זהו סיפור על איש צעיר אחד, לא כל כך מנוסה, בן רודס שמו, שחלם להיות סופר. הוא הגשים את חלומו והפך למספר סיפורים - אבל דווקא בבית הלבן, כסגן היועץ לביטחון לאומי.
מספר סיפורים הוא אולי תואר אלגנטי מדי עבור מי שמכר לנו את הלוקש שנקרא הסכם הגרעין עם איראן. כתבת הפרופיל שהכין מגזין "ניו יורק טיימס" על רודס, שהיה אחד היועצים הקרובים ביותר לנשיא אובאמה, חושף בפנינו עובדות שכבר ידענו. עובדות שהביאו לחתימת הסכם הגרעין השערורייתי בין איראן למעצמות ב־14 ביולי לפני שנה:
1 סיפור הבחירות באיראן וניצחון המחנה המתון היה ספין מתוכנן היטב - המצאה - כדי למכור את ההסכם לציבור האמריקני (שהתנגד) ולעולם כולו.
2 אובאמה שאף להסכם גרעין עם איראן כבר ב־2009. הוא רצה בו אפילו יותר מהאיראנים, ואף היה מוכן לחתום על הסכם שכזה עוד בעידן הנשיא הקיצוני אחמדינג'אד.
3 אובאמה שידרג את מעמדה הבינלאומי והאזורי של איראן על מנת להתנער מהתחייבויותיו כלפי בעלות הברית של ארה"ב במזרח התיכון, ובהן ישראל, ערב הסעודית, מצרים וטורקיה.
4 ממשל אובאמה עשה שימוש בעיתונאים "בני 27, חסרי ידע וחסרי ניסיון" (את התיאור ה"קולגיאלי" הזה מספק רודס עצמו), שחזרו באוזני העולם על הפזמון שחיבר הממשל.
גם כתבים מנוסים יותר כמו ג'פרי גולדברג ("אטלנטיק") ולורה רוזן ("אל־מוניטור") הפכו, לפחות בסוגיה האיראנית, ללא יותר מ"כתבי חצר" של הממשל.
5 גם אם איראן לא היתה עומדת בהתחייבויותיה או מסתירה נתונים הקשורים לפרויקט הגרעין, אובאמה לא היה מממש את איומו לבצע התקפת מנע נגדה. על כך מעיד מזכיר ההגנה לשעבר ליאון פאנטה, שתפקידו, על פי הכתבה, היה לוודא שישראל לא תתקוף את איראן.
התרמית הגדולה, שאותה חושף המוציא לפועל של המניפולציה השקרית (אותו בן רודס), היא שערורייתית בכל קנה מידה: היא מעידה כיצד ביולי 2012 הוזנק למוסקט שבעומאן ג'ק סאליבן, יועץ קרוב למזכירת המדינה דאז הילארי קלינטון, כדי לתאם עם האיראנים את פרטי הסכם הביניים והסכם הקבע.
בכתבה גם נחשף כיצד במארס 2013, שלושה חודשים לפני בחירתו של הנשיא "המתון" חסן רוחאני, סאליבן ותת־מזכיר המדינה ביל ברנס כבר סיכמו בבית הלבן את הסכם הביניים, שהפך הבסיס להסכם הקבע.
כתבת הפרופיל של רודס שופכת אור על כל מה שידענו, או לכל הפחות חשדנו, במהלך המו"מ המניפולטיבי. ראינו מקרוב את המשחק בלוזאן, בנובמבר 2013; לכאורה השיחות היו על סף פיצוץ, אבל בפועל הצדדים כבר ערכו הכנות לטקס החתימה.
בן רודס לא ממתין לסוף הכהונה של הבוס שלו כדי לתאר את השורשים לראיית העולם של אובאמה: הנער שגדל בצפון־מזרח אסיה, באינדונזיה, והיה במגע עם תוקפים ועם מותקפים גם יחד.
אובאמה, לשיטתו של רודס, סלד כבר בנערותו מרעיון מעצמת־העל. אז אם מישהו מנסה להתחקות אחר מקורות הרעיון "להוביל מאחור", שאובאמה יישם בלוב, רודס מסביר: התשובות טמונות בילדות של הנשיא.
הכתבה אמנם עוסקת ברודס, אבל הוא רק המוציא לפועל. האחראי לתרמית הוא אובאמה. הוא לא הראשון שמפעיל מניפולציות כלפי התקשורת; רבים עשו זאת לפניו. ב־1967 הנשיא ג'ונסון "מכר" לקונגרס שארה"ב עמדה בכל האתגרים שלה בווייטנאם, דבר שלא היה נכון. גם נשיאים אחרים, כמו ניקסון ואפילו בוש בעיראק, השתמשו בתקשורת באופן ציני. אבל כאן מדובר באובאמה, ב"מר ניקיון", באיש, לכאורה, נטול הדופי.
פסטיבל מספרי סיפורים
הכתבה הזו מוכיחה פעם נוספת עד כמה הנשיא חי במציאות מדומה. זוכרים איך אמר רק לפני שבועיים שזו התקופה הרגועה והבטוחה ביותר בהיסטוריה? עכשיו אנחנו מבינים שלדבריו אין מקום בעולם האמיתי, אולי בפסטיבל מספרי הסיפורים.
במהלך המגעים להסכם הגרעין עם איראן ראינו את בן רודס מתראיין גם בערוצים ישראליים. כתבת הפרופיל עליו עלתה לרשת כבר ביום חמישי; האם שמעתם ולו מילה אחת במהדורות סוף השבוע על אותה חשיפה שסיפק בן רודס עצמו?
ברור שלא. מילא לפגוע בישראל - אבל בנרטיב של אובאמה? חס ושלום.
• • •
יועץ השקרים
"הזדמנות היסטורית", אמר אובאמה על עיסקת הגרעין • אך בן רודס, יועצו הקרוב, חשף בראיון: כשהצנטריפוגות הסתובבו, הבית הלבן סובב בכחש את העיתונות והציבור כדי לשווק הסכם רע • היועץ: סיפרנו על התקרבות לרוחאני "המתון" - אך המגעים החלו בימי אחמדינג'אד הקיצוני
מאז הוכרז על הסכם הגרעין עם איראן ביולי האחרון, ועוד קודם לכן, ניסה נשיא ארה"ב ברק אובאמה למכור אותו כהזדמנות היסטורית. הטענה שלו היתה פשוטה: בטהרן יושב נשיא "מתון", חסן רוחאני, שמחפש דרך לפתוח צוהר ליחסים חדשים עם המערב.
אך ביום חמישי האחרון חשף מגזין ה"ניו יורק טיימס" את מה שרבים סברו וחשו בליבם: הגישה הזו היתה ניסיון ליצור נרטיב מטעה; נרטיב שיטשטש את העובדה שאובאמה רצה להגיע להסכם עם איראן הרבה קודם - עוד בימי הנשיא הקודם, מכחיש השואה הקיצוני מחמוד אחמדינג'אד. ולאורך כל הדרך, כדי לסייע לתחזק את האשליה, לחש על אוזנו יועצו הקרוב, בן רודס.
את הגילויים המטלטלים הבאים חשף לא אחר מרודס עצמו, שמשמש סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, בכתבת פרופיל נרחבת עליו ב"טיימס". הכתבה, שעלתה ביום חמישי לרשת, הכתירה אותו כ"גורו של אובאמה במדיניות חוץ" וכ"ילד הפלא של הבית הלבן". לפי שורת גורמים, רודס שני רק לנשיא בכל הנוגע להשפעה על מדיניות החוץ האמריקנית, מפני שהם נהנים מ"מיזוג מוחות". עם זאת, העיתון מציין כי רודס "נטול ניסיון אמיתי בתחום הדיפלומטי או הצבאי, ואין לו אפילו תואר שני ביחסים בינלאומיים".
ניצלו עיתונאים צעירים
בראיון מודה רודס כי הבית הלבן יצר "חלל תהודה תקשורתי", שבמסגרתו מומחים ועיתונאים שראו עין בעין עם הממשל גויסו למאמצי שיווק ההסכם. "הם (הכתבים) אמרו דברים שחיזקו את הנקודות לדיון שהעברנו להם", אומר רודס בראיון, "עשינו בדיקות כדי לראות מי מהם יוכל לשדר את המסר שלנו באופן יעיל". רודס עמד בראש צוות שהיה בקשר ישיר עם קבוצות אינטרסים שונות שרצו בהצלחת ההסכם. עוד נכתב כי במארס 2013, שלושה חודשים לפני שרוחאני נבחר לנשיאות, גורמים בממשל כבר גיבשו נוסח סופי להסכם הביניים - שהיה הבסיס להסכם הקבע. לא זו בלבד, אלא שהמגעים בעניין החלו עוד בשנת 2012 בעומאן.
"הניסיון ליצור מצג של מציאות חדשה באיראן שירת פוליטית את הממשל", נכתב בכתבה. ואכן, רודס הודה שהמתינות שייחסו בוושינגטון לרוחאני, וכן לשר החוץ שלו מוחמד ג'וואד זריף, היתה משאלת לב ללא עיגון במציאות. "לא היינו מהמרים שהם מתונים", אמר רודס. הוא הוסיף כי לבית הלבן היה קל לתמרן עיתונאים לצרכיו, מפני ש"הגיל הממוצע שלהם הוא 27. הם למעשה לא יודעים כלום". יכולת ההשפעה של הממשל גדלה פי כמה, לנוכח העובדה שגופי תקשורת מעדיפים לא לשלוח כתבים לבירות העולם אלא לתת להם לדווח מוושינגטון - מה שמגביר את התלות במידע שמקורו בבית הלבן.
"אובאמה לא יעשה דבר"
רודס מציין כי לפני כמה חודשים, כשאיראן לקחה בשבי מלחים אמריקנים במפרץ הפרסי, הוא ניסה למנוע את פרסום האירוע עד אחרי נאום "מצב האומה" של הנשיא; זאת כדי לא לאפשר לתקרית להעיב על הנאום, שבו קיווה הממשל לצייר תמונה ורודה של העולם. ואם לא די בכך, בכתבה נכתב כי היועץ והנשיא ראו בהסכם הגרעין אמצעי "להשתחרר מהתסבוכת של ארה"ב במזרח התיכון, שלשיטתם מגולמת בבריתות עם מדינות כמו ערב הסעודית, מצרים, ישראל וטורקיה".
מרואיין בולט בכתבה הוא מזכיר ההגנה לשעבר, ליאון פאנטה, שהודה כי ההבחנה בין מתונים לקיצונים באיראן היתה מלאכותית. "לא היה ספק שכוח קודס והמנהיג העליון של איראן מנהלים את המדינה ביד רמה", אמר פאנטה, שהוסיף כי אחד מתפקידיו היה להרגיע את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולומר לו כי ארה"ב פועלת למנוע גרעין מאיראן. באותה תקופה, טען, הוא העריך שאובאמה יפעל נגד איראן אם ייוודע שהיא מנסה להשיג נשק גרעיני; עתה, הוא אומר, הוא מאמין שאובאמה כנראה לא יעשה דבר.
הבית הלבן: "לא הטעינו"
הכתבה ב"ניו יורק טיימס" עוררה, כצפוי, זעם רב בקרב עיתונאים ופוליטיקאים. "הבית הלבן מודה שהתייחס אלינו כשוטים", כתב ג'ון פודהרץ ב"ניו יורק פוסט"; גורמים אחרים בתקשורת אף כינו את רודס במילות גנאי ואמרו כי הוא "שקרן".
חבר בית המחוקקים הדמוקרטי של ניו יורק, דוב הייקינד, אמר כי מדובר ב"ביזיון מוחלט. לא רק האיראנים צחקו מאיתנו, גם הממשל". גם חבר הקונגרס הרפובליקני פיטר קינג כעס: לדבריו, זו "הונאה כלפי האמריקנים", והממשל "יצא משליטה".
דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, הדף אתמול את הטענות שאובאמה הוליך שולל את הציבור. הוא טען כי לא התקבלו הוכחות מוצקות לכך, וכי ייתכן שההאשמות הן חלק מ"אכזבה" של אנשים שלא הצליחו לסכל את ההסכם.
ארז לין וסוכנויות הידיעות טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו