מאפשרות לנו תא שטח חדש לחלוטין שאנחנו לא מכירים, שלמדנו אותו בבית רק על מפה כמו שהייתי לומד לקראת מבצע במדינת יעד. זה אימון מבצעי מצוין". 

האם אתה יכול להרחיב על תפקיד מערך המסוקים בשדה הקרב העכשווי? 

"כן. כולם מבינים ששדה הקרב הפך מורכב מאי פעם. כמות האיומים על הקרקע נגד הכוחות שלנו על הקרקע או באוויר גדלה משמעותית. אנחנו מבינים שבאמצעות מערך המסוקים, מעבר לייעוד הקלאסי שלו, של פינוי פצועים, אנחנו יכולים לעשות שינוי מהותי. להפתיע, להביא את הכוחות שלנו למקומות שלא מצפים להם. באמת להשתמש בנו כסוג של נגמ"שים, אבל בלי שום מגבלת עבירות".

יש אצלכם בעיית מוטיבציה?

"אצלנו במערך המסוקים אין בעיות מוטיבציה. אנשים שמגיעים למערך המסוקים ונדבקים בחיידק הזה של טיסה נמוכה, שת"פ עם כוחות הקרקע וכמובן הצלת חיי אדם: זה לא קורה כל יום, אבל כמעט לכל טייס מסוקים יצא לחוות אירוע כזה, שאתה מביא אנשים לבית החולים ויודע שבזכותך ובזכות הצוות הרפואי שהטסת הם איתנו".

מי אתה, הטייס של המאה ה־21? 

סא"ל תומר: "זה מתחיל מהדברים הבסיסיים, שהם עדיין הכרחיים: יכולת קוגניטיבית ויכולת קואורדינציה; זה הבסיס של הבסיס. אחר כך בא סט התכונות האישיותיות: חתירה למגע, רצון, מוטיבציה. לצד היכולות המוטוריות, החשיבה ומהירות התגובה, היכולת להתמצא בשלושה מימדים ולהמשיך לתפקד שם, היום נדרשת בהחלט גם יכולת טכנולוגית. במטוס הקרב של היום, עתיר הטכנולוגיה, לא הכל נמדד רק בסטיק ובמצערת. בעיקר מדובר על חלוקת קשב, היכולת לתפעל כמה דברים במקביל, או יותר נכון, תעדוף הפעולות: להבין מה הדבר החשוב לבצע מייד, ומה ניתן לדחייה".

סא"ל יואב: "קודם כל הם יותר טכנולוגיים ממה שאנחנו היינו לפני כ־20 שנה, כי המטוסים שהם טסים עליהם יותר מתקדמים. על השמשון דיברנו. מטוסי הנחשון הגיעו לחיל האוויר רק לפני עשר שנים, וגם הם מטוסים מתקדמים. מטוס הקרנף עובר היום השבחה אוויונית, שתהפוך אותם לדומים מאוד בקוקפיט שלהם, בהפעלה, למטוסי השמשון. לטייסים הצעירים עצמם יש קליטה טובה יותר של טכנולוגיה, הם מהירים יותר, בהבנה. עם כל הניסיון שהם מביאים משנים של תפעול האייפדים והאייפונים - בסופו של דבר הכל מאותה המשפחה. הם מונעים גם מהאתגר האישי ומחפשים את המקום שבו הם יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי. 

"אני חושב שזה דור שחושב קצת אחרת וצריך לדעת איך לתת לו תשובות. קודם כל הוא שואל שאלות, הוא לא מסתפק באמירות כלליות או בסיסמאות. הוא שואל שאלות והוא רוצה תשובות מדויקות יותר. אני חושב שזה יתרון, אני לא חושב שזה חיסרון או בעיה. אני חושב שיש להם רמת מוטיבציה גבוהה מאוד, גם ברמה של לתרום לחברה ולעשות דברים, לטובת הצבא או האזרחות. הם חבר'ה לא פחות ערכיים ומאמינים בדרך מאיתנו, אבל הם מתנהלים אחרת, הם חושבים אחרת, והם מחפשים הרבה פעמים את המשמעות במה שאני עושה באופן מיידי ואת התשובות. חבר'ה חכמים מאוד".

סא"ל גדי: "כן. אפשר להסתכל על זה קצת כמו על השינוי שעבר דור ה־Y. הדבר שהכי מאפיין אותנו היום הוא הצפת המידע. כמות מערכות התקשורת שיש לי במסוק, המידע שאני מקבל, הן מהקרקע, הן מהשליטה החיל־אווירית והן ממסוקים אחרים דרך מערכות התקשורת שלנו, היא אדירה. ואם פעם באמת טייס היה מדבר עם קשר אחד, ועוד רדיו עם הכוחות שהוא עובד מולם, והיה לו איזה GPS וזהו, היום, חוץ מאלמנט ההטסה, שהוא מורכב מאוד, גם ביסעור וגם באפאצ'י, יש לנו בין חמישה לעשרה מכשירי קשר בהתאם למשימה, ולעיתים קרובות הם כולם קוראים במקביל. 

"הדבר המרכזי שאני מנסה היום ללמד את הטייסים שלי הוא סינון וסנכרון; כל אחד מתעסק במשהו אחר ומשלימים זה את זה. יש לנו אמצעי ראיית לילה טובים יותר, אמצעי ניווט טובים יותר, וזה לכאורה אמור לעשות את החיים שלנו קלים יותר. אבל הצפת המידע ממשיכה להפוך את הטיסה לאתגר גדול, ולכן יכולת טובה של חלוקת קשב היא חיונית לטייס היום יותר מתמיד. אני מתרשם שהטייסים היום אפילו טובים מבעבר".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו