אין ספק שבכל שנותינו כ"חולי" כדורגל אנחנו לא זוכרים סיפור כזה גדול בכדורגל האנגלי. למרות שלנו, כאוהדי סנדרלנד ונוטינגהאם פורסט, יש הצרות שלנו והשנה הקשה שלנו, אי אפשר שלא להתפעל מהסיפור הענק של החבורה של קלאודיו ראניירי.
אנחנו לא יודעים אם בישראל מבינים את ההצלחה הגדולה הזו שנקראת לסטר סיטי. זה סיפור שמאחד את כל חובבי הכדורגל כולם בממלכה הבריטית, שעוברת בשנה האחרונה אירועים מסעירים על המגרש ומחוצה לו. לצד הזכייה של לסטר באליפות, הצדק שנעשה עם קורבנות אסון הילסבורו סיפק נחמה לאוהדי כדורגל בכל רחבי הממלכה, שקיבלו הוכחה נוספת לכך ש־96 הקורבנות (אוהדי ליברפול) לא היו חוליגנים אלא אוהבי כדורגל.
בעוד אוהדי סנדרלנד שבינינו (דון אירי הקלידן) עסוקים במלחמה נגד היריבה המרה ניוקאסל על הישארות בליגה הראשונה, ואילו אוהדי נוטינגהאם שבינינו (איאן פייס המתופף) משוויצים בכך שקבוצתם עשתה את מה שלסטר עושה עכשיו כבר לפני ארבעים שנה, אי אפשר שלא להחמיא לקבוצה הצנועה הזו, שמוכיחה שכסף גדול לא מבטיח שום דבר בחיים וכמובן לא בספורט. עקבנו אחרי הסיפור של לסטר בכל מיני מקומות בעולם.
באחת הפעמים הראשונות שלנו בישראל, מצאנו את עצמנו באמצע משחק כדורגל סוער עם החבר'ה הישראלים שעבדו איתנו בפארק הירקון, ואנחנו זוכרים שבישראל יש אוהבי כדורגל אמיתיים. מאז אנחנו כבר לא השחקנים הגדולים שהיינו, ומשחק שלנו עוד עלול להיות סכנה לציבור, אבל נשמח כמובן לאיזה משחקון מאחורי הקלעים בהופעה שלנו בסוף החודש הזה בראשון לציון.
* הכותבים הם איאן פייס ודון אירי, חברי להקת "דיפ פרפל", בטור מיוחד ל"ישראל היום"
