Apr 20, 2016 at 10:56am PDT
אוכלים ובוכים
בן דוד נולד לאב רומני ואמא מרוקאית. "בימי שישי", הוא מספר, "כשכל המשפחה באה, היה על שולחננו כבד קצוץ רומני לצד קציצות מרוקאיות". את השקשוקה שהוא מגיש במסעדה הוא מכין על פי המתכון של הסבתא המרוקאית שלו. "היא נהגה לומר שהשקשוקה שלה לא חריפה, היא רק קצת פיקנטית", הוא מספר, "נהגנו לאכול אותה כשדמעות זולגות מעינינו, ככה למדנו לאהוב אוכל חריף". לברלין הגיע בעקבות רצון לשינוי, "רציתי לעשות משהו חדש, בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה מעורב באוכל, אבל רציתי לחבר בין דברים, ליצור גשר בין תרבויות".
ומנת הדגל שלהם היא אכן קשר בין תרבויות: "החמשוקה" שלהם הפכה לאחת המנות האהובות במסעדה: "זה חיבור בין החומוס, שאנחנו מכינים על פי מתכון שמועבר כבר 400 שנה במשפחתו של ג'ליל לשקשוקה של סבתא שלי. כולם אוהבים אותה".
Kanaan Express p.berg open 12:00-16:00
Apr 1, 2016 at 2:57am PDT
משפחתו של ג'ליל החזיקה מסעדה ברמלה, מאז 1948, ולפני כן חיו ביפו. אביו, סאמיר דאבית, היה דמות מוכרת במגזר הערבי, שהיה ידוע ברצון שלו לדו קיום. "כולם היו מגיעים למסעדה של סאמיר, בין אם היה לך כסף ובין אם לא – היית בא ונהנה, זה מה שהיה חשוב עבורו". למסעדה היו מגיעים בני כל הדתות, יהודים, מוסלמים ונוצרים. "כשנפטר אביו, נסגרו כל העסקים בעיר כדי שכולם ישתתפו במסע ההלוויה שלו", מספר ג'ליל.
"איך אתם מסוגלים לקרוא לזה חומוס?"
ג'ליל דאבית הגיע לברלין בעקבות אהבה, בחורה יהודייה ישראלית, שהגיעה לגרמניה לצורכי לימודים אקדמיים. ג'ליל הגיע בעקבותיה, ויצר קשר עם עוז. השניים הבינו שהם חייבים לשתף פעולה על מנת להרים את הרמה הקולינרית של האוכל הים תיכוני בברלין: "בחודשים הראשונים ביקרנו במקומות רבים שמכינים חומוס, או לפחות ככה קוראים לזה, והיינו מאוד מאוכזבים. בשלב כלשהו שאלתי את המוכרים איך הם לא מתביישים לקרוא לזה חומוס?", אומר עוז.
Oct 16, 2015 at 10:23am PDT
על מנת להכין את האוכל המזרח תיכוני כמו שכל יהודי וערבי מכירים, סירבו לעשות קיצורי דרך, ומצאו את גרגירי החומוס המתאימים ביותר להכנת מנת חומוס כמו בישראל. חילוקי הדעות ביניהם היו סביב אופן הכנת הפלאפל דווקא. עוז ביקש להשתמש במכונה, ג'ליל דבק בשיטה המסורתית –הכנה ידנית, כמו אבא שלו. למתכונים אירופים, נתנו טוויסט משלהם – "לקחנו עוגות גרמניות מסורתיות, כמו למשל עוגת גבינה ולימון, ובמקום לימון הוספנו סילאן וטחינה.
בחירת השם לא הייתה קלה. ג'ליל הציע את השם "כנען", והסביר: "הכל מתחיל משם. אברהם, אבי האומות, התגורר בכנען, אנחנו מגישים אוכל שמגיע מכנען, רוב המזרח התיכון נקרא פעם "כנען", כל מה שכיום מוגדר כישראל, פלשתין או סוריה היה פשוט כנען". אלא שצוות המטבח שלהם הרבה יותר מגוון – במטבח של כנען עובדים ישראלים, פלשתינים, בריטים, אוסטרלים, לבנונים, שוודים, מרוקאים ורוסים. "כל אחד מהעובדים מציג לאורחים את התפריט מהמקום הפרטי שלו. אני מספר להם על השקשוקה של סבתא שלי, חנה השוודית מספרת להם על הפעם הראשונה שביקרה בישראל ואכלה מאכל מסוים".
שמיכות תמורת חומוס
The daily Special : Malowach Balkan open today 12:00-16:00 KANAAN P.BERG
Apr 28, 2016 at 2:10am PDT
לאחרונה, ובעקבות גלי הגירת הפליטים הגדולה מסוריה, נכנס לצוות המטבח עובד סורי, שהגיע לברלין עם משפחתו, שנמלטו מהתופת בסוריה. "הוא היה מורה לאנגלית ורוסית בסוריה. הוא הגיע אלינו ללא שום ידע בבישול, רק הכיר את האוכל הזה מהבית שלו. כיום הוא הכבוד שלו חזר, הוא מסוגל להאכיל את משפחתו בכבוד". אלא ששיתוף הפעולה הזה לא נגמר רק בהעסקת עובדים: עוז וג'ליל רתמו את הליין "חמוס, אופנה וקשרי שלום" והרימו מספר מסיבות בברלין על מנת לגייס כספים עבור הפליטים הרבים שהגיעו לברלין. כל ההכנסות של המסיבות הועבר למטרות חינוך של הפליטים שהגיעו לאחרונה מהמזרח התיכון. לפני כמה חודשים, קיבלו טלפון ממחנה פליטים בגרמניה, שם סבלו האנשים מהקור העז. "כל מי שהגיע אלינו עם שמיכות ובגדי תינוקות קיבל חומוס ובירה על חשבון הבית. הגענו לתרומות במשקל טונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו