סערת החייל היורה בחברון: מלחמה על ערכים

ק שבוע ויום חלפו מאז חייל מחטיבת כפיר ירה במחבל פלשתיני שרוע על הקרקע בחברון, אך כבר כעת אפשר לומר שהמאבק שנפתח הוא מאבק על דמותו של צה"ל, לא פחות ולא יותר. לא ויכוח סוער על אשמתו או חפותו של החייל, אלא על צביון הצבא, הערכים המנחים אותו ומקור הסמכות הפיקודית שלו. 

כבר ביום חמישי שעבר, יום האירוע, הציג צה"ל עמדה נוקשה וברורה. הצבא הודיע כי התחקיר הראשוני קבע חד־משמעית שמדובר באירוע חמור מאוד, וכי החייל פעל בניגוד לנהלים כשירה במחבל המנוטרל. בדרך כלל, קביעות שעולות בתחקיר מבצעי של הצבא מתקבלות ללא עוררין בציבור הישראלי. לא הפעם: הגינוי המהיר מצד הרמטכ"ל ושר הביטחון, בשילוב העובדה שאת ההתרחשות תיעד דווקא ארגון בצלם, הציתו אש יוקדת שצפויה לבעור עוד זמן רב.

עוצמת היצרים התפרצה במלוא עוזה בשערי בית הדין הצבאי בקסטינה: מאות בני אדם צועקים, עשן סמיך, דגלי בית"ר וקריאות "כהנא חי" ו"מוות לערבים". המפגינים, חלקם אוהדי בית"ר וחברי הארגונים "לה פמיליה" ולהב"ה, לא חסכו שבטם גם מכלי התקשורת. הם דחפו את כתב ערוץ 2 שהגיע למקום, וקראו קריאות גנאי לעבר עמיתו מערוץ 10. גם לרמטכ"ל ולשר הביטחון שלחו המפגינים מגוון איחולים לבביים. 

מעברה השני של הגדר שמקיפה את הבסיס זכה ההמון הזועם לגיבוי מפוליטיקאים. יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הגיע למקום, כדי שיוכל, לדבריו, "לאזן את ההתערבות הבוטה של ראש הממשלה ושר הביטחון". הוא אמר לתקשורת לאחר הדיון כי החייל "נשלח על ידי עם ישראל כדי להגן על עם ישראל, וגם אם הוא טועה, לא יכול להיות שכולם יפקירו אותו ויאשימו אותו ברצח". גם ח"כ אורן חזן (הליכוד) שיחרר את חרצובות לשונו וקרא לדובר צה"ל, תא"ל מוטי אלמוז, "להניח את המפתחות". ספק אם אי פעם נראה מחזה דומה משני צידי הגדר של מחנה צבאי. 

למרות המראות החריגים, בית הדין הצבאי בקסטינה לא היה זירת ההתרחשות המרכזית השבוע. את עיקר ההתלהמות היה אפשר לראות דווקא ברשתות החברתיות, שבהן פוליטיקאים, אזרחים מהשורה ואפילו קצינים בכירים בדימוס שפכו נפט למדורה. אחד מהם הוא אלוף (מיל') דן ביטון, עד לפני כמה שנים חבר בפורום מטכ"ל, שכתב השבוע בדף הפייסבוק שלו כי תחקיר הצבא היה "תחקיר חובבני, שבא להגן על המפקדים ולהשליך את האשמה על החייל". 

"הצבא ושר הביטחון, שיצאו ביום חמישי לתקשורת, הם הזויים", אמר ביטון ל"ישראל השבוע", "האירוע עצמו היה בחמישי. כדי לתחקר צריך לשבת עם כל מי שהיה שם, לבדוק את הדברים. אני עשיתי תחקירים, זה לוקח לפחות יום־יומיים. אז כבר באותו הערב יוצאים לתקשורת? אלמוז, שדיבר באותו הערב, נטש את החייל. הפקיר אותו. איזה מין גיבוי זה? יש פה חקירה של חייל במצ"ח, אז אתה אומר מעל כל במה שהחייל סרח? צריך לתת לחייל הזדמנות למשפט צדק". 

בסביבת הרמטכ"ל ושר הביטחון מיהרו להדוף את הטענות שנשמעו מכל עבר. לזכות אלמוז ייאמר כי הוא משתדל בחודשים האחרונים לעדכן את התקשורת בתחקירים ראשוניים בהקדם האפשרי. כך היה בחודש ינואר האחרון, בעת שהרמטכ"ל החליט לנקוט צעדים נגד מפקדים וחיילים בגדוד 75, שירו את פצצת המרגמה שהביאה למותו של סרן ישי רוסלס ז"ל; כך היה גם לפני כשלושה שבועות, כשמפקד פיקוד הדרום החליט להדיח את מפקד גדוד הסיור הבדואי, לאחר שהאחרון מסר "דיווחים לא אמינים למפקדיו" בעניין יחסיו עם קצינה ששירתה תחתיו. 

למרות הביקורת (המוצדקת לעיתים) של התקשורת על תפקוד דובר צה"ל בשיגרה, נדמה שהפעם אי אפשר להאשים אותו בכך שעידכן את הציבור בממצאים ראשוניים של תחקיר מבצעי. למען האמת, לו הצבא היה נמנע מלעדכן, יש להניח שהציבור והתקשורת היו תוקפים את ראשיו בגין הסתרת מידע. 

"כל מי שמדבר כנגד התדרוכים לתקשורת, לא מכיר את האירוע", הדגיש השבוע גורם ביטחוני. "ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל התבטאו רק לאחר שהתחקיר הראשוני היה לנגד עיניהם. משמעות התחקיר היתה ברורה מאוד. כל הניסיונות לומר שהם התבטאו בלי שראו את התחקיר הם הונאה של הציבור. מי שתוקף אותם - תוקף את המ"פ, המג"ד, המח"ט והאלוף שערכו את התחקיר הזה". 

לפי אותו גורם, ההחלטה לגנות את הירי בפלשתיני עוד ביום האירוע התקבלה מארבעה טעמים: ראשית, צמרת מערכת הביטחון רצתה לשדר לחיילים כי אירועים מסוג זה הם פסולים. שנית, תמונת המצב מהתחקיר היתה ברורה. שלישית, היה חשש שהגדה המערבית, שגם כך אינה רגועה בחודשים האחרונים, "תבער" בשל פרסום הסרטון. ולבסוף, היה צורך להעביר מסר גם לגורמים בינלאומיים.

נדמה שהחשש הישראלי מהסלמה בשטח בעקבות האירוע היה ממשי. מאז חמישי שעבר הפרשה לא יורדת מסדר היום של העולם הערבי, לפחות אם בוחנים זאת דרך אתרי אינטרנט והתבטאויות ברשתות החברתיות. העיסוק בנושא בולט במיוחד ברשתות הפלשתיניות, שבהן הגולשים מוקיעים את המעשה ומתייחסים אליו כאל הוצאה פומבית להורג. בין השאר, סובב השיח סביב התמיכה הרבה, היחס החם וההתנגדות למעצר החייל מצד אזרחים ומנהיגים פוליטיים בישראל. 

חברת Inspiration, העוסקת בתחום שהיא מגדירה כ"מערכה תודעתית", עוקבת מקרוב אחר התגובות לאירוע. בחברה מאמינים כי לתקרית עלולות להיות השלכות חמורות: לטענתם, העובדה שהירי התרחש בסמיכות לשרשרת אירועים "מלבי אש" (למשל, הכרזת בכיר חמאס איסמאעיל הנייה כי האינתיפאדה היא "התפנית האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדות הסוגיה הפלשתינית") תורמת למומנטום של גל הטרור, ומעודדת רבים לבצע פיגועים נוספים.

הרגת מחבל? קבל מגש פיצה

למרות החשש מהתלקחות בשטח, במערכת הביטחון מודאגים יותר דווקא מהלך הרוח של הציבור בישראל ומהשפעתו על המשרתים בצה"ל. בעידן שבו החיילים מחוברים בטבורם לאמצעי התקשורת ולרשתות החברתיות, בצבא חוששים שגורמים קיצוניים יערערו על סמכות המפקדים ויציעו לחיילים מוסר לחימה אלטרנטיבי. חלק מאותם גורמים אף משמיעים הבטחות מגוחכות, לדוגמה להעניק מגש פיצה לכל חייל שהורג מחבל.

בצה"ל מוטרדים גם מכך שהמרחב האינטרנטי מאפשר לחיילים להביע מחאה נגד מפקדיהם בעילום שם. כך קרה השבוע, כשחיילים ניצלו את מעטה האנונימיות כדי להביע תמיכה בחייל היורה ולכנותו גיבור. כרגע מאמינים בצבא כי הדרך היחידה לטפל בכך היא שיחות בין מפקדים לפקודיהם. המציאות הזו הביאה השבוע את הרמטכ"ל איזנקוט לפרסם איגרת מיוחדת למשרתים, שבה קבע כי "השמירה על רוח צה"ל ועל ערכיו אינה זכות, אלא חובה, כדי לשמר את צה"ל כצבא העם במדינה יהודית ודמוקרטית". לפי איזנקוט, "בכל פעולה עלינו לפעול באופן מקצועי תוך הפעלת כוח ממוקד, מדוד ושקול, כדי לעמוד במשימתנו ולהיות נאמנים לערכינו". הוא הוסיף כי המפקדים, והוא בראשם, יוסיפו "לתת גיבוי לכל חייל שישגה בלהט הקרב, מול אויב המסכן חיי אזרחים וחיילים. עם זאת, לא נהסס למצות את הדין עם חיילים ומפקדים שיחרגו מאמות המידה המבצעיות והמוסריות שעל פיהן אנו פועלים". מלבד האיגרת, הינחה הרמטכ"ל את המפקדים לעסוק בנושא ביחידותיהם.

חקירה שאסור לוותר עליה

מרוב התהלמות ציבורית, התגוששויות פוליטיות וחששות של בכירי הצבא, קל לשכוח שהפרשה החלה בחייל צה"ל אחד, שעניינו עדיין תלוי ועומד בחקירת מצ"ח.

בסוף השבוע שעבר הזהירו חוקרי מצ"ח את החייל כי הוא עלול למצוא עצמו מואשם ברצח. השבוע הדברים נשמעו אחרת, כאשר במהלך דיון בהארכת מעצרו נמנעה התביעה הצבאית מלומר במפורש כי החייל חשוד ברצח. התובע הצבאי הסתפק באמירה שהתביעה מנסה לגבש עבירות נגד החייל, "חלקן כלל עבירות ההריגה". 

שופט בית הדין הצבאי הדן במקרה, סא"ל רונן שור, בחן את כל חומרי החקירה והחליט להאריך ביומיים בלבד את מעצר היורה. הוא קבע כי גם אם "קיים חשד סביר לביצוע ירי שלא כדין בנסיבות העניין, הרי הצטברות הראיות עד כה מעלה פנים לכאן ולכאן ביחס לסוגיות המרכזיות השנויות במחלוקת". פרקליטיו של החייל, כמו גם מומחים נוספים לתחום, סבורים שהעניין לא יסתיים באישום ברצח; יש אף מי שחושב כי ייתכן שבסופו של דבר החייל יורשע רק בעבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק או באי־קיום הוראות.

"מבחינה משפטית, החייל נמצא בבעיה חמורה", אמר השבוע עו"ד עידן פסח, המתמחה במשפט צבאי, "כולנו ראינו את הסרטון, כולם יודעים שחלף הרבה זמן מרגע שהמחבל נוטרל ועד שהגיע החייל. זו הסיבה היחידה שהתובע הצבאי ממשיך קדימה בתיק, לא רק למען 'יראו וייראו'. גם אם נוריד את כל האירועים הסביבתיים, וגם אם היה צו איסור פרסום על הפרשה, ממה שאני מבין התיק היה מתנהל בכל מקרה. אי אפשר לוותר על החקירה". 

עם זאת, לפי עו"ד פסח, התביעה הצבאית שגתה כשמלכתחילה ציינה שהחייל חשוד ברצח: "זה יכול להיגמר בלא יותר מהריגה או גרימת מוות ברשלנות. הסיטואציה היא לא סיטואציה של רצח. זה חייל בתפקיד". 

וזה לא הקושי היחיד של הקטגורים; עו"ד פסח טוען כי התביעה נמצאת בבעיה בכל הקשור להוכחת עבירת ההמתה מצד החייל. "אי אפשר להשית על החייל עבירה פלילית של המתה, אם יתברר שהפלשתיני היה מת בכל מקרה מהירי שפגע בו כשנוטרל על ידי החיילים בזמן הפיגוע", הוא מסביר, "צריך שפתולוג יקבע שכל הפציעות שהיו למחבל טרם הירי של החייל לא היו מביאות למותו. אני לא רואה מישהו שייתן חוות דעת כזו. בהיעדרה, אי אפשר לקשור קשר סיבתי בין מות הפלשתיני לבין הירי של החייל, ואז כלל אי אפשר להאשים אותו באחת מעבירות ההריגה". 

התפתחות נוספת, שחשפו אנשי התביעה, רק מחזקת את ההערכה הזו. משפחת המחבל ההרוג מתכוונת לעתור לבג"ץ נגד נתיחת גופתו, ואם העתירה תתקבל, ספק רב מאוד אם יהיה אפשר להרשיע את החייל באחת מעבירות ההריגה. בתרחיש כזה, התיק שהסעיר את המדינה כולה עשוי להסתיים בהרשעה בעבירה קלה בהרבה.