"אני מקווה שכולם כאן בונים על מקום שני", הודיע לארי בירד ליריביו ברגעים שקדמו לתחרות השלשות של 1986, הזכייה הראשונה מתוך שלוש ברצף שהשלים לפני שסטפן קרי אפילו נולד אל אוויר העולם במארס, 1988. היום, כשיוצא לו להסתובב באימונים כנשיא אינדיאנה פייסרס, הוא נשאל רבות על התקופה ההיא. "הם תמיד אומרים לי 'בטח זרקת מיליון זריקות כדי להיות כזה טוב", סיפר פעם ל-ESPN, "האמת - בחיים לא זרקתי שלשה באימון".
שלושה עשורים חלפו מהימים הבתוליים ההם, שבהם הקשת החדשה נתפסה כגימיק ותו לא, ועד לאלה שבהם סרטון של קרי זורק שלשות בחימום הוא מצרך רשת מבוקש, רק שמבחינת כדורסל, לפחות, מדובר בחיי נצח. כשהלייקרס זכו באליפות הראשונה בעידן פט ריילי ב-1982, שלוש שנים לאחר שקשת השלוש נוסדה באן.בי.אי, הם סיימו את העונה עם נתון שהיום נתפס כמדהים - 13 שלשות בסך הכל. מדובר בכמות שקרי לבדו קולע היום בשני משחקים בלבד.
עם פרזנטור מוצלח בדמותו של כוכב גולדן סטייט, מה הפלא שהזריקה משלוש הגיעה בשנתיים האחרונות למספרי שיא באן.בי.אי, ביורוליג ואפילו בישראל. המגמה בתחום הזה בכדורסל העולמי נמצאת בעלייה הדרגתית כבר כמה שנים טובות, אבל מעונת 2013/14 ועד ל-2015/16 חווה האן.בי.אי קפיצה נדירה של שתיים וחצי זריקות משלוש לקבוצה למשחק, הליגה הישראלית עם 2.4 והיורוליג עם 1.3 (קפיצה גבוהה ביחס לשנים קודמות). מה שנותר יציב תקופה ארוכה בכל הליגות האלה הוא אחוז הדיוק – באזור ה-35.
"בשנים האחרונות זה הפך לעניין אסטרטגי", מסביר ל"ישראל היום", ירון ארבל, הסקאוט הישראלי של ניו אורלינס פליקנס, "יש פילוסופיה מאחורי המספרים האלה – עניין של סטטיסטיקות מתקדמות ותוצאות בשטח. המחקרים בארה"ב הראו שזריקה משלוש עדיפה יותר מאשר זו מחצי מרחק. במבחן התוצאה, קבוצות שהצליחו קלעו טוב מאוד מחוץ לקשת. זה מספיק בשביל שהרבה קבוצות אחרות ינסו לעשות אותו הדבר אז זה נהיה 'הדבר שעושים'". בסופו של דבר מדובר הרי במתמטיקה לא מורכבת כל כך: עדיף לזרוק 20 פעמים מ-3 ולקלוע שבע מאשר לזרוק 20 פעמים מחצי מרחק ולקלוע עשר.
שלא במפתיע, גולדן סטייט וסן אנטוניו זרקו בשתי סדרות הגמר האחרונות יותר זריקות משלוש מכל אלופה אחרת אי פעם. שלוש האלופות האחרונות באן.בי.אי גם סיימו את העונות הסדירות באחד משני המקומות הראשונים באחוזים מחוץ לקשת. המגמה באירופה דומה: מבין עשר הקבוצות שהגיעו לגמר היורוליג בחמש השנים האחרונות, שבע היו מדורגות ברביעייה המובילה באחוז משלוש. גם ישראל לא יוצאת דופן: חמש האלופות האחרונות דורגו בשלישייה המובילה.
היסטורית, אגב, כבר קרוב לשלושה עשורים שבאירופה מנצלים יותר מבאן.בי.אי את קשת הקסמים ששורטטה לה ביבשת הישנה רק ב-1984, חמש שנים לאחר הליגה הטובה בעולם. גם היום, למרות קרי וגולדן סטייט, ביורוליג ובישראל מוטחים יותר שלשות מאשר בארה"ב אם מתחשבים בזמני המשחק השונים (40 דקות מול 48) – בעיקר הודות לעובדה שהקשת באירופה קרובה יותר בכחצי מטר (כמטר עד 2008). מייק ד'אנטוני, למשל, הפך את בנטון טרוויזו למעבדת ניסויים של זריקות משלוש עוד לפני שעשה זאת בפיניקס של אמצע העשור הקודם. "אנתרופולוגית אפשר להגיד שהתופעה הזאת התחילה באירופה", אומר ארבל, "האן.בי.אי שיכלל ו"הוכיח" את זה ואז זה חזר לאירופה בדלת הקדמית".
ליגת העל בישראל נמצאת אמנם במגמת עלייה אבל "מפגרת" אחר היורוליג בשלשה וחצי לקבוצה למשחק. גורמי מקצוע שונים מעידים על שתי סיבות מרכזיות לכך: היעדר הגודל והפיזיות של ההגנות בארץ, מה שמעודד יותר זריקות מ-2, והחסך המתמשך בקלעים ישראלים. נבחרת ישראל של ארז אדלשטיין די ביטאה זאת היטב כשזרקה בקיץ האחרון הכי פחות שלשות ביורובאסקט (9.7 למשחק). מצד שני, כאשר עשתה זאת – דייקה יותר מכולן (43%).
מברצלונה ועד נס ציונה
"יסודות זה תמיד דבר שקשה ללמד ילדים בכתה ד' או ה', אבל השנה המצב חמור מאי פעם. צריך להאשים את ערבי הקליעה הנדירים של סטף קרי – כי הילדים האלה רוצים להיות כמוהו. כבר התחלתי להתגעגע לאלן אייברסון" (אנדרו קוטו מספר על קבוצת הילדים שהוא מאמן בברוקלין, מגזין "רולינג סטון").
משפט אחד של מארק ג'קסון בדצמבר האחרון הצית את האש ושלח את עולם הכדורסל בארה"ב לדיון הולך ומתמשך. "במידה מסוימת, הוא פוגע במשחק", אמר וגרם לרבים להתעסק בחלק הפחות מהותי – עברו של הפרשן (מאמנו לשעבר של קרי) – ולא בהסבר שסיפק: "אני הולך לאולמות בית ספר והדבר הראשון שאני רואה זה ילדים שזורקים שלשות. תעבדו על הצדדים הנוספים במשחק. זאת לא הסיבה שקרי הוא MVP. הוא שחקן כדורסל שלם".
קרי עולה לשלוש. משפיע לרעה על ילדים? // צילום: Getty Images
"לדעתי זה קורה בגילאים צעירים יותר ובשכונה", מנסה ארבל לנתח את האפקט של קרי כמודל לחיקוי על ילדים בניו יורק, בברצלונה או בנס ציונה, "את ההשפעה האמיתית אפשר יהיה לראות רק שהילדים בני 14 שמפתחים עכשיו זריקה מהחצי יגיעו לנוער. צריך גם להבחין בין קרי – זריקות מחצי מגרש – לבין גולדן סטייט – לזרוק הרבה שלשות. הילדים רוצים להיות סטף והמאמנים גולדן סטייט".
תנועת "האופוזיציה" הזאת – לא לקרי אישית, אלא לתופעה עצמה – קיבלה רוח גבית כאשר גרג פופוביץ' החליט לשם שינוי לא לקמצן במילים במהלך ראיון בתום אימון של סן אנטוניו העונה. "אני שונא את זה", ביטא בדרכו הישירה את דעתו על ריבוי הזריקות משלוש, "אני לא חושב שזה כדורסל, זה יותר דומה לקרקס. אנשים כבר לא חותכים לסל, לא נעים בלי כדור. כולם משחקים פיק אנד רול. זה די משעממם האמת". גם אם זה לא מתכתב עם האסתטיקה הפופוביצ'ית, המאמן נאלץ לאמץ במידה מסוימת את הטרנד. "אם לא תעשה את זה – תפסיד", הסביר בפשטות.
ואולי, רק אולי, זאת פשוט הנטייה האנושית למצוא משהו להתלונן עליו בנקודות זמן שונות, כפי שהמאמן האישי, בראיין מקורמיק, דאג להזכיר לכולם בציוץ אחד בטוויטר: "לחשוב שלפני עשר שנים, מאמנים התלוננו על זה שילדים רק רוצים לכדרר ולהטביע ולא התאמנו על הזריקה שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
