מתחתנים? לכו עם האמת שלכם

אתחיל עם הקלישאה הגדולה מכולן: חתונה זה אחד הימים המאושרים בחיים.

כן, גם אני, שבכלל לא חלמתי על חתונה מילדות (ככה זה כשאת טום בוי), שבכלל לא אוהבת תכשיטים ולא חיכיתי ליהלום בקוצר רוח (ככה זה כשאת טום בוי), שבכלל רצתה לוותר על כל האירוע ולטוס לחופשה בחו"ל במקום (ככה זה כשאת... טוב, הבנתם), מגדירה את החתונה שלי כאחד הערבים המושלמים שחוויתי.

ערב שכולו אהבה טהורה ואופטימיות נוצצת: האנשים שאתם הכי אוהבים מקיפים אתכם (ועוד כמה חברים מהעבודה של אבא שאתם לא מכירים), לכולם יש מטרה אחת לשמוח בשמחתכם, לחגוג את קונספט האהבה ואת אהבתכם בפרט, לתמוך בכם, לחבק אתכם, לרקוד סביבכם, להיות שם בשבילכם.

אז איך קורה שבערב כזה, מצאתם את עצמכם עומדים מתחת לחופה, בטקס שאמור להיות הכי אישי, נוגע ללב, ייחודי, מקשיבים לרב ממלמל מילים שאין להן שום משמעות עבורכם, מעביר טקס שאתם לא מתחברים אליו בשום צורה, מדבר על מסרים שרחוקים מכם שנות אור?

אני אגיד לכם איך זה קרה - אתם נכנעתם. בין אם נכנעתם להורים, לסבים, לדודה מדרגה שניה, למדינה או לדת, נכנעתם. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק  

קבלו נתון: סקר שנערך במאי 2015 על ידי מכון סמית', עבור עמותת חדו"ש, גילה ש-80% מהחילונים בכלל לא רוצים להתחתן ברבנות. ובכל זאת, הפלא ופלא, בסופו של דבר הרוב שוברים את הכוס.

אז אני ובעלי בחרנו לא להתחתן ברבנות. בחרנו לעמוד על הרגליים האחוריות וללכת עם האמת שלנו. רצינו טקס שידבר אלינו, היה לנו חשוב להבין ולהתחבר לברכות שנאמרות בטקס שמקדש אותנו בברית הנישואים. אני חילונית ומגיע לי להתחתן כמו שאני רואה לנכון. בלי לברך את אלוהים, לשבור כוס לזכר ירושלים או לתמחר בכתובה כמה אני שווה.

והרי הטקס הוא רק חלק קטן מתוך מנגנון גדול ואימתני הרבה יותר, כידוע לכל מי שהתחתן. תהליך שמנותק לחלוטין מעולמם של החילוניים.

אחרי שהתחתנו, מישהי שאלה אותי: מה מפריע לך להתחתן ברבנות, למה הייתם חייבים לעשות דווקא? אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת לה בפנים. אתם מבינים, זו התפיסה השמרנית של החברה שלנו, פשוט תעשה מה שאומרים לך ותשתוק. איך  קורה שאנשים חושבים שאני עושה למישהו "דווקא" ביום שאמור להיות שלי, עבורי, בשבילי. מה קרה לזכות הבחירה? בפעם האחרונה שבדקתי, ימי הביניים נגמרו. ובכל זאת נדמה  שאנחנו תקועים על מסורת ישנה וכל כך לא רלוונטית לכל כך הרבה אנשים. 

כמה מילים על צביונה היהודי של המדינה, לכל מי שמהרהר עכשיו בנושא: אני מבינה שהצורך של הרבנות לוודא שאנחנו יהודים לפני שמתחתנים נובע מהחשש להתבוללות, לא אכנס לזה כאן, אבל לנוקשות שבה הרבנות מתנהלת אין מקום בעולם החילוני. 

גם למסורת אפשר ליצוק תוכן חדש

יש מקום לגמישות. אני חוזרת: יש מקום לגמישות. למה לא לאפשר חתונות רפורמיות? למה לא לאפשר טקס עם טקסטים שגם החילונים יתחברו אליהם? למה לא לאפשר יותר זכות בחירה? בסופו של דבר זה אינטרס שלהם לגרום ליותר אנשים לרצות לבחור בדרך שלהם ולא להכריח. 

 

הם רק דוחקים ומרחיקים אותנו יותר ויותר ויוצרים פער אדיר בין החילונים למוסד הרבנות. נכון, יש כאן מסורת, אבל גם למסורת אפשר ליצוק תוכן חדש, אמת פנימית. הרי בני האדם הם שהחליטו שכך זה צריך להיות, ולא אף כוח עליון. אני בטוחה שלו יש דברים חשובים יותר להתעסק בהם. 

אני לא כועסת על הרבנות. אני כועסת עליכם, החילונים הרבים שהדת לא מדברת אליהם (ואני בכלל לא מתכוונת לאמונה, אני מתכוונת למוסד הרבנות), ובכל זאת  משתפים פעולה עם הבריונות הזאת, לא עומדים על העקרונות שלהם, חילונים שמחפשים את הרב הזה שיעשה להם את הטקס הכי קצר, הכי ידידותי, שיוותר לאישה על המקווה, שיעלים עין, חילונים שמתגאים שמצאו את הרע במיעוטו. וזה, עוד לפני שדיברנו בכלל על תהליך הגירושים המשפיל, אבל את זה נשאיר לפוסט אחר.

לשמחתנו, השנה היא 2016, ובשביל לא להתחתן ברבנות כבר לא צריך להאבק באף אחד. יש אלטרנטיבה, ואני לא מדברת על חתונה אזרחית שדורשת מכם לטוס לחו"ל (ואחר כך אם חס וחלילה היחסים משתבשים להתגרש ברבנות), אני מדברת על תעודת זוגיות.

תעודת זוגיות מחליפה את האות נ' בתעודת זהות, מאפשרת לכם להיות נשואים בעיניי המדינה ובעיקר – בעיניי החוק. לי יש תעודת זוגיות ואני נשואה לכל דבר ועניין. התעודה הזאת היא העתיד של הנישואים החילוניים בישראל. אתם לא צריכים אישור של הרבנות, אתם לא צריכים לעבור תהליך מיושן ולא רלוונטי, אתם יכולים ליצור טקס חופה שמדבר אליכם וליהנות מאותן זכויות שיש לנשואים על פי הרבנות.

תפנימו שאפשר גם אחרת. אל תכנעו לתכתיבים, אתם אפילו לא צריכים להילחם, כבר נלחמו בשבילכם והיום יותר פשוט מאי פעם לעשות את זה בדרך שלכם. בסופו של יום, אלו החיים שלכם ושלכם בלבד, לא?  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו