מחקר חדש שערכה רשות הטבע והגנים עשוי לסייע לגופי התכנון בבואם להכריע בשאלות של פיתוח אל מול שמירת טבע. במסגרת המחקר נערך מיפוי שבחן את ייצוגן של היחידות האקולוגיות בישראל בשטחים המוגנים, תוך הצלבת המידע עם נתוני שימוש וייעודי הקרקע בארץ.
בשטחים המצומצמים שנותרו, חיים מינים נדירים של צמחים ובעלי חיים, ועל כן קיימת חשיבות להגן עליהן מפני פיתוח. מערכות אקולוגיות מורכבות מכלל היצורים החיים – בעלי חיים וצמחים – לצד מרכיבים כמו אוויר, קרקע ומים. קיומן של מערכות אלו ויכולתן לשמור על שיווי משקל תלוי ביחסים שבין המרכיבים החיים והדוממים שבתוכן. בעשורים האחרונים, פעולות האדם גורמות לערעור יציבותן של אותן מערכות אקולוגיות.
פחות מחמישה אחוזים מרכסי הכורכר נחשבים לשמורות טבע. שמורת נחל פולג הסמוכה למכון וינגייט // צילום: יהושע יוסף
במסגרת המחקר, שיתפרסם בגיליון הקרוב של כתב העת "אקולוגיה וסביבה" של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, הוצעה שיטה המיושמת גם בעולם ומתבססת על מיפוי של יחידות אקולוגיות טבעיות. כל יחידה מבטאת את האינטגרציה בין מכלול של מרכיבים פיזיים ואקולוגיים.
במסגרת המחקר אופיינו 23 יחידות אקולוגיות, מתוכן 17 הוגדרו כיחידות יבשתיות ושש הוגדרו כגופי מים הנמצאים ביבשה. לאחר מכן, באמצעות שימוש במערכת למיפוי מרחבי (GIS) ותוך קבלת מידע ממקורות שונים, פילחו החוקרים את היחידות האקולוגיות תוך התייחסות לשימושי וייעודי הקרקע. מיפוי זה אפשר לאמוד את מידת הייצוג של היחידות האקולוגיות בשטחים שנחשבים מוגנים ברחבי הארץ.
המיפוי אפשר לעמוד על מידת הייצוג של היחידות האקולוגיות // מפה: מתוך המחקר
האזורים הבעייתיים: באר שבע, מישור החוף, השפלה והעמקים
לפי ההמלצות, 17 אחוז משטחי המדינה היבשתיים ועשרה אחוזים משטחי המדינה הימיים צריכים להיות מוגנים ולייצג אזורים שיש בהם מגוון ביולוגי גבוה. לדברי דותן רותם, מעורכי המחקר, "תוצרי המיפוי מגלים כי חלק מהיחידות האקולוגיות כמעט ואינן מיוצגות בתחום השטחים המוגנים". כך למשל, נמצא כי חלקים נרחבים משטחיהן של היחידות האקולוגיות מאזור באר שבע וצפונה לאורך מישור החוף, השפלה והעמקים משמשים שטחים בנויים, חקלאיים או מופרים (כלומר, שנפגעו כתוצאה מפעילות האדם).
ים המלח. לא מוגדר שמורת טבע // צילום: אורן בן חקון
כך למשל, ביחידה האקולוגית של קרקעות קלות וכורכר בשרון ובמישור החוף, 85 אחוז מהשטח משמש שטח בנוי או חקלאי, ופחות מחמישה אחוזים מהשטח נכללים בשמורות טבע או גנים לאומיים. בנוסף, חולות מישור החוף גם הם בבעיה וכך גם קרקעות הלס בצפון הנגב ובתות הספר. הכנרת וים המלח גם הם לא מיוצגים בשמורות טבע.
בנוסף, ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בשמירת ייצוגן של היחידות האקולוגיות כבסיס לשמירה על המגוון הביולוגי הייחודי של הארץ. לדבריו של דותן רותם, מעורכי המחקר, "אין פתרונות קסם, אך יש כמה אפשרויות שבאמצעותן ניתן להגביר את הביטוי של המגוון הביולוגי". בשונה מארצות אחרות, מרבית הקרקעות בארץ נמצאת בבעלות המדינה, על כן המדינה יכולה לייעד קרקעות המוגדרות כבעלות חשיבות לשמירת המגוון הביולוגי לטובת שמירת טבע.
גרף המדגים את השטחים המוגדרים שמורות טבע במערכות אקולוגיות בישראל // צילום: מתוך המחקר
