כל כך רציתי להיות כבר אמא. וכבר שמעתי אינספור פעמים את כל ההזהרות מראש – "תישני עכשיו כי אחר כך זה פשוט לא קורה", "תצאו עכשיו לחופשה, כי אחר כך אין לכם סיכוי", "חכי שיתחילו הגזים", "חכי שיצאו השיניים", "עשיתם את החיסונים של גיל חודשיים?! פחח זה כלום, חכי לאלו של גיל חצי שנה"... והפליטות והכביסות, והחיתולים והיללות, ההנקה והעייפות.. להיות אמא, זו עבודה במשרה מלאה - השכר לא תמיד משתלם (שוטף פלוס 18 שנה בערך), התנאים הסוציאליים לא משהו (אין גם תגמול על שעות נוספות) והבוס הרוטן לא תמיד יודע להסביר מה לעזאזל הוא רוצה ממך עכשיו. ועדיין, בעיני, זו העבודה הנפלאה ביותר בעולם.
ההתמודדויות היומיומיות שלעיתים מעייפות או מייאשות, הן כלום לעומת המאבקים הפנימיים המורכבים והאתגרים הרגשיים איתם מתמודדת כל אמא :
1. רגשות האשמה
גם אם תשדלי מאוד ואף תנסי בכל הכוח, מהרגע שנולד תינוקך, רגשות האשמה מתגנבים לחייך והופכים לחלק כמעט בלתי נפרד מחווית האמהות. להרדים על הידיים, להפסיק להניק, להכניס אותו לגן, לחזור לעבודה, להעיר אותו משינה... כל כך הרבה דברים מעוררים בנו אשמה, וזו ממש לא הרשימה המלאה. קשה מאוד לדעת שהדבר הנכון ביותר עבור ילדך ועבורך, הוא לא בהכרח מה שהמציאות כרגע מאפשרת או מה שילדך יכול להבין או לקבל. רק אחרי שיילל דקות ארוכות, הבנת שבעצם החיתול המלא מפריע לו? הצלחת להרדים אותו רק מאוחר מידי אחר הצהריים ושוב פספס אמבטיה? יצאת לסידורים בחוץ או סתם לקפה עם חברה והוא היה זמן רב בעגלה או במנשא? אני יכולה רק להבטיח לך שאת כל הדברים שאת מרגישה אשמה לגביהם, הוא כבר שכח ומחלק מהם, הוא אפילו שמח. אז אל תרגישי אשמה ששוב לא הספקת להכין ארוחת ערב, לפיצה חמה וטעימה יש סגולות רפואיות שמשכיחות אשמה. אני בטוחה שיש מחקרים שיאשרו את הטענה הזו.
2. פחד ודאגה
להיות הורה, זה להיחשף לפחדים ודאגות שקודם לא היו לך וגם אם היו, בטוח שלא בכזו אינטנסיביות. גם אם את לא אדם חרדתי במהותך (בשונה מכותבת שורות אלו לדוגמא), את הופכת להיות מודעת יותר יותר לכל הדברים הרעים והנוראיים שעלולים לקרות, ואיך הלב שלך צפוי לכאוב אם חלילה יקרו.
3. את לא לבד, לילד יש גם אבא, ותצטרכי לסמוך עליו
זה טבעי לרצות שכל מה שקשור בילדך יהיה מושלם, והתחושה שהוא לחלוטין תלוי בך יכולה להיות משכרת. אבל נחשי מה? את לא לבד שם, והוא לא רק שלך. "למה אתה מחזיק אותו ככה? זה לא נוח לו! המים באמבטיה לא מספיק חמים! למה מילקי עכשיו אם תכף אוכלים ארוחת ערב?!" נשמע מוכר? אז נכון שלוקח לו קצת יותר זמן להחליף חיתול, הוא בדרך כלל גם סוגר אותו חזק או חלש מידי לטעמך, ואיך תמיד הוא מלביש אותו בבגד המוכתם שתכננת להעיף.
אז מי בכלל צריך את העזרה הזו עכשיו? את!
בתרבות שאנחנו חיים בה, השואפת לשלמות, קשה שלא ליפול למלכודת "אם אני לא אעשה זאת, זה לא ייעשה כמו שצריך". כמה שמייאש או קשה לעמוד מהצד ולראות אותו בוחר, למשל, את הבגדים הכי לא מתאימים, האבא ירגיש שמח וגאה שבחר היום את בגדיו, והתינוק שזקוק לחום ולאהבה בכל מיני דרכים ירגיש נאהב בדרכים שונות ויחווה היבטים שונים של אהבה, משני ההורים. מניע נוסף להשלים עם סגנון ההורות של בן זוגך, הוא לשמור על התחושה שאת סומכת עליו ולהקנות לו ביטחון בטיפול בילד. הדבר חשוב גם לחיזוק היחסים ביניכם. קשה ממש להרפות, אבל כשכן תעשי את זה ותפסיקי להעיר לו על כל שטות ולבקר כל תנועה שלו, תחזקי את הקשר בין התינוק לאבא שלו ובעיקר, תאפשרי לעצמך קצת חופש.
4. לשחרר.
כולנו רוצים לשמור על הילדים שלנו מפני נזק או פגיעה, זו, ללא עוררין המשימה החשובה שלנו ביותר בתור הורים. אבל קל מאוד להגזים במחשבות שלנו על זה, כי הילדים הקטנטנים שלנו כל כך יקרים לנו וכל כך פגיעים. לא, לא נוכל להגן על הילדים שלנו מפני כל נזק אפשרי, אבל כן נוכל להרגיע את הפחדים שלנו ההורים. כמה שלפעמים היינו רוצים, לא ניתן לגדל את ילדינו בתוך בועה, או עטופים בצמר גפן. אנחנו כן יכולים לדאוג שיהיה בידיים אוהבות בטוחות ומוסמכות. אף פעם אל תתביישי ברצונך לקבל את כל המידע שאת צריכה – האם הבייביסיטר כבר שמרה על תינוקות בגיל הזה לפני כן? האם החצר בגן בטוחה? האם הצוות בגן יודע החייאה? האם המציל בבריכה עבר הכשרה? אם התשובות שתקבלי לא יהיו מספקות מבחינתך תוכלי לבצע שינויים. בדיקה נאותה תקל על החרדה שלך, כי ברגע שתדעי שעשית את כל מה שאת יכולה, תוכלי יותר בקלות להרפות. (נו לא אמרתי להרפות לגמרי, אבל לפחות לנסות..) אלזה כבר אמרה זאת לפניי - לט איט גו.
5. חרדת נטישה. שלך
אז נכון שהוא עוד ממש קטן וזקוק לך/ את זו שמאכילה אותו מרדימה אותו ונמצאת איתו רוב הזמן. אבל אם יש בן או בת זוג, סבתא, סבא, אחות, גיסה או חברה טובה, תרשי לעצמך להתנתק לכמה שעות – לכי ליוגה, לקניות בסופר, לסרט טוב עם חברה, להופעה, או סתם רדי לקרוא עיתון בקפה מתחת לבית. הפעם הראשונה שאת יוצאת מהבית בלעדיו, או נפרדת ממנו לכמה שעות היא מלחיצה ומבלבלת, אבל חשובה מאוד עבורך וגם עבורו. חשוב להכיר בכך שהתחושות והרגשות, העצב או החרדה שאת אולי חשה עכשיו, הם לא שלו. גם אם את רק סוגרת את הדלת ובטוחה שאת שומעת אותו בוכה – סביר להניח שתוך חמש דקות מהרגע שיצאת הוא ירגע וישכח. חשוב לזכור שהאתגר בהסתגלות לסביבה חדשה בה את לא נמצאת, הוא אחת מאותן חוויות חיים שיעזרו לו לגדול ולהתפתח לילד מאושר ועצמאי.
לא עוד הרבה זמן, את תלווי אותו לגן או לבית הספר בעיניים דומעות והוא זה שיילחש לך באוזן – "לכי אמא, אל תדאגי. אני אהיה בסדר. גם את תהיי בסדר נכון?" את תחייכי, תנשקי אותו ותחזיקי את עצמך כדי לא לפרוץ בבכי מול שאר ההורים. בדיוק בשביל זה המציאו את הנסיעה באוטו בדרך לעבודה.
דיאטה, אופנה, מתכונים ועוד המון דברים מעניינים - עכשיו במדור הלייף סטייל!
