כאשר גמאל עבד אל־נאצר חידש את האש והטביע משחתת של צה"ל לאחר תבוסתו ב־67', נולד בוושינגטון המונח WAR OF ATTRITION. אותה "מלחמת התשה" נמשכה עד קיץ 70'. טרור הסכינים הנוכחי קטן באורח משמעותי מנפח האש שהומטרה אז לאורך תעלת סואץ, אבל דפוסו דומה. הדעת נותנת כי עתה, כאז, הטרור יימוג רק כאשר הלאות תעמעם את הרצון ללחום. התשה היא שם המשחק.
ישראל רחוקה מסיום. כרגע משוכנעים הפלשתינים כי הסכינאות מביאה להם הצלחות במחיר אפסי, וללא התקורה המדינית והאנושית שבניהול אינתיפאדה באמצעות מפקדות ממוסדות. רק ירי יעיל לעבר המחבל בטרם ייכנע וירים את ידיו או ישכב פצוע לרגלי הלוחמים יקדם את ישראל ליעדה. סאת הנפגעים בקרב הטרוריסטים תקבע במידה רבה את מועד סיום אינתיפאדת הסכינים.
מבחינה זו, פועלים צה"ל והמשטרה והשב"כ בהצלחה. כאשר ארבעה מארבעה רוצחים מוצאים את מותם, התוצאה חיובית חרף הצער על רצח ישראלי ופציעת אחרים. גם נכון לא לפגוע במחבלת שנלכדה בטרם נופפה בסכינה, כפי שאירע השבוע.
מה גם שהממשלה פועלת בתחכום. בנימין נתניהו מתח בהצלחה גדר הפרדה לאורך הגבול עם מצרים "וירא כי טוב", ואם יתקן את מה שהוזנח בתחום זה שנים רבות ביהודה ובשומרון יגבר הביטחון האישי בארץ; ומשה (בוגי) יעלון מעניק הזדמנות מקורית לפלשתינים דווקא בהוסיפו רבבות רישיונות העבודה בהנחה כי הדבר מפחית את הנטייה לטרור, ועד כה הסטטיסטיקה לצידו.
יעלון גם היה ונשאר בדעה כי בשוהים הבלתי חוקיים ראוי להיאבק כבגנבי המכוניות בימי המפכ"ל יהודה וילק. ההצלחה לא התמקדה בלכידת השודדים, אלא בענישת בעלי המוסכים שקנו את הסחורה הגנובה. אם יענישו בעיקר את מעסיקי השב"חים במאסר ממושך ובקנסות כבדים תיפתר הבעיה כמעט מאליה.
שאר האמצעים המוצעים הם פרי הפופוליזם והתבהלה (פאניקה). אי אפשר לגרש דוד של רוצח מחברון לעזה. לכל היותר מחברון לשכם. יש גם ממש בהתרסתו של ג'ו ביידן כי הבעיה לא תיפתר באש בלבד. אך יותר מכל ההצלחה תהיה מנת חלקו של מי שיגלה נחישות והתמדה, ולא ייתפס בלחץ האירועים לפתרונות שווא.
משה דיין. צריך להוריד מעליית הגג את הציטוט שלו - "אל תירא עבדי יעקב" // צילום: אי.פי
אינתיפאדת הסכינים היא כמחלה. גם כאשר הממשלה מנפקת תרופות נכונות, נחוץ זמן עד להחלמה. אין קיצורי דרך. שוב צריך להוריד מעליית הגג את הציטוט של משה דיין מדברי משה רבנו בעיצומה של מלחמת ההתשה: "אל תירא עבדי יעקב".
הכוח להזיק לישראל
הסברו של בנימין נתניהו, שלא ייסע לארה"ב כדי לא להסתבך בין המועמדים לנשיאות, הוא לכל היותר טיעון משני. הוא גם רע כתקדים. מפני שלפיו, רצוי כי כל ראש ממשלה ישראלי ידיר רגליו מאדמת אמריקה אחת לארבע שנים.
הסיבה העיקרית לדחיית הביקור היא שנתניהו אינו מרוצה מחבילת הסיוע הביטחוני המוגדל שהציע ברק אובאמה. לפיכך, משה (בוגי) יעלון, שהתכוון להיות חיל החלוץ למסעו של נתניהו, ייצא בשבוע הבא לדון בסוגי הנשק, אבל המימון לוט בערפל. רק נתניהו ויעלון יודעים בממשלה מה מציעים האמריקנים, וכמה רחוק הסכום ממה שהם רואים כמזער ההכרחי.
נתניהו היה צריך לשאוף אוויר ולטוס לדבר על ליבו של אובאמה. הרי בתחום הביטחוני הנשיא האמריקני לא איכזב את ישראל גם ברגעי המשבר הקשים. אפילו לא כאשר נתניהו נכנס בעד החלון האחורי לנאום בקונגרס בלי לתאם עימו, ומאז שובשו יחסיהם וטרם תוקנו.
בנסיבות אלה החלטת נתניהו לא לנסוע ולהניח לתקשורת להודיע על כך (לאחר שהשגריר רון דרמר מילמל על אפשרות כזאת) היא משגה. נכון, יש לו יסוד לחשוב שהנשיא הבא בבית הלבן יהיה ידיד מובהק של ישראל. אך ראוי לרשום כאן: יש לנהוג באובאמה בכבוד. בעשרות השנים הבאות הוא יהיה מנהיג מגזרי המיעוטים בארצו. כוחו להזיק לישראל יהיה גדול מזה של ג'ימי קרטר, שחותר תחתה מאז הודח לפני 36 שנים.
רגל פה, רגל שם
הסקרים המצביעים על ירידה בכוחן של הליכוד והעבודה וכולנו אינם יותר מהערות שוליים. בחירות 2015 הוכיחו כי אפילו סקרי דעת קהל שפורסמו סמוך לפתיחת הקלפיות אינם משקפים את תוצאות האמת ביום ההצבעה. בכל זאת יש להם ערך בבחינת מצבים פוליטיים עכשוויים. במדרון התלול יש עניין מיוחד במפלגת העבודה.
המשמעות העולה היא שיש חיזוק למגמה של חוסר שביעות רצון. מי בעלייה? האופוזיציה (יש עתיד, ישראל ביתנו, מרצ); ומי שנחשבת לאופוזיציה בתוך הקואליציה (הבית היהודי). מדוע לא העבודה? כי היא נתפסת כ"חצי תה חצי קפה", "רגל פה רגל שם" וכמו בשירו של דן אלמגור "כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת?"
הבלתי מרוצים חשים כי יצחק הרצוג נואם נגד הממשלה, ומייד ממתין להזמנה להצטרף אליה. יוצא ידי חובתו בניסוח תקיף, ולא יסף. יותר משהפרה (הקואליציה) רוצה להיניק, העגל (המחנה הציוני) מבקש לינוק.
במצבה המדיני עדיף להקים קואליציה רחבה. אך היא בוששת לבוא. הדעת נותנת כי נתניהו משוחח עם הרצוג בצינורות אחוריים. במקומם, ולטובת שניהם, כדאי לקבוע תאריך סיום. טווח זמן של חודש. לאחריו עליהם לאסור על עצמם להידבר. הרצוג צריך למצוא את עצמו בממשלה או באופוזיציה, ובלב שלם. לא כמו עכשיו.
די לקומבינה
ראש מדור התיאטרון במועצה לתרבות, יוסי רונן, הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. עבדתי במחיצתו שנים רבות ומכירו היטב. אך השבוע דיברו אליו ועליו אנשיה של שרת התרבות בלשון שהעידה כי כל קשר בינם לבין התנהלות דמוקרטית מקרי בהחלט.
רונן התנגד לקומבינה של מירי רגב המבקשת להעביר את הכספים היישר לידי ראשי המועצות המקומיות באזורי הספר, שהם לא במקרה אישים בולטים במרכז הליכוד, במקום לעומדים בראש מוסדות התרבות. מי שמתנגד להצעתה הוא יריבה "במזיד" ומתבקש להתפטר. אם מועצת התרבות תעמוד על דעתה, רגב מאיימת למנות ועדות עוקפות תחתיה.
לרגב אין גבולות. לחצר הביזנטית העוטפת אותה אין סייגים. אם תצליח לכופף את ההתנהלות החקוקה בחוק לאינטרסים שלה - ייפרץ הסכר. גם שרים אחרים ינהגו כך. נחוצה התערבות חירום של ד"ר אביחי מנדלבליט, שיסביר לשרה שאינה יודעת שובעה מה מגבלות הכוח.
פעם התקלחו שם
"הארץ" היה לי לבית מקצועי כ־27 שנים, ויישאר לעד. גם בשנים אלה שבהן הוא כותב עלי (ועל רבים אחרים) בלשון ביבים.
כמה שנים לאחר שהתקבלתי בו לעבודה הגשים עורכו גרשום שוקן את חלום חיי ומינה אותי ל"סופרו המדיני של 'הארץ'". זמן מה לאחר מכן הגעתי לחדרו נושם ונושף, והנחתי על שולחנו ראיון דרמטי עם שר, שמתח ביקורת מפתיעה בסגנון של שוק על גולדה מאיר. "סקופ", צהלתי באוזני שוקן, אך הוא החזיר לי את כתב היד ושיגר מסר לשר: תגיד לו שצריך להתקלח ולשטוף את הפה לפני שמתראיינים ב"הארץ".
התבוננתי השבוע באירועי ועידת התרבות שאירגן "הארץ" בהשתתפות מירי רגב וחשפן שהחדיר את דגל המדינה באחוריו, ותהיתי לאן נעלם ההד שבדברי שוקן האב כי הבא ל"הארץ" חייב להתקלח.
לא רק "הארץ" השתנה. כל הארץ השתנתה, וזה טבעי. אך העיתון שלקה ביוהרה כי הוא מוצר "לאנשים חושבים" הידרדר למקומות אסורים. מי שמזמן תחת קורת גג אחת את קוראי "הארץ" מעולם התרבות ואת מירי רגב יוצר בכוונת מכוון פרובוקציה בלתי נמנעת של צרחות. מחזה האימים לא היה טעות. ביימו אותו מראש.
"הארץ" תמיד מתח ביקורת. הוא היה פלס של איפכא מסתברא. זו היתה הארומה שלו. אבל בעבר תמיד היתה בו גם נימה דקיקה של שותפות כלשהי ב"אנחנו". דבר לא נותר ממנה. לעיתים אני סורק את עמודיו כדי למצוא מילה טובה על ישראל, ואיִן. ריק. נדמה לי שהוא ממש שונא אותנו. את כולנו. כאילו יש בו צליל של עידוד לרדת לברלין וגעגוע לחזור ולהיות יהודי שפוף־גב בניכר. כפי שנגלה בוועידת תת־התרבות שערך השבוע בתל אביב. לא קילוח, לא שטיפת פה.
משחק על איכות
הפרסומאי יורם באומן, מעוזריו של יאיר לפיד, הפך לעסקן כדורגל ויזם החלטה תקדימית: אוהדי בית"ר ירושלים לא יורשו לבוא לאיצטדיון דוחא בסכנין. גם ערביי סכנין לא יורשו לבוא עם קבוצתם לטדי בירושלים. כוונה טובה, תוצאה גרועה. אתמול החל אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון לברר אם ניתן להפר את האפרטהייד בעזרת בית המשפט. מי ייתן.
אין מה שמשרת את הקיצונים יותר מהפרדה כפויה כזאת; ואין מה שיוצג בעולם כאפרטהייד יותר מזה. ומדוע רק בית"ר? ומה כשאוהד של מכבי או הפועל יפרוץ למגרש ויתפרע? האם גם קהלם יישלח לצפות בטלוויזיה בבית?
יורם באומן. אין מה שמשרת את הקיצונים יותר מהפרדה כפויה // צילום: דודי ועקנין
כמי שלא החמיץ בשנים האחרונות תחרות של מכבי ת"א בסכנין, דיווחתי כי פעמיים דווקא האוהדים בצהוב התפרעו, ואילו הכנסת האורחים היתה ניאותה (כך פירסמתי כאן בזמן אמת). אך אפילו המציאות היתה אחרת, שום אדם שההתנהלות הציבורית יקרה לו לא יסכים לסידור קצר־רואי שכזה. ראוי להציף את סכנין בשוטרים ובמאבטחים, ולא להיכנע לבריונות. כפי שאמר ביל קלינטון תוך שינוי בהתאמה: זה לא הכדורגל, אוויל, זו איכות המדינה.
איפה ישנם עוד אנשים?
תת־אלוף עזריאל נבו כיהן כמזכיר צבאי לארבעה ראשי ממשלה - מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין. עתה, 23 שנים אחרי שפרש, הוציא ספר שיחות עם ד"ר חיים משגב - "מזכיר צבאי". יש בו הצצה נדירה אל אחורי הקלעים של ההתנהלות בצמרת:
• שני בעלי מוניטין ישרי דרך, כשופט העליון משה לנדאו וכאלוף רפאל ורדי, טיפלו בתלונות על התנהלות נהנתנית של ראש השב"כ יעקב פרי. לנדאו המליץ ליצחק שמיר להדיח את פרי. ראש הממשלה הבטיח לעשות כן באפריל. אך לפני כן חגג פרי את ניצחונו של יצחק רבין בבחירות. שמיר הורחק מהשלטון ופרי נותר ראש השב"כ.
משה ארנס. האיש שידע להתפטר // צילום: זיו קורן
• הממשלה ביטלה את מיזם מטוס הלביא נגד דעתו של השר משה ארנס. הוא עשה את מה שמקובל בעולם אבל לא בישראל: התפטר.
• בטיסה לחו"ל התברר כי יש צורך לקנות חולצה למנחם בגין. רעייתו עליזה ביקשה שתיים. הן נקנו והיא שאלה למחיר. אמרו לה: לא צריך, זה על הביקור. לא, השיבה, מנחם ילבש אותן ולא הביקור, ושילמה. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים ההם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו