היסטוריה, לא היסטריה

משחקי וידאו רבים מתרחשים בתקופות היסטוריות שונות. לסידרת "Call of Duty" יש תת־סידרה שלמה שמתרחשת ממלחמת וייטנאם ועד שנת 2086; סידרת "Fallout" היא עתידנית אך עם ניחוח היסטורי; וגם סידרת "GTA" לקחה אותנו באחד המשחקים למיאמי של שנות ה־80. 

אבל למעט אותו משחק רטרו בעל השם האירוני "פרה־היסטורי" שיצא אי שם בשנת 91', תעשיית המשחקים לא טיפלה באותה תקופה קסומה שבה בני האדם הקדומים חיו לצידם של ממותות ודובי מערות אימתניים, והחזיקו חברות הבנויות בשיטת הציידים והלקטים. אבל עכשיו, עם יציאת "Far Cry: Primal", אפשר לומר שיש לנו סוף סוף משחק פרה־היסטורי שמתרחש בעולם יפהפה, ובעיקר מרתק.

"Primal" מתרחש בשנת 10,000 לפני הספירה בארץ ששמה אורוס. זוהי תקופת האבן, ורק לא מזמן האדם למד כיצד להדליק אש. גיבור המשחק הוא טקאר, צייד מיומן משבט הוואנג'ה, שבעתיד יהפוך ל"Beast Master", המאסטר של החיות, שיודע לאלף אותן ולהפוך אותן ללוחמים בשירות שבט הוואנג'ה.

ויש במי להילחם: אנשי שבט האודאם הם קניבלים חסרי רחמים שאוכלים את הוואנג'ה, ובשבט האיזילה, הסוגד לאש, חוטפים את בני הוואנג'ה ומעלים אותם כקורבן לשמש. המלחמה של טקאר בשני השבטים הללו מספקת את סיפור המסגרת של "Primal".

עלילת דם

"Primal" הוא משחק סולו, לשחקן יחיד. יש רק מצב משחק אחד, אין אונליין נגד שחקנים אחרים ולא מצב משחק של קו־אופ, כנהוג במשחקי גוף ראשון רבים. ככזה, ציפינו לעלילה עמוקה ומפותלת ולדמויות חזקות ומעניינות. הציפיות נענו רק באופן חלקי: העלילה אמנם ארוכה למדי (אנחנו סיימנו את המשחק ב־30 שעות, בקצב מהיר שבו ביצענו בעיקר את המשימות הראשיות) ומספקת שעות ארוכות של מתח וחוויה ייחודית (שעליה נרחיב בהמשך), אבל ב"Primal" אין סיפור של ממש.

העלילה תפורה בעיקר מביצוע המשימות הראשיות שניתנות על ידי בני וואנג'ה אחרים שפוגשים לאורך המשחק, אבל נדמה שאין ממש חוט המקשר בין כל המשימות הללו. כמו כן, מפתחי המשחק ויתרו על מתן עומק של ממש לדמויות ולגיבור הראשי; אנחנו לא יודעים מה הסיפור שלהם או מה מניע אותם - הם פשוט קיימים. וזה לא שאין פוטנציאל; הדמויות השונות מסקרנות מאוד, והיינו צמאים לראות כיצד הדיאלוגים איתן יתפתחו - רק כדי להתאכזב כשמבינים שאין הרבה מעבר למשימות עצמן. כשנזכרים שוב שמדובר במשחק שמורכב מעלילה מרכזית בלבד, האספקט הדל הזה מאכזב למדי.

כמו כן, המשימות השונות במשחק חוזרות על עצמן והופכות לקלות ברגע שמבינים את המכניקה שלהן: שוב להציל וואנג'ה מהשבי, שוב להשתלט על מחנה ולכבוש אותו, שוב למצוא משאבים שונים כדי לשדרג את מבני השבט. שבלוני, כבר אמרנו?

ג'יימה הציידת. דמויות מסקרנות, אך חסרות עומק

ואז השמש שקעה

הנקודות המאכזבות שציינו לא מצליחות להוריד את ההתרשמות ממאפיינים אחרים של המשחק שעוררו אצלנו התלהבות רבה. מעל הכל, אורוס הוא עולם פתוח עצום ויפהפה וניכר שהמפתחים לא חסכו בבניית העולם לפרטי פרטים. מצאנו עמקים מרהיבים ופסגות הרים שמשקיפות לנוף עוצר נשימה. כשהכל נארז בגרפיקה מהפנטת ומהודקת היטב, התוצאה היא אחד העולמות הפתוחים היפים ביותר שנוצרו בהיסטוריית הגיימינג, לא פחות. אגב, המשחק עצמו כמעט נטול באגים (נתקלנו רק באחד קטן), דבר שאינו מובן מאליו כשמדובר בעולם פתוח וגדול כל כך.

השקעה עצומה נעשתה גם בכל הקשור לשפה המדוברת במשחק. שפת הוואנג'ה היא שפת ג'יבריש בדיונית שהומצאה על ידי המפתחים, אבל היא נשמעת כמו שפה קדומה של ממש. עם הזמן, אתם תלמדו את ההיגיון שמאחורי ה"שפה" הזאת, מה שמקנה למשחק נופך ריאליסטי.

הנמר הקדמון. אחרי שתצליחו לאלף אותו, תהיו בלתי ניתנים לעצירה

המאפיין העיקרי ב"Primal" הוא היכולת לאלף את חיות הפרא הרבות שמשוטטות ברחבי אורוס ולשלוט בהן. המשימות שבהן המטרה היא להכניע ולאלף חיות גדולות (דובי מערות מפחידים עד כדי צמרמורת ואריות קדמוניים הם רק קצה המזלג) הן המהנות והמאתגרות ביותר במשחק. בונוס נאה הוא היכולת לרכוב במהירות על החיות הגדולות באמת, כולל ממותות.

אספקט מרתק נוסף של המשחק הוא מה שמתחולל באורוס בשעות הלילה. כשהשמש שוקעת המשחק הופך למפחיד באמת: חיות הבר אכזריות יותר, הזאבים תוקפים בלהקות, ובהיעדר אור, למעט האש הקטנה שבוקעת מהלפיד, מובטחים לכם רגעי חרדה מלחיצים אך מהנים במיוחד.

גם בשעות היום המשחק מעניק מנה הגונה של מתח ודריכות. סביר להניח שמתישהו יקפוץ עליכם דוב חום ענק, והשניות שיעברו עד שתצליחו להימלט ממנו, אם בכלל, יקפיצו לכם את האדרנלין למקסימום. כאן נכנס מנגנון הרטט המעולה בשלט, שמעניק נופך ריאליסטי לקרבות.

אפשר לתת ל"Far Cry: Primal" הגדרה מוזרה של פספוס מהנה למדי. אין צל של ספק בליבנו שאם רמת ההשקעה בעלילה ובדמויות היתה רק מתקרבת לרמת ההשקעה בעולם ובשפה - היינו מדברים כעת על אחד המשחקים הטובים ביותר בהיסטוריה. אבל גם בחצי עבודה "Primal" הוא משחק מומלץ, ולו בזכות הטיפול הטוב בעולם הפרה־היסטורי, ובעיקר בזכות היופי עוצר הנשימה.

מלחמה בממותות. הכי כיף לרכוב עליהן

על קצה הג'ויסטיק

אהבנו:

עולם פתוח ענק ומרהיב ביופיו

מנגנון אילוף חיות מהנה

שפה ריאליסטית

פחות אהבנו:

עלילה דלה מדי

אין עומק לדמויות

המשימות שבלוניות וחוזרות על עצמן

כמה: 329 ש' לפלייסטיישן 4 ולאקס בוקס וואן; 219 ש' למחשב 

 

הקרב נגד "אול", מנהיג שבט האודאם

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו