ביום חמישי נראה דונלד טראמפ בעימות הרפובליקני בפלורידה מתון ורגוע כפי שלא נראה עד היום. הוא אפילו הציג את עצמו כ"טראמפ המאחד". למחרת בבוקר, אחרי התמיכה של כריס כריסטי "השפוי", הכריז בתורו ד"ר בן קרסון האפרו־אמריקני, עוד מועמד רפובליקני פורש, על תמיכה בדונלד טראמפ. בהתחשב בטענות של יריביו של טראמפ כי הוא גזען, תמיכתו של קרסון האפרו־אמריקני היתה מאוד סימבולית.
גם הסקרים של סוף השבוע הבטיחו לטראמפ ניצחונות חלקים בשבוע הבא בפלורידה, באילינוי ואפילו באוהיו. הכל נראה יותר מדי ורוד ויותר מדי רגוע במערכת בחירות סוערת ובלתי צפויה. ואז בא הערב. ואז באה שיקגו. ואז בא הפיצוץ של העצרת של טראמפ באוניברסיטת אילינוי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שיקגו היא עיר טעונה עם היסטוריה. עשרות שנים מנהלים את העיר דמוקרטים.
האוכלוסייה מחולקת באופן שווה בין שליש לבנים, שליש שחורים ושליש היספאנים. בשיקגו, לצד מועדוני הג'ז, נרשמו כמה מהפרקים האפלים ביותר בעימותים על רקע גזעי בהיסטוריה האמריקנית.
העימותים בין שחורים ולבנים שלשום החזירו תמונות משיקגו של 1968 שכולם רוצים לשכוח. יכול להיות שמישהו מבקש לשחזר את העימותים בין הקו קלוקס קלאן לפנתרים השחורים כדי להפיל את טראמפ. זהו נשק יום הדין. זהו נשק מסוכן. לא בטוח שטראמפ לא ייצא המרוויח. הוא זה שמיהר לבטל את העצרת בשיקגו. הוא זה שנאלץ להתגונן מפני תקיפה בעצרת באוהיו. הוא הדמוקרט גם אם הוא רפובליקני.
מרקו רוביו, יריבו של טראמפ, סבור כי ההפגנה בשיקגו היתה מאורגנת. יכול להיות. זה לא חדש כי לא כדאי היום להיות מרצה שמרן באוניברסיטה אמריקנית (תשאלו את בן שפירו). דבר אחד בטוח: המחאה של שיקגו באה לאתגר את ההצהרה של טראמפ כאילו הוא בא לאחד. היתרון בפריימריז האלה הוא שהתשובה באה מהר. כבר ביום שלישי תיפתר החידה.
יותר מדי אנשים רוצים לראות את טראמפ נופל: יריביו הרפובליקנים, הממסד של המפלגה, ואפילו הדמוקרטים - שבהתחלה סברו
כי מדובר במועמד שנפל להם מהשמיים, והיום חוששים כי השמיים ייפלו להם על הראש.
המטרה של המפגינים בשיקגו, מעבר לפיצוץ העצרת, היתה להראות לאמריקה כולה כי דונלד טראמפ הוא מועמד מפלג. גם רוביו וגם קרוז, יריביו של טראמפ במפלגה, ביקרו את פיצוץ העצרת הנוגד את התיקון הראשון לחוקה, אבל השניים הבהירו היטב כי טראמפ אחראי לאקלים הנוכחי במערכת הבחירות הזאת.
טראמפ צריך גם להבין שאינו יכול להגיד שמתחשק לו לירות במישהו, לקרוא לחסל את משפחות הטרוריסטים, להצהיר כי המהגרים המקסיקנים הם רוצחים ואנסים ושצריך לבנות חומה מפניהם - ולצפות שהדבר לא יעשה רעש עצום. התקשורת הליברלית באמריקה לא היתה צריכה להתאמץ כדי לעשות מטעמים מהמועמדות של טראמפ.
אלא שמה שמתנגדיו של טראמפ - גם בתקשורת - לא הבינו זה שהבעיה היא לא מה שטראמפ אומר, אלא העובדה שהוא הבין כי הצהרות שכאלה מביאות לו קולות. כאן הסיפור הגדול של פריימריז 2016. רוביו ניסה להסביר אתמול בראיון לרשת פוקס ניוז כי למועמד או לנשיא יש אחריות למילים שיוצאות לו מהפה. טראמפ הבין כי לאזרחים נמאס מההצהרות שחזרו מהכביסה, בעיקר אם אין תוצאות בשטח.
קשה להאמין שטראמפ ישנה משהו במערכת הבחירות. ראשית, להבדיל מרוביו, הוא לא התחפש למשהו אחר. כזה הוא. וזה מה שהביא אותו עד הלום. ושנית הוא אומר את מה שאמריקנים רבים אומרים, או לפחות רוצים לשמוע.
"היום השמאל הרדיקלי הכריז מלחמת אזרחים על אמריקה. הם רוצים להרוג אותנו. תהיו מוכנים!". הציוץ של דונלד טראמפ לא בא לכבות את האש שהוצתה שלשום. הציוץ הזה בא לאתגר בחזרה את המפגינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו