קבוצת המטיילים שיצאו לתור אחרי צבעים, ריחות וטעמים באיסטנבול נראית בכל פוסט שהעלה דודי כליפא, מבעלי האתר "בייגלה", כשהיא חגיגית, חייכנית וחיונית; לא יודעת את העתיד לבוא עליה. קבוצה של אנשים שזה הזמן שלהם לעשות חיים, כי הילדים כבר גדלו והם אדונים לזמן ולכסף שלהם, יכולים לפרגן לעצמם חופשה באמצע שיגרת החיים.
כמעט בכל שעה העלה כליפא תמונות של חברי הקבוצה וסרטונים שלהם, והצפייה בהם קשה כל כך בגלל הקלות הבלתי נסבלת לעיכול - רגע אחד הם שם, וברגע השני כבר לא. סרטונים קצרצרים, משמחים, עם תפאורת יין משובח ואוכל טוב, שהפכו לסרטי זיכרון עבור שלושה מהם. הנה יוני שור, זכרו לברכה, חוגג את יום הולדתו ה־40: "שתמשיך לטרוף את החיים כמו שרק אתה יודע", איחלו לו לבטח חבריו, והוא טרף אותם ועוד איך, ובשנייה אחת של בן בליעל נטרפו חייו שלו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
תמונת תקריב של מנה אטרקטיבית במיוחד מארוחת הבוקר האחרונה גורמת לצופה בה את מה שגורמות בדרך כלל תמונות אוכל, בייחוד בעידן הפילטר הזמין לכל דורש. היא עושה חשק להיות שם באיסטנבול עם החבורה השמחה, ולאכול את המנות הפוטוגניות הללו. היא עושה חשק להסתובב בינות דוכני התבלינים, והיא בעיקר עושה חשק לחיות את החיים. בדיוק כמו הקבוצה הזו, שרק ביקשה ליהנות מכל מה שיש לקולינריה הטורקית להציע לה. אני בספק אם מי מהקבוצה הזו חשש לחייו ערב הנסיעה, אם היתכנות הפיגועים שם בטורקיה עלתה בשיחת הווטסאפ הקבוצתי, אם מישהו סינן לפני היציאה מהסעודה האחרונה שלהם: "אז בזהירות עם העברית, מה? בואו נוריד פרופיל, עדיף ככה". יש לי תחושה שרק דיאלוגים אופטימיים היו שם, וביטחון בישראליות שלהם, וביטחון בעם המארח אותם, כי בסך הכל כולנו מבקשים לחיות את החיים. כמעט כולנו.
"התקווה" בטורקיה: המטוס ובו ארונות הנרצחים בשדה התעופה באיסטנבול, אתמול // צילום: אי.פי.אי
"טלה תחת הררי מלח גבישי. למות", כתב כליפא בפוסט מיום שישי בצירוף תמונת המנה - ולא ידע שעבור שמחה, אברהם ויונתן, תפארת המליצה שלו תהפוך לנבואת אובדן וצער.
• • •
נפרדו במותם
ניצה גולדמן, אבי דמרי וענבל מרום־שור שמחו לצאת לטיול בטורקיה • הם לא דמיינו שישובו לארץ פצועים, כשגופות יקיריהם לצידם • כשהארונות העטופים בדגל ישראל הועלו למטוס, שום עין לא נותרה יבשה • אתמול נחתו בנתב"ג
כשהאמבולנסים של הסהר האדום הגיעו אתמול לנמל התעופה באיסטנבול, היה קשה לפספס את ההלם על פני בני משפחות ההרוגים והפצועים. הם לא האמינו שהטיול הזה, שיקיריהם חיכו לו כל כך, יהפוך לסיוט נורא. שהם יעלו איתם למטוס לחו"ל, אבל יחזרו לישראל בלעדיהם.
מטוס חיל האוויר הישראלי שהמריא אתמול מנמל התעופה נשא בבטנו מטען מחריד: גופותיהם של שלושת הנרצחים הישראלים בפיגוע ההתאבדות ברחוב אסתיקלאל - יונתן שור (40) מתל אביב, אברהם גולדמן (69) מרמת השרון ושמחה דמרי (60) מדימונה.
כן היו על המטוס, מדגם הרקולס, חמישה פצועים בפיגוע, ובהם בני זוגם של הנרצחים - ענבל, אשתו של יונתן, נפצעה בינוני־קשה; ניצה, אשתו של אברהם, נפצעה קל; ואבי, בעלה של שמחה, נפצע בינוני־קשה.
"זה קשה מאוד", אמר מנהל יחידת הטראומה בשיבא, ד"ר מוטי קליין, שטס לטורקיה עם משלחת מד"א על מנת לטפל בפצועים, "הם ידעו מה קרה, זה התרחש מול עיניהם. השתדלנו לעטוף אותם כמה שיותר, לדבר איתם ולנחם אותם. נפשית קשה להם מאוד. אנחנו שמחים שהצלחנו להביא אותם בריאים לארץ. צפוי להם תהליך קשה של החלמה פיזית, ותהליך לא פחות קשה נפשית".
לאחר עליית הפצועים למטוס, החל טקס לקראת העברת הגופות; הנוכחים שרו "התקווה", ושום עין לא נותרה יבשה כששלושת הארונות, המכוסים בדגל מדינת ישראל, הועלו למטוס בעוד החיילים מצדיעים להם.
דקות לפני ההמראה לישראל מצא קונסול ישראל בטורקיה, שי כהן, נקודה של עוצמה ורגש נאצל בתוך הטרגדיה. "המסר הכי טוב שאנו יכולים להעביר לעולם ביום קשה שכזה הוא שאנחנו לא משאירים פצועים מאחור. כל הפצועים הוחזרו הביתה, וכך נמשיך לפעול גם בעתיד".
הטקס בשדה התעופה היה רק שלב הסיום של לילה מפרך עבור הכוחות הישראליים, שהגיעו לחלץ את הפצועים ואת גופות ההרוגים. במהלך הלילה הקודם עברו אנשי זק"א וכוחות מד"א בין חמשת הפצועים האחרונים שנותרו בשלושה בתי חולים באיסטנבול. שניים מהם עברו ניתוח, והתברר כי כל החמישה יכולים לחזור ארצה במטוס הצבאי. בכל הזמן הזה ליוו את הפצועים בני משפחותיהם וגם אנשי מד"א.
גם אנשי זק"א, שהגיעו לאיסטנבול עם צאת השבת, הצליחו במהלך הלילה לסיים את מלאכת הזיהוי של הנרצחים. לצד הרבנים המקומיים, הם הגיעו לזירת הפיגוע ושם טיפלו בממצאים שנותרו במקום.
המשפחות חיבקו החיילים
בנתב"ג המתינה למטוס ההרקולס שורה עצובה של אמבולנסים. בשעה 15:00 לערך נראה המטוס נוחת מכיוון מזרח, וסוללת צלמי עיתונות, מקומיים וזרים, החלה לכוון אליו עדשות. למשך כמה דקות, שנראו כמו נצח, המטוס נעלם - ולאחר מכן הגיח בין המטוסים החונים. שלושה אמבולנסים לבנים של מד"א התקרבו למטוס והתייצבו מאחוריו, ולצידם חמישה אמבולנסים צהובים של טיפול נמרץ לפצועים.
על רקע הרעש העצום קפצו כמה קצינים וחיילים מפיקוד העורף ומהרבנות הצבאית ונעמדו מאחורי המטוס פנים אל פנים, בשתי שורות, במעין מסדר כבוד לנרצחים. ארונותיהם של גולדמן, שור ודמרי הונחו בקצה המטוס, ומשפחות ההרוגים והפצועים חיבקו את החיילים ארוכות.
בינתיים הועברו חמשת הפצועים לבית החולים סורוקה בבאר שבע; מוקדם יותר אתמול נחתו בארץ שני מטוסים נוספים של מד"א ובהם הפצועים באורח קל־בינוני. אל"מ יאיר ברקת מפיקוד העורף, שפיקד על המבצע, מסר שהמשימה הושלמה. גם מנכ"ל מד"א, אלי בין, אמר כי "אין מדינה כמו ישראל שיודעת לדאוג לפצועיה".
נעמה פלד, שהיא ובן זוגה דודי כליפא אירגנו את הסיור הקולינרי של אתר "בייגלה" באיסטנבול, ספדה בדף הפייסבוק שלה לשלושת הנרצחים. "אתמול ראיתי בעיניים איש אחד מכוער שלקח את החיים של החברים שלי", כתבה, "אבי, שמחה ויוני, אהובים חדשים שלעולם לא אשכח. המבט המתועב שלו נעוץ בי. הוא יישאר שם תמיד, עם החיוך היפה של החברים שלי".
'"היתה החצי השני שלו"
עומק האובדן מורגש במיוחד בסיפורו של אבי דמרי, שאיבד את רעייתו שמחה בפיגוע הרצחני. אתמול הועבר להמשך טיפול בסורוקה, ונמסר כי מצבו מוגדר בינוני־קשה: הוא סובל מפגיעות באזור הבטן, בבית החזה וברגל. עם זאת, הוא בהכרה ומצבו יציב.
קודם להגעתו לסורוקה, הגיעו למקום קרובי משפחה רבים לקבל את פניו. אחיו, שוקי, סיפר כי אבי תיכנן לערוך בעוד כשבועיים מסיבת יום הולדת גדולה לרעייתו. "זו טרגדיה נוראה", אמר האח, "אבי ושמחה היו זוג משמיים, עשו הכל ביחד והיו מאושרים. לאבי לא יהיה קל לחיות בלעדיה. היא החצי השני שלו. היא היתה בשבילו הכל".
שמחה דמרי, אם לארבעה, תובא היום למנוחות ב־12:00 בדימונה. סגן מנהל ביה"ח סורוקה, ד"ר יוחנן פייזר, מסר כי הבוקר יוחלט אם לאפשר לבעל להשתתף בהלוויית אשתו.
אבי כהןבהכנת הידיעה השתתפו אילן גטניו, גדי גולן, מיטל יסעור בית־אור ונצחיה יעקב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו